עם הראש בקיר
תחשבו שבליגה מסוימת, נגיד אנגליה, שתי קבוצות מובילות, נגיד ליברפול ומנצ'סטר סיטי - היו לוקחות את המוציא לפועל העיקרי שלהן, נניח ארינג האלנד ומוחמד סלאח, או בספרד אמבפה בריאל ולבנדובסקי בברצלונה בהתאמה ומושיבים אותו ביציע. נשמע לכם הגיוני? נשמע יותר כמו מדע בדיוני.
יון ניקולסקו הוא החלוץ הכי טוב שיש למכבי ת"א. גיא מלמד הוא החלוץ הטוב ביותר של מכבי חיפה. שניהם נערי פוסטר. למה? כי בשתי הקבוצות יש בעלי מקצוע (ז'ארקו לאזטיץ' בקריית שלום וליאור רפאלוב בכפר גלים) שחושבים שהם המציאו את הכדורגל. שמבחינתם, חלוץ צריך לעבוד. ולרוץ. ולגמוע קילומטרז'. אז זהו שלא. חלוץ צריך להזיז את הרשת. אלי אוחנה לא עבד קשה מדי אבל זה לא מנע ממנו להיות חלוץ מושלם. אלון מזרחי לא היה מזיע כמעט אבל הוא מלך השערים של כל הזמנים. עודד מכנס לא היה יורד אחורה, אבל שוערים היו רועדים ממנו. כך גם מוטי קקון, שי הולצמן ועוד ועוד.
אבל לאזטיץ' המציא את הכדורגל כי יש לו חלוץ שעושה גולים מכלום, עלה לבוס שלו שני מיליון יורו ולא נספר. רפאלוב, אחרי שנים של הצלחות כמנהל מקצועי (בציניות כן?) יודע מצוין שמה שאתם ראיתם בשלוש השנים האחרונות, ומה שמופיע בנתונים המספריים של מלמד, זו אחיזת עיניים.
לא ברור מה הולך פה. לאזטיץ' איבד את ערן זהבי ודור תורג'מן בקיץ, ובין שקיבל את ניקולסקו כהנחתה מלמעלה ובין שבחר בו - לא ברור מאיפה הלוקסוס לייבש למולדובי את הצורה. רפאלוב מוביל את מכבי חיפה לאחת התקופות השחורות בתולדותיה. הוא ניסה כבר הכל: ממאמן ארגנטינאי דרך החזרה של ברק בכר, הרכישה של קאני ושל זרים חדשים. אבל בכל המיליונים שעברו מחשבון הבנק של יעקב שחר לכל מיני ברי מזל, לא חשב לרגע שאולי הפתרון נמצא אצלו בחדר ההלבשה בדמות מלך השערים של העונה החולפת.
החובבנות הזו שוברת שיאים כשגם רפאלוב וגם לאזטיץ' לא מסוגלים להגיד, "סליחה, טעות", ולתת צ'אנס לשחקנים הללו. הם לא מסוגלים לשים את האגו בצד ואת העיקשות שלהם בצדקת הדרך למען המועדון, האוהדים, הקהל והשחקנים שבטח היו שמחים אם היתה להם תוספת כח במגרש. לא פחות תמוהה, ההחלטה של בכר ליישר קו עם רפאלוב בזמן שחיפה בועטת בקירות ולא מצליחה לגרד ניצחון.
התקווה היחידה היא ששחר וגולדהאר או מי מנציגיו יבואו לרפאלוב ולאזטיץ' ויגידו להם: "במשחקים הקרובים מלמד/ניקולסקו על המגרש. 90 דקות, שלושה-ארבעה משחקים בצרף. אלה הכלים שלך, ששילמנו עליהם המון כסף, תשתמש בהם". הם לא יותר גדולים מאף אחד. הם בסך הכל שכירים של מועדוני פאר ומישהו חייב לקרוא אותם לסדר.
פנינת השרון
לא ברור מה יותר משכנע באיכויות של שרון מימר. העונה הנהדרת שהוא עושה עד כה בבני סכנין (במונחים שלה כמובן) או ההתפרקות של בני ריינה מאז שעזב אותה?
