אלבצ'ו אלמה נולד ב-1923 בכפר הקטן ווגרה שבמחוז גונדר (עיר גדולה בצפון אתיופיה). 30 משפחות חיו בכפר, רובן של יהודים. ביום בהיר אחד בשנת 1936 התהפך עולמם של הכפריים כאשר האיטלקים בהנהגת בניטו מוסוליני, בן בריתו של אדולף היטלר והמשטר הנאצי, פלשו לאתיופיה. "מהפלישה האיטלקית אני זוכר בעיקר שזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי מטוסים באוויר", הוא משחזר השבוע מביתו שבחדרה. "כל אנשי הכפר נבהלו והסתתרו".
אלא שלפלישה לא הייתה עבור בני הכפר השפעה על חיי היום יום. רק כשנה לאחר הפלישה, ב-1937, הגיעו לראשונה חיילים מחיל הרגלים האיטלקי לאזור הכפר והקימו לידו בסיס צבאי. "זו הייתה הפעם הראשונה שרבים מאנשי הכפר ראו אדם לבן", נזכר אלמה.
הכובשים האיטלקים באתיופיה נהנו ממשתפי פעולה מקומיים אמנם, אך היו לו גם הרבה מתנגדים ששאפו לגרש את האיטלקים מארצם, שעד לכיבוש נהנתה מעצמאות. בראש המתנגדים באזור עמד המנהיג אמורהו אובנך וכדי לתפוס אותו, החלו האיטלקים לעצור עוד ועוד אנשים מהכפר ומהכפרים הסמוכים. "אחד ממשתפי הפעולה האתיופים עבר בכפר ופיתה חלק גדול מהגברים להגיע אל הבסיס הצבאי על מנת לקבל סיוע כלכלי", מספר אלמה, "אבל ברגע שהגיעו הגברים לבסיס, הם נעצרו". לדברי אלמה, אנשי הכפר לא היו תמימים אלא נואשים לסיוע ולכן בטרם הלכו אל המחנה הם שלחו את הנשים והילדים להתחבא ביער הסמוך.
בעקבות בריחה של שני אסירים ממחנה המעצר, החליט מפקד המחנה להעניש את אנשי הכפר. "הוא הוציא להורג את כל העצורים, חלק בירי וחלק בתלייה, כ-67 איש ומתוכם 33 יהודים", מספר אלמה. "אחרי ההוצאה להורג, הגיעו החיילים האיטלקים אל הכפר ושרפו אותו, יחד עם כל חיות המשק שבו".
באותו זמן התחבא אלמה בן ה-14 עם אמו ביער. "שמענו את היריות וראינו את הכפר עולה באש". אחרי שנשרף הכפר הבנו שאין לנו מה לחפש שם והתחלנו במסע רגלי במשך חמישה ימים ביער, ללא מזון ושתייה, אל עבר כפר אחר שבו גר דוד שלי".
הכיבוש האיטלקי הסתיים בשנת 1941 ואלמו החל במאבק על ההכרה בטבח, כולל מכתבים לקיסר אתיופיה האחרון היילה סלאסי. על מאבקו הוענק לאלמה אות הוקרה מראש העיר של גונדר.
ב-1989 עלה אלמה עם משפחתו לישראל ועבר להתגורר בשכונת בית"ר בחדרה. גם בישראל, לא חדל אלמה ממאבקו להכריח את איטליה להכיר במעשי חייליה בתקופת השלטון הפשיסטי. כחלק ממאבקו הוא ארגן הפגנה מול שגרירות איטליה, ובמקביל המשיך לאסוף תמונות ומסמכים הקשורים לטבח ודאג לתרגמם לעברית מתוך רצון שאנשים יכירו את האירוע.
ב-2014 אף השיג אלמה סיוע מראש העיר צביקה גנדלמן, אשר אישר את הקמתה של אנדרטה לזכר הנספים בביתו, שתפנה גם אל הרחוב (ביתו של אלמה נמצא ברחוב דוד שמעוני, ציר ראשי בחדרה, בו עוברים מאות אנשים ורכבים מדי יום). גנדלמן אף הגיע לטקס גילוי האנדרטה.
תומר באייקדין, השוטר הקהילתי החדש במשטרת חדרה שנחשף לסיפור לאחרונה, עודד את אלמה לספר את סיפורו ויום לאחר יום השואה הגיעו השניים ללשכת הגיוס של משטרת ישראל בבת ים, על מנת שאלמה יחלוק את סיפורו עם המתגייסים החדשים של המשטרה.
