בשבוע שעבר גודרה והוסדרה האנדרטה שהוקמה לזכרו של לוחם מג"ב נתנאל מכלוף ז"ל בגן נתנאל בשכונת נחליאל ביל"ו.
מכלוף נהרג בשנת 2002 בפיגוע בחברון. לאחר נפילתו הוקמה לזכרו אנדרטה, אלא שהיא לא גודרה ובעקבות זאת, לא נשמרה באופן ראוי. בשנים האחרונות ילדים שיחקו במקום ופגעו, בשוגג, באנדרטה. בעקבות המצב פנו תושבים למ"מ ראש העירייה, מלכיאל אלבז, ובעקבות הפניות, בשבוע שעבר הונח דשא סינטטי למרגלות האנדרטה והיא גודרה.
"זה מרגש שזוכרים את נתנאל בעיר אחרי כל כך הרבה שנים וממשיכים לטפח את הגן לזכרו", אומרת שובל מרציאנו, אחותו של נתנאל ז"ל. "הוא תמיד דיבר על זה שהפחד שלו זה שלא יזכרו אותו. זה שמשמרים את הזיכרון שלו מאוד חשוב לנו ואנחנו מודים על כך למלכיאל אלבז".
סמ"ר נתנאל מכלוף ז"ל נפל בהיותו בן 19 והותיר אחריו הורים ושלושה אחים. הוא נהרג בפיגוע שאירע בליל שבת בתאריך 15/11/2002 בסמוך לציר המתפללים בחברון. בפיגוע נהרגו 12 ישראלים: שלושה לוחמי חטיבת הנח"ל, חמישה שוטרי משמר הגבול ובהם גם מכלוף, שלושה אנשי כיתת כוננות של קריית ארבע ומפקד החטיבה המרחבית אל"מ דרור וינברג. 14 ישראלים נפצעו בפיגוע.
באתר הגבורה של צה"ל נכתב על הפיגוע: "אש בשני מוקדים נפתחה על ידי שלושה מחבלים לעבר כוח צה"ל ומג"ב שאבטחו את ציר המתפללים שבין מערת המכפלה לקריית ארבע. צוות מג"ב נכנס לציר המתפללים כדי לאתר את מיקום המחבלים. שני לוחמים נהרגו מיד מירי המחבלים, אחד מהם הספיק לדווח בקשר על ההיתקלות והפגיעה. צוות מג"ב נוסף, שכלל את מכלוף ועוד שני לוחמים, היה בסיור ממונע על הציר והגיע לאזור ההיתקלות עם המחבלים, שם נפתחה עליהם אש כבדה. בשלב זה הם נפגעו באורח קל בלבד. הצוות החליט להיכנס לסמטה לסייע בחילוצו של לוחם מג"ב וחיילים שנפגעו. בפעם הרביעית שנכנסו לסמטה להמשך חילוץ נפתחה לעברם אש מאסיבית ממנה נהרגו מכלוף, לוחם נוסף ושלושה מחברי כיתת הכוננות".
על פעולותיו ניתן למכלוף עיטור האומץ. בנימוקים נכתב: "העיטור מוענק על מעשה גבורה שנעשה בתפקיד תוך חירוף נפש שיש בו גילוי אומץ בלתי רגיל".
מכלוף למד בבה"ס הממ"ד ביל"ו בחדרה ובחט"ב בישיבת בית שמואל כשאת לימודי התיכון שלו עשה בבית הספר תחכמוני. בחודש מרץ 2002 התגייס למשמר הגבול. הוא יצא לקורס מ"כים ושירת בחברון. בספר הזיכרון על שמו ב"יד לבנים" בעיר תוארה אהבתו לזולת, לבני משפחתו והצטיינותו בכל תחום.
ציונה מכלוף, אמו של נתנאל ז"ל, התרגשה מאוד מחידוש האנדרטה: "עברו 21 שנה ואני בוכה כל יום כאילו זה קרה אתמול. נתנאל היה ילד מיוחד, גם באזכרות שעשו לו בעבר בבית הספר תמיד דיברו על כך וגם על שהיה ילד יפה תואר. כואב הלב. מאז נפל אני לא הכי בריאה, כל פעם סובלת ממשהו אחר. בכל מקום שאני אליו הולכת זוכרים אותו. כשלאחד מחבריו נולד בן הוא קרא לו נתנאל על שם בני ז"ל. סיפרו לי שכולם בכו בברית. הוא תמיד אמר לי 'אמא, אגמור את הצבא ואעזור לך'. שמונה חודשים הוא הספיק לשרת ונהרג בפיגוע. הוא רצה לצאת לקורס קצינים ולא הספיק. אני כל הזמן בוכה, אימא שלי הייתה אומרת לי 'תבכי, תבכי, אבל הוא לא יחזור'. היא הייתה אומרת לי 'הלוואי שאת תהיי האחרונה שמאבדת ילד' ובאמת הלוואי שכך היה. עכשיו שהאנדרטה שלו מכובדת, יש בזה משהו טיפה מרגיע".
ערן חיים, תושב חדרה, היה חברו של נתנאל. "זו שמחה גדולה שמנציחים ודואגים לשמור על זכרו", הוא אומר. "נתנאל היה אדם מיוחד, מלא מידות טובות, עוזר לזולת, חייל אמיץ. אני מכיר את נתנאל מהשכונה וגר צמוד לגן, עכשיו שהכול מסודר ומכובד באנדרטה לזכרו, זה מרחיב את הלב".