מה שבטוח, מימר עושה כאן משהו שכבר שנים לא ראינו ממאמן כדורגל ישראלי: חוצב את דרכו לצמרת דרך קבוצות קטנות ביקב ובגורן בלי להתבכייין בלי לעשות לעצמו יחסי ציבור וגם בלי להתפנק ולשבת בבית בתקווה שאולי מועדון גדול יתפרק ויקרא לו להציל את המולדת. בעבר היו אלה יוסי מזרחי, אלישע לוי וגיא לוזון לפרקים שעשו את אותו המסלול. כולם באו לבסוף על שכרם. מזרחי זכה באליפות עם בית"ר ירושלים קבוצת נעוריו. לוי הגיע למכבי חיפה, ב"ש והנבחרת, לוזון הגיע לבית"ר, הפועל ת"א ומכבי חיפה אבל לא הצליח למנף את זה.
מימר חולם כבר שנים להגיע לבית בו גדל, הפועל ת"א. הוא כבר היה בבית"ר והצליח בה, הוא יודע שהסיכוי לסיבוב נוסף במועדון גדול בטווח הקרוב הוא לא גבוה. לא על דעתו, אבל נדמה שהוא יסתפק בפתרון ביניים. מעין הפועל חיפה שכזו (שגם בה ביקר) או נתניה בעידן שאחרי יוסי אבוקסיס. בינתיים הוא ימשיך בסכנין וכנראה שבמקומות נוספים בעתיד להוציא מים מהסלע. מגיעות כל המחמאות לא רק על ההתמדה על בעיקר על הרציפות של הצלחה בת כמה שנים שמוכיחה שאפשר לעשות כאן אחלה כדורגל גם בלי תקציבי ענק.
מספר 1
מי שראה את התבוסה הבלתי נתפסת של מכבי ת"א לבית"ר ירושלים בטח לא שם לב, בגלל האירועים, לתצוגת שיפוט נהדרת נוספת של ספיר ברמן. זה היה עימות ספורטיבי קשה לשיפוט כי מדובר במשחק צמרת, עם אירוע משמעותי מאד (הנגיחה של משפתי לשועה שחייבה אדום ופנדל שברמן זיהתה ושרקה) אבל מעבר לזה, משחק שלם ברמן עשתה את מה שכל ששופט כדורגל מתחיל מבין שזו העבודה העיקרית שלו: היא כמעט לא הורגשה, והשאירה את הבמה לשחקנים.
יש בכדורגל הישראלי יותר מדי שופטים שחיייבים להבליט את עצמם. יש כאלה שעושים את זה עם תנועות ידיים מוגזמות ודיבור לא נעים לשחקנים, יש כאלה שפשוט מקצועית עושים טעויות פטאליות, אחרים לא שולטים באירועים ובשחקנים ומייצרים פאניקה.
ברמן טעתה לא פעם בעבר, היא היתה מספיק ישרה להודות ביושר כששגתה. היא מעולם לא הגיעה לעימות קולני עם שחקן, מנהל או בעל תפקיד. היא מעולם לא ניסתה להיות הכותרת של המשחק. זה משמח כי כאמור חסרים לנו שופטים טובים. לא פחות, כי כן, היא שופטת שבאומץ רב החליטה ללכת עם הלב שלה ולהפוך לאישה.
והכי חשוב - בגלל שזה לא חיסרון לעשות את העבודה שלך מדויק ומקצועי ולחזור הביתה בשלום מבלי שידברו עליך. אם כבר, זה יתרון עצום.
ברדה בירידה
שימו לב לתוצאות של הפועל ת"א בתקופה האחרונה: הפסד להפועל ב"ש, הפסד טכני בדרבי, הפסד למכבי נתניה הפסד בגמר גביע הטוטו לבית"ר ירושלים בגמר גביע הטוטו, ניצחון על עירוני טבריה ותיקו מאופס מול הפועל ירושלים. סך הכל שישה משחקים, ארבע הפסדים, ניצחון ותיקו.
