חוג כדורגל לילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים החל לפעול בשבוע שעבר בחדרה. את החוג מפעילה עמותת עילי הפועלת ב-20 מוקדים ברחבי הארץ ומספקת פתרון חברתי ספורטיבי לילדים ולנוער, שעד כה, לא מצאו את מקומם בחוגים במסגרות הקיימות.
2 צפייה בגלריה
החוג החדש בחדרה. "לראות את הילדים מצליחים לבעוט בכדור, זה כבר מרגש"
(צילום: אלבום פרטי)
אלחנדרו ביאר, מנהל אגף אתו"ס בעיריית חדרה שנכח בשבוע שעבר באימון הראשון של קבוצות הכדורגל המיוחדות, סיפר כי דמע מהתרגשות למראה החיוך על פני הילדים וגם על פני הוריהם.
כרטיס כניסה
עידו קובץ', ממייסדי עמותת עילי שהוקמה בשנת 2018, סיפר כי הגיע לפעול בעיר בעקבות פנייה של מנהיגות הורים ושל עיריית חדרה. "ההתחלה הייתה בקריית אונו שם הקמתי את הקבוצה הראשונה. זה קרה כשמנהיגות הורים פנתה אליי כיוון שהגעתי מתחום הכדורגל. הם ביקשו פעילות לילדים ונערים עם צרכים מיוחדים בשעות אחר הצהריים. הקמתי קבוצת ילדים עם מנעד אתגרים כמו לקויות שכליות, אוטיזם ועוד. התחלנו בהתנדבות וראינו צורך מאוד גדול כי לקבוצה הזו הגיעו מכל האזור, מפתח תקוה, גבעת שמואל, יהוד ורמת גן. הצורך היה מאוד ברור והרצון של ההורים לראות את הילדים משחקים כדורגל, עם תלבושות, מגרש אמיתי וטורנירים, עם חוויה של מסוגלות, היה גדול. כך בעצם קמה העמותה כדי שהפעילות תהיה מסודרת. בהדרגה הגיעו פניות מעוד רשויות כמו חדרה וכיום אנחנו פרוסים מצפון עד דרום".
קובץ' שמשמש גם כמנהל המקצועי, הוא בעל תואר ראשון בחינוך מ"וינגייט", מורה לחינוך גופני ומאמן כדורגל בכיר. במקביל הוא גם מרצה ומטפל קוגניטיבי התנהגותי בשיטת CBT. "המטרה שלנו היא לאפשר לילדים שלא יכולים להשתלב בקבוצות ליגה מקצועניות לשחק כדורגל ולהרגיש כמו כדורגלנים. מדובר בילדים עם צרכים מיוחדים או עם קשיים חברתיים, רגשיים או מוטוריים. כדורגל זה כרטיס כניסה לחברה וההישג שלנו הוא הסיפוק של אמא שהילד בהפסקות כבר לא יושב בצד, אלא משתתף במשחק כדורגל. זה לא משנה כמה הוא טוב בכלל, זה טוב לו חברתית, כי בקבוצה הוא מרגיש שווה בין שווים וחווה הצלחה. זה מחזק את הביטחון העצמי, מספק חוויה של מסוגלות, ומעלה את הערך העצמי שלו".
קירוב לבבות
החוג מסובסד ומיועד לילדים בגילאי 5-21. בעיר פועלות כרגע שתי קבוצות שמתאמנות במגרש הסינטטי בבית הספר "צליל" בבית אליעזר: קבוצת הגיל הרך וקבוצת ילדים, כשהשאיפה היא לפתוח גם קבוצת נוער, אם יהיה ביקוש.
