ב-26 ביולי טוהר בוטבול חווה את הרגע הקשה ביותר שלו כספורטאי. הג'ודאי מחדרה, שהגיע לאולימפיאדת טוקיו כאחד המועמדים הבכירים לזכייה במדליה, נוצח בבית הניחומים והודח מהתחרות. הוא הוגדר רשמית כ"אכזבה", והתמונה שלו, נשען, שבור, על המעקה מחוץ לאולם הג'ודו ביפן הייתה מייסרת.
2 צפייה בגלריה
משפחת בוטבול. "הבית שלנו הוא קיבוץ גלויות"משפחת בוטבול. "הבית שלנו הוא קיבוץ גלויות"
(צילום: אלעד גרשגורן)
קראו עוד:
חמישה ימים אחרי אותו יום קשה, הגיע הרגע המאושר ביותר בקריירה של בוטבול. נבחרת הג'ודו הישראלית, שהוא אחד החברים הבכירים בה, זכתה, בהפתעה מוחלטת, במדליית ארד בתחרות הקבוצתית. ברגע אחד דמעות העצב הפכו להן לדמעות שמחה וסיכמו חודש של רכבת הרים רגשית עבור בוטבול. רכבת שהגיעה לפסגה חדשה בשבוע שעבר, כשהתארס לבת זוגו בתשע השנים האחרונות, אביה אברהם, סטודנטית להוראת המתמטיקה.
השבוע, בריאיון מיוחד בביתו בחדרה, סיכם בוטבול, ביחד עם בני משפחתו, את השנה המטורפת שעברה עליו.
"האירוסין זה רגע מרגש בשבילי, בשבילנו כזוג ובשביל המשפחות שלנו", אומר טוהר. "זה אירוע שציפינו לו הרבה זמן וכולנו מאוד נרגשים".
"חיכיתי לזה הרבה זמן", אומרת אביה. "התרגשתי ובכיתי וטוהר היה מדהים".
חוסן נפשי
טוהר בוטבול קטף מדליות ותארים רבים בתחרויות ברחבי העולם במהלך הקריירה שלו. הוא עבד למענם קשה מאוד וגילה מגיל ילדות התמדה, נחישות וכוח רצון יוצאי דופן. הוא גם בורך במשפחה שתומכת ומלווה אותו בכל שעל. האב רפי, מנהל מכירות והאם תדהר, קצינת משטרה, מלווים את הבן הג'ודאי שלהם בכל רגע, מאז נכנס בגיל 5 לחוג ג'ודו במתנ"ס אצל המדליסט האולימפי אורן סמדג'ה.
דוגמא מובהקת לחוסן הנפשי של בוטבול הייתה באולימפיאדת טוקיו, אז הצליח לאסוף את עצמו מאכזבה עצומה, לזכייה קבוצתית במדליה היסטורית.
טוהר, איך עושים את זה? איך קמים מאכזבה כל כך גדולה?
"כמה שלא תתכונן, להרים את עצמך אחרי הפסד כזה, עם הציפיות שהיו לך מעצמך, זה לא פשוט. אבל בסוף אתה מסתכל על התמונה הכוללת, חושב על זה שעתיד שלם לפנייך ומבין שכל צעד, בין אם זה ניצחון או הפסד צריך לקחת בפרופורציה. כמו שאחרי ניצחון אתה עם הרגליים על הקרקע, גם אחרי הפסד צריך לא להיכנס למרה שחורה".
טוהר: "כשאני חוזר למלון אחרי תחרות מוצלחת או מאכזבת, אני פותח את הטלפון, רואה מיליון הודעות, מתקשר להורים ומרגיע אותם. הם לפעמים נסערים כמוני. לפעמים אנחנו נרגעים ביחד. אחר כך אני מתקשר לאביה שהיא גם בסוג של סטרס, מרגיעים אחד את השנייה"
רפי: "טוהר לימד אותי כבר מגיל צעיר שספורטאי על ברמות האלו זקוקים לזיכרון של דג. ניצחתי? אני לא יכול לבוא יהיר לקרב הבא. הפסדתי? אני לא יכול לבוא עם בטחון נמוך לתחרות הבאה. יש להם יכולת מדהימה להרים את עצמם. לכל אחד מאיתנו לפעמים קורה משהו רע ואנחנו סוחבים את זה איתנו ימים, אצלם אין דבר כזה. לקראת האולימפיאדה, בישורת האחרונה, לקחו אותנו לשיחה עם פסיכולוג, כדי שנדע מה אומרים, מה לא, נתנו לנו כלים מה לעשות".