כמעט שכחנו שהפועל של ברדה כונתה "המרענן הרשמי של ליגת העל". זה לא אומר שלברדה פג הקסם, הוא עדיין עושה בהפועל עבודה נהדרת. הבעיה היא שהמאמן צריך להתמודד בקבוצה כמעט חדשה עם משבר ולהפועל חסרים שני פרמטרים כדי לצלוח אותו: הראשון הוא מנהיגות כי להפועל אין גו-טו-גאי כמו למשל דור פרץ במכבי ת"א, ירדן שועה בבית"ר, דן ביטון בהפועל ב"ש או עוז בילו במכבי נתניה. יש לה אסופה של שחקנים מוכשרים, אבל היא צריך קצת רוע, מנהיגות ולידריות. היחיד שעונה לתכונות האלה הוא המאמן ברדה, אבל הוא, עם כל הכבוד לא על המגרש.
הדבר השני שהפועל חייבת הוא חלוץ. ההחתמה של דניאל דאפה היא הברקה אבל הוא עדיין בוסר. רותם חטואל מוכשר כמו שד אבל לא האיש שיהיה שם כדי להוציא לפועל ובכן את המהומות שמייצר הוא עצמו לחלוצים. ברדה צריך לשנות דיסקט כדי להחזיר את הקבוצה שלו למסלול. הוא צריך להיות יותר הפועל ת"א ופחות הפועל ב"ש. יותר מכווץ, יותר טאקטי, יותר יעיל.
הפועל תחטוף ביקורות על כדורגל פחות יפה ממה שהורגלנו עד כה, אבל היא תחזור להיות קבוצה שנאבקת על מקומות 3-4, שלפחות אחד מהם מוביל לאירופה.
קראו גם:
צהוב חולה
לא ברור מה יותר קשה בימים אלה לאוהדי מכבי ת"א בכדורסל. העובדה שהקבוצה שלהם מפסידה כמעט מדי שבוע ביורוליג. העובדה שהריבה העירונית הפועל, עושה חיל באותו יורוליג (לכו תאמינו, קבוצה ישראלית נוספת במפעל שלא לובשת צהוב ועוד מככבת) או ההבנה שנגמרה ההגמוניה. שהפועל ת"א וגם ירושלים קבוצות יותר טובות, יותר שלמות, יותר ווינריות ממי שהיתה עשרות שנים - לא רק השליטה הבלעדית של הכדורסל הישראלי. היא היתה פשוטו כמשמעו, ההגדרה המילונית למונח כדורסל ישראלי. כל השאר, היו רק נספחים.
השבוע אוהדי מכבי מחו וקיללו את ההנהלה ואפילו שמעון מזרחי שניגש לדבר איתם לא הצליח להרגיע את הרוחות. יש שיגידו כפיות טובה אחרי שנים באולימפוס, יש שיגידו שזה כאב אמיתי על מצב המועדון שיש לו אוהדים בכל פינה במדינה. מה שבטוח הוא שמכבי היא כבר לא המעצמה המפחידה שהכרנו. מזמן היא לא כזו באירופה, בשנים האחרונות היא גם לא כזו בזירה המקומית. מה שישים חותמת אולי על הסיפור הזה זו אליפות ראשונה של הפועל ת"א מאז 1969. זה לא משנה את העובדה שעד שמישהו במכבי לא יתעורר ויתחיל להיות עם רצון להתחרות בכסף הגדול של עופר ינאי או לחילופין ימכור את המועדון למישהו שיכול לספק תחרות כזו - מכבי רק תלך ותדרדר.
אתם אמרתם
"אמא שלי צפתה במשחק כדורגל ואחרי שזרקו פתיתי נייר לדשא, היא שאלה אותי, מה זה אלי? שלג באמצע הקיץ"
אלי גוטמן עם סיפור מקסים וגם מצחיק (תוכנית הספורט של ישראל- רדיו חיפה-רדיו ירושלים)
