סמ"ר עומרי פרץ, לוחם בחטיבת הצנחנים שנהרג בדרום, תוך גילוי גבורה, נטמן היום בחלקה הצבאית בבית העלמין באליכין. בן 20 היה במותו.
ברוח הימים הקשים, ובהתאם להנחיות פיקוד העורף, התבקש הקהל שהגיע ללוות את סמ"ר פרץ בדרכו האחרונה, להשתטח על הרצפה ולהגן על הראש עם הידיים במקרה של אזעקה. הבשורה המרה על נפילתו של עומרי, הגיעה אל הוריו מיד בשובם ארצה מחו"ל. בטרמינל חיכו להם נציגי צה"ל.
אחרי אמירת הקדיש מפי האב עופר, הספידה את עומרי ז"ל נציגת צה"ל ואמרה: "משפחת פרץ היקרה, אנו עומדים המומים וכואבים ומרכינים ראש לנוכח האובדן הקשה מנשוא בשעת יגונכם העמוק. מערכה קשה ומדממת נפתחה עלינו מצד ארגוני טרור ובמטרה להחזיר מלחמה שערה ספגה המדינה אבידות קשות של טובי בנינו. כל אחד מהם עולם ומלואו והם חלק מליבו הפועם של צה"ל ושל המדינה. עומרי, שרת כלוחם בחטיבת צנחנים, יצאת לקורס מכי"ם אותו סיימת בהצטיינות. היית לוחם מקצועי ומיומן שמונע מתוך תחושת שליחות ומחויבות למדינה. חייל ערכי, חדור מוטיבציה בהגנה על המדינה, מלח הארץ, ראשון לעזור. חתרת למגע במקצועיות והקדשת עצמך להגנת המולדת. מפקדייך מעידים שהיית עוגן משמעותי לחבריך בצוות. נלחמת בנחישות ובחירוף נפש להגן על תושבי העוטף. כל נופל מותיר בנו חלל אך גם ציווי חשוב ללחום למען המדינה ואזרחיה".
בהמשך נשאה נציגת צה"ל דברים גם בשם מפקדו של עומרי ז"ל, שנבצר ממנו להגיע ללוויה: "אח שלי, זכיתי לפקד עליך כחניך בקורס. וזו הייתה פשוט זכות. חייל אהוב, חברותי, שרואים שהגיע ממשפחה טובה וערכית שתמכה בו לכל אורך הדרך. נשארת לפקד על המפקדים הבאים של גדוד 101, ובידיי נותרה הזכות לחנוך אותך בצעדייך הראשונים כמפקד. רצית שיהיה הכי טוב לחיילים שלך וכמו בשירות כך גם בלחימה. מצאת את מותך כתף אל כתף עם לוחמיך. שווה בין שווים, אבל מוביל אותם ביד רמה. כל הזמן חתרת למגע, לא הפסקת להוביל ולחבק את הלוחמים תחתיך. אני אוהב אותך אהבת אמת, הזכות היא של כל מי שהכיר אותך. שמור על הוריך, חבק אותם מלמעלה. חסרונך לעולם יתמלא ותודה על הזכות להכיר אותך".
את דברי הפרידה מההורים עופר ואורית נשא האב עופר: "עומריקי שלנו, עומריקי המלך. קשה לדבר עליך בלשון עבר. לדמיין שלא נראה בדלת את החיוך הגדול שלך, זורק את התיק על הרצפה ואומר 'אני רעב, תכינו לי אוכל'. התכתבנו בבוקר שבת. שאלתי 'מה קורה גבר?' השבת: 'הכול בסדר', ביקשתי שתעדכן אותי בכול דבר וענית 'רות'. דאגתי מאוד, בשעה 13:00 עדכנת שנכנסת עם לוחמיך לקרבות. הרגשתי משקולת על הלב, כי אני מכיר אותך עומריקי שלי, תמיד אתה ראשון. לוקח פיקוד. עומריקי שלנו, אתה ילד מואר ומאיר עם החיוך הנצחי, מוקף חברים ואהוב ואיך אפשר שלא? יפה תואר מבחוץ ומבפנים. אני ואמא זכינו בילד מלאך".
קראו גם:
"סיימת לימודים ברופין, התנדבת למכינת רבין. באוגוסט 22 התגייסת לצנחנים, והיית החייל הכי יפה בעולם. לאורך המסלול הקשה תמיד היית אופטימי. יצאת לקורס מכ"ים שסיימת בהצטיינות. הסבת לנו גאווה גדולה תמיד ובכל דבר. הלב פצוע ומסרב להאמין ואנו מודים על 20 שנים שזכינו בך. אתה צרוב בלב שלנו. בכמה אנשים השארת חותם, מצטער שלא הייתי לידך בשבת. הייתי מוכן להיות חייל שלך ולשמור עליך. עומרי ילד אהוב, תזכור אבא ואמא תמיד איתך, אתה לעולם לא לבד".
גם עמית ועדי אחיותיו של עומרי ז"ל הספידו אותו בדמעות ואמרו: "אי אפשר לפספס אותך, עם החיוך הכי יפה בעולם, התמימות, ההומור, הרגישות שלך והחיוך שאי אפשר לעמוד בפניו. אתה כל השירים והסיפורים. גידלנו את הילד שאוהב את כולם, שרוצה לעשות ולנסות הכול. קשה להאמין שלא תיכנס הביתה באיחור לארוחה, לא תנגן יותר בגיטרה. מבטיחות שנחזק אחת את השנייה ושנשמור על אמא ואבא. הרבה דברים לא הספקת. כבר לא תצא לקצונה, לא תטוס לאוסטרליה ולניו זילנד ולא תעשה אקזיט עם אחד הרעיונות שלך. אנו גאות בך ואוהבות אותך. יודעות שגם למעלה אתה עסוק ותמיד יש לך משימות, אבל תבוא לבקר מידי פעם. לנצח בן 20 וחודש".