תדהר: "עם השנים למדנו תכונה שלא הכרנו אצלנו, שאנחנו צריכים גם לפעמים לשתוק אחרי הפסד. לא ישר לרוץ אליו ולהגיד 'לא נורא', כי הדבר האחרון שבא לו זה שיבלבלו לו את המוח. הוא צריך פרק זמן לעצמו להיות עם זה ואחר כך זה המקום שלנו לעודד אותו, לתמוך, להרים את הראש. לומדים לעשות את זה תוך כדי תנועה יחד איתו".
אביה, איך הגבת להפסד?
אביה: "אמרתי לטוהר פעם שאנחנו בנות הזוג צריכות פסיכולוג צמוד ואף אחד לא מטפל בנו. זה לא תמיד קל להרים את עצמך, ואין את הכלים. למדתי תוך כדי. יש ימים לפני תחרות שאסור לדבר איתו, אז הוא גם הרבה לא בבית. יש תקופות שאני בכלל לא רואה אותו וכולם צוחקים עלי, שאני גרה לבד והוא בא לבקר".
רפי: "קורה שהיא לא רואה אותו חצי שנה".
טוהר: "זה קצת כמו בן זוג שהוא חייל קרבי"
אביה: "רק שאצלי זה לא נגמר אחרי שלוש שנים".
למרות ההכנות, החוזק הנפשי והלכידות, עברה על בני משפחת בוטבול תקופה לא פשוטה. הקרבות בטוקיו גרמו למתח רב. בני המשפחה צפו בתחרויות בטלוויזיה והמתח הגיע לשיאים חדשים.
"עברנו רכבת הרים לקראת האולימפיאדה", אומרת תדהר. "במהלך הקרבות היה המון מתח. כהורים, חשנו את הכאב שלו כשסיים את התחרות האישית בתוצאה שסיים. ידענו שזה הישג מדהים, אבל מה שלא נגיד לא ינחם כי הוא ראה את עצמו חוזר עם מדליה. אנחנו מרגישים אותו. כהורים של ג'ודאים אנחנו צוחקים ביננו לבין עצמנו שזר לא יבין מה אנחנו עוברים בימים של תחרות".
כמה היה קשה להיות בישראל ולא ללוות אותו לטוקיו?
רפי: "האמת היא שכבר לא מלווים בגילאים האלה. בגילאים הצעירים מלווים לכל מקום. גם לא כל כך מרשים לנו, מתוך ההנחה שבן משפחה ביציע יכול להסיט את תשומת ליבו של הספורטאי והם רוצים אותו במאה אחוז ריכוז. זו הרגשה של חוסר אונים להיות בבית במתח. כשהוא לא מצליח אנחנו כואבים, כשהוא מצליח אנחנו בהיי. האולימפיאדה לא דומה לשום תחרות אחרת, זה הקצה של הקצה וטוהר הגיע לשם בדירוג מטורף. הוא היה בתחושה שהוא לא יכול לפספס וזה קרע אותנו לחתיכות כשראינו אותו ככה. אחר כך באה התחרות הקבוצתית והזכייה במדליה. אין ספק שזו הייתה רכבת הרים רגשית".
אביה: "אמרתי לטוהר שאנחנו בנות הזוג צריכות פסיכולוג צמוד. זה לא תמיד קל להרים את עצמך, ואין את הכלים. למדתי תוך כדי. יש ימים לפני תחרות שאסור לדבר איתו, אז הוא גם הרבה לא בבית. יש תקופות שאני בכלל לא רואה אותו וכולם צוחקים עלי, שאני גרה לבד"
טוהר: "כשאני חוזר למלון אחרי תחרות מוצלחת או מאכזבת, אני פותח את הטלפון, רואה מיליון הודעות, מתקשר להורים ומרגיע אותם. הם לפעמים נסערים כמוני. לפעמים אנחנו נרגעים ביחד. אחר כך אני מתקשר לאביה שהיא גם בסוג של סטרס, מרגיעים אחד את השנייה ומקבלים את הכתף התומכת והמעודדת".