ביאר מסביר שהפעילות הזו היא נדבך נוסף בפעילויות בעיר לילדים עם צרכים מיוחדים. "בקבוצות הכדורגל הרגילות יש אלמנט חזק של תחרותיות ופחות מקום להכלה חברתית וקבלת האחר", הוא מסביר. "את עידו קובץ' הכרתי לפני למעלה מ-20 שנה בלימודים בווינגייט. שנינו למדנו חינוך גופני וההתמחות שלו הייתה בעבודה עם אוכלוסיות מיוחדות. פגשתי בו במקרה כשניהלתי את מחלקת הספורט ברעננה והוא הקים שם קבוצה, ואחר כך, כשמנהל מחלקת ספורט בחדרה הגיע אליי לפני ארבעה חודשים וסיפר לי שישב עם העמותה הזו. כל נושא המודעות לקבלת האחר מתפתח, לא רק בספורט. לכן לקחנו על עצמנו בכל פעילות שאנחנו עושים לספק למשל "במה שקטה", מתחם מרוחק עם מחסומים עבור ילדים שרוצים להנות כמו כולם מאירוע עירוני. במקביל אנחנו מפתחים עוד מענים וחושבים על עוד פתרונות כל הזמן".
מירית מור יוסף, אמא לילד עם צרכים מיוחדים: "אחרי האימון היו הורים עם דמעות בעיניים. אמרתי בצחוק 'זהו, עוד שנה אתם כבר לוקחים גביע, בעצם חצי שנה' ואז ילד מתוק אחד אמר לאמא שלו 'אבל אני לא רוצה שזה ייגמר בתוך חצי שנה'"
ביאר ממשיך: "כממונה על מחלקת הספורט וכאיש ספורט בעצמי היה לי חשוב לתת ביטוי לילדים, כי ספורט הוא כלי לקירוב לבבות, שפה בינלאומית. התפקיד שלנו הוא להראות לילדים שגם הם יכולים. צריך לראות בעיניים איך הם נפתחים ומאושרים. עידו והצוות עושים עבודה מבורכת, יש להם ותק של שנים, וכמי שאשתו מתחום החינוך המיוחד, אני יודע שרק מהלב אפשר לעשות זאת. לא כל מאמן כדורגל יכול לעשות זאת ברגישות והבנה, או לדעת מתי להציב גבולות ומתי לא ללחוץ. זו מיומנות אחרת לגמרי. בעברי הייתי מאמן כדורגל וכשאני רואה את האימונים של עמותת עילי, זה משהו אחר לגמרי ממה שאני הייתי עושה. ירדו לי דמעות כשראיתי את האימון. זה תהליך ארוך. לראות את הילדים מצליחים לבעוט בכדור או לתפוס כדור, זה כבר מרגש. זו אינה המילה האחרונה, בקרוב נכניס נושא של פעילות על כסאות גלגלים".
קראו גם:
מירית מור יוסף, אמא לילד עם צרכים מיוחדים, היא זו שהניעה את הרעיון הראשוני. "כאמא גאה לילד עם צרכים מיוחדים, שנים עבר לי בראש שיום אחד הילד יגיד לי למה אני לא משחק כדורגל כמו אחי ומה אשיב לו? אני גם באה ממשפחה של כדורגל אז בכלל היה לי חשוב. שוחחתי עם עוד אימהות, שהביעו רצון שהילדים ישחקו ולא ידעו איך. ככה זה התחיל. פניתי ליניב חכימי מהנהלת מחלקת הספורט בעירייה, סיפרתי לו שראיתי משהו דומה נפתח בפרדס חנה. ובאמת יניב פעל יחד עם ניב רבי מנהל מחלקת הספורט להביא לעיר את עמותת עילי ומשם זה התקדם".
ספרי על האימון הראשון.
"כולם התרגשו. כדורגל מדבר לכולם, זה מחבר בין אנשים. אחרי האימון היו הורים עם דמעות בעיניים. אמרתי בצחוק 'זהו, עוד שנה אתם כבר לוקחים גביע, בעצם חצי שנה' ואז ילד מתוק אחד אמר לאמא שלו 'אבל אני לא רוצה שזה ייגמר בתוך חצי שנה, אני רוצה להיות כאן עוד'. אפילו אני כאמא לילד עם צרכים מיוחדים לא חשבתי שזו תהיה כזו הצלחה וכזה אושר לילדים ולהורים. הלוואי וזה יתפוס תאוצה וזה יקרה גם בעוד מקומות".