תדהר מספרת כי מעבר לדאגה הרגשית יש גם דאגה לשלמות הפיזית של טוהר: "דבר ראשון שאנחנו דואגים לו אחרי הברור מאליו זה אם הוא לא נפצע, כיוון שכל פציעה יכולה לגרום נזק ויש לה השלכות קדימה על המטרה הבאה של טוהר".
אלוף החוג
טוהר בוטבול החל את דרכו בגיל 5, אצל המאמן אורן סמדג'ה, שזיהה את הפוטנציאל הייחודי הטמון בו. במהלך הדרך קטף לא מעט הישגים כמו מדלית ארד באליפות אירופה עד גיל 21, מדליית כסף באליפות אירופה עד גיל 23 שהתקיימה בתל אביב, ומדליית כסף באליפות אירופה בשנת 2021.
"זה מתחיל כמו אצל כולם, מחוג רגיל", מסביר רפי. "שניים מילדינו, טוהר ותום, היו עם אנרגיות בשמיים, אז רשמנו אותם לג'ודו, לעייף אותם ולאט לאט זה התפתח. בשלב מאוד מוקדם באו אלינו ואמרו לנו שטוהר משהו מיוחד וטוהר החליט שזו דרך החיים שלו. הפעם הראשונה שהבנו על מה הם מדברים הייתה בגיל 11 שהוא יצא לתחרות בחו"ל, אני ליוויתי אותו וטוהר עלה, עשה קרבות כמו מלך ולקח את המקום הראשון, כאן הבנו שזה רציני".
תהדר: "זה התחיל כחוג אצל אורן סמדג'ה, שהאמין בו וחשב שהוא כשרוני מאוד. אחר כך אורן רצה שטוהר יצטרף אליו למועדונים אחרים בהם הוא מלמד וככה זה כבר הפך לחמישה ימים בשבוע ואני ורפי היינו מסיעים אותו ממועדון למועדון. אם היה לנו אירוע משפחתי שהיה כרוך בזה שטוהר יפספס חוג, הייתה דרמה. שום אימון לא התפספס. היינו עושים הערכת מצב האם חיוני שיבוא? אולי נתפצל? רפי עם הילדים ואני אסיע? הכול כדי שלא יפספס את קודש הקודשים, וזה ככה למעלה מ-20 שנה. התמדה ונחישות יוצאת דופן שלו. עם השנים אורן הוא כמו הורה שלישי. אתה מוצא עצמך, בסוג של אסיפת הורים משולשת על כל מיני עניינים".
רפי: "היה שלב, שטוהר שיחק גם קצת כדורגל, כדורסל, והגיעו אלינו גם אלה וגם אלה וניסו לשכנע אותנו שיעזוב את הג'ודו ויצטרף, והוא היה נחוש בדעתו, רק ג'ודו".
במשפחת בוטבול מסתייגים מהמילה "הקרבה" בכל הקשור לג'ודו ומכנים את תמיכתם בטוהר "נתינה". "מי שמקריב אולי את הגוף שלו זה הספורטאי עצמו. את הליווי שלנו אנחנו רואים כנתינה מכל הלב", אומרת תדהר.
טוהר מוסיף: "יש ויתורים במהלך הקריירה כמו בפגישות עם חברים, אירועי חברה ונושא התזונה. אני מאוד אוהב אוכל וצריך לשמור על תזונה מסוימת ומשקל מסוים במיוחד לפני תחרויות, שצריך להוריד משקל. אני מבית מרוקאי והייתה לי פעם אליפות ישראל באזור פסח, זמן שהייתי צריך להוריד משקל וכל המשפחה שאלה אותי במימונה: 'למה אתה לא אוכל, תאכל שיהיה לך כוח לתחרות'. הם לא מבינים למה לא אכלתי. אבל אתה רואה את הכאן והעכשיו ואת העתיד ומבין שכדי שיהיה לך טוב יותר בעתיד אתה צריך לעשות את הוויתורים עכשיו".
"הבית שלנו הוא קיבוץ גלויות", ממשיכה תדהר. "רפי מרוקאי, אני חצי תימנייה וחצי פולניה וטוהר אוהב לאכול הכול מהכול" חריימה, ג'חנון, חמין, קרפלך וקניידלך. רק לא גפילטע פיש".
הכי אחים
משפחת בוטבול מונה חוץ מטוהר (27) גם את תום (בן 26) עופרי (כמעט 18, לפני גיוס) ואת נועה (בת 12) כולם גאים באחיהם הג'ודאי האולימפי. לפי עדות ההורים טוהר הוא הראשון לפרגן ולחזק את אחיו בכל הצלחה, או צעד משמעותי.
ההשקעה בטוהר לא באה על חשבון האחים שלו?
רפי: "כול ילדינו מקבלים את אותה נתינה ותמיכה וכולם מוכשרים לא פחות מטוהר. יצא ככה שהוא פשוט יותר מוכר. תום לא פחות מוכשר מטוהר וגם אחריו חיזרו מכל מיני מועדונים, הוא התפתה והלך לכדורגל להפועל כפר סבא והיה ספורטאי מצוין שם. טוהר פשוט החליט להתמיד. היו גם הרבה כמוהו שהתמידו אבל לא צלחו את הפיתויים והוויתורים, או שלמשפחה שלהם לא הייתה את היכולת לתמוך בהם, הרי זה מחנות אימונים, זה חו"ל, אני שמח שטוהר נשאר בקו הזה ועשה את זה בצורה נפלאה. מגיל צעיר לפתח תכונות כאלה של התמדה ונחישות, אלו נכסים לחיים. המשמעת הזו של הג'ודו התבטאה גם בלימודים. זה דרש מתדהר לשבת עם המורות ולתכנן מגנים, אבל טוהר צלח את הבגרויות בצורה נפלאה במקביל לג'ודו. יש ג'ודאים ברמות על שמשלימים בגרויות מאוחר יותר כי קשה ביחד. לא טוהר. הוא עשה גם וגם".
תדהר: "הוא הטמיע את הערכים של התמדה, משמעת עצמית ומיומנויות של 'ריסט' במוח כשהוא עובר ממצב כזה למצב אחר וזה היתרון לילד שהיה בג'ודו כל השנים, ההתמודדות שלו עם דברים היא אחרת".
טוהר: "חשוב לי להגיד שהאחים שלי לא פחות מוצלחים ממני. כול אחד בתחום שלו ובדרך שלו נותן את המאה אחוז שלו לדבר ומעולה בתחומו".
רפי: "תום לדוגמא בגיל 16 החליט שהוא מתנדב במד"א, השקיע בזה המון שעות וקיבל את פרס שר החינוך לנוער מתנדב ותורם לקהילה עם עוד בני נוער. עופרי מדריכה בצופים ומצטיינת בתחומה בבית הספר, כל ילדינו מוצלחים ומדהימים וטוהר נותן להם את המקום כאח גדול מפרגן ומוביל. חשוב להם לשמוע את דעתו, הם אחים מאוד טובים אחד לשני ובהחלט לא חסכנו ממישהו בשביל מישהו".
תדהר: "אני דוגלת בחינוך הבלתי פורמלי. בחינוך הפורמלי כולם בתלם, כל אחד בדרכו. אבל האפקט שיש לעוד מסלול מקביל לבית ספרי אחרי הצהריים הוא ערך עליון ואנחנו לא מוותרים להם בנושא. הילדים אלופים, אבל חשוב לנו קודם כל שיהיו אלופים בלהיות אנשים טובים".
מה היעד הבא, טוהר? חתונה אולימפיאדה ?
"לחתונה עדיין אין תאריך, אני מניח שכבר ב-2022 נתאפס על הפרויקט הזה. הקריירה ממשיכה כרגיל, אמנם כרגע אני קצת ב'חופש גדול' לחודשיים, אבל חוזר להתאמן לקראת אוקטובר ומתחיל את כל התהליך לקראת אולימפיאדת פריז. כל הלופ הזה של אימונים ומחנות אימונים לקראת התחרות הגדולה".
והרחבת המשפחה מתי?
אביה: "אני מאמינה שאחרי פריז, כל הלו"ז שלנו אחרי פאריז".
היכן תחגוג המשפחה את ראש השנה הקרב?
רפי:" אצל ההורים של תדהר באבן יהודה".
טוהר מתלוצץ: "כמובן בהתאם להנחיות הקורונה. 100-150 איש".
