בגלזגו שברו השבוע, ולא בפעם הראשונה, את כל שיאי האנטישמיות. המעבר הצפוי של דור תורג'מן לריינג'רס גרם לעוכרי ישראל לצאת שוב מהחורים. מאות אוהדים של הקבוצה חתמו בימים האחרונים על עצומה שנשלחה למנכ"ל המועדון, פטריק סטיוארט, ובה בקשה שלא יאפשר את רכישתו של תורג'מן.
מאחורי העצומה, כך פורסם, עומדים ארגונים פרו-פלסטיניים וארגון ה-BDS. וכך נכתב במכתב: "אזרחים ישראלים נדרשים להתגייס לצבא כחלק מחוק חובה. אם דור תורג'מן אכן התגייס לצה"ל, יתכן שאפשר להאשים אותו בפשעי מלחמה", לשון אותה עצומה. "עבורנו, אוהדי ריינג'רס, חשוב מאוד לדעת האם השחקן שירת בצה"ל ואם כן, עמדתנו היא שעל המועדון להוריד מהפרק את האפשרות לרכוש אותו".
רגע לפני שאנחנו מתעצבנים, גם לנו יש צורך לכתוב מכתב, והוא, ממוען לתורג'מן עצמו.
דור היקר, ברור לגמרי שאתה רוצה להתקדם, להרוויח כסף, להגיע לליגה בחו"ל שממנה אולי תצא בעתיד לקצפת של אנגליה, ספרד או איטליה.
אין גם שום בעיה שגלזגו ריינג'ס, עד להתנהגות המבחילה של אוהדיה, נראתה לך כמקום המושלם כדי להתחיל להגשים את החלומות שלך.
אבל כיהודי, ישראלי, ושחקן שבכל פעם מקפיד להזכיר, ללוות ולתת את תשומת הלב הראויה לחיילים פצועים, משפחות שכולות ונפגעי שבעה באוקטובר - לא משנה בכמה כסף, בכמה התקדמות מקצועית ועתיד ורוד מדובר. תרים בבקשה טלפון למר סטיוארט, ותמסור לו שהוא, המועדון שלו והאוהדים שלהם יכולים ללכת לעזאזל. הרי בנינו, אם תגיע לריינג'רס, עם כזו שנאה, כאפיות ודגלי פלשתין ביציעים (לא רק של גלזגו אלא גם של סלטיק, היריבה העירונית) אין לך סיכוי אפילו לתת פס. אם לא התשכנעת, תרים טלפון לבוס שלך, מיץ' גולדהאר, יהודי וציוני נלהב, הוא או נציגיו כבר יוריד את הסקוטים האנטישמיים ממך.
מאחלים לך בחירה נכונה.
צומת אלמוג
הכדורגל, ככלל, נע סביב צדק פואטי שאינו נגמר. ב-1998, בית"ר ירושלים זכתה באליפות במשחק "השרוכים" על חשבון הפועל ת"א ובשתי העונות העוקבות הפסידה לה פעמיים בגמר הגביע. ב-2013 הפועל ב"ש הורידה את מכבי נתניה ליגה, ואותה נתניה שמה לב"ש מסמר עשר בגלגלי האליפות בעונה החולפת. ואלה רק דוגמאות כלאחר יד.
ביום ראשון האחרון אילון אלמוג ניצח את מכבי ת"א והביא לב"ש את תואר אלוף האלופים.
הנקמה הספורטיבית של אלמוג בצהובים שלא רצו בו היא זניחה, כי היו על המגרש יותר מדי שחקנים ששיחקו בשתי הקבוצות, כך שסגירת חשבון קרוב לוודאי היתה מתרחשת כמעט בכל מקרה. הסיפור כאן הוא שאלמוג הזכיר לכולנו עד כמה, עם כל הכבוד למהפכת הזרים שהובילה בעלת הבית שלו, אלונה ברקת - עדיין אין תחליף לכדורגלן הישראלי.
יכולים עד מחר להתלהב מזלאנטוביץ' וניקולסקו, וקרוב לוודאי גם ששניהם יותר טובים מכמעט כל החלוצים הישראלים. אבל הלב נפתח משמחה שדווקא אלמוג יצא המנצח הגדול במפגש הזה. ועוד לא הזכרנו את העובדה שב"ש פתחה בהרכב שכלל עשרה שחקנים ישראלים, כשרק ונטורה הוא הזר שעלה בהרכב במדים האדומים.
אלמוג חוזר ועדיין מחוזר על ידי בית"ר ירושלים, אבל כנראה שב"ש תמשיך לתת לו את הצ'אנס.
אחרי פציעה לא פשוטה, עונת שיקום בהפועל ירושלים ובעיקר, המון פייטריות מצידו של מי שלפני כמה שנים משה חוגג רצה לשלם עליו 1.5 יורו וזכה ללעג ובוז - אלמוג שוב חזק בעניינים. נו, גברת ברקת, למי נחוץ תוצרת חוץ?
נ.ב: אין שום דבר להסיק מהמשחק הזה, פרט לעניין היוקרתי שבו. ב"ש כבר הוכיחה בעונה החולפת שלפני שמגיעים למאני טיים היא בלתי ניתנת לעצירה. העונה הקרובה, תהיה שוב קרב ראש בראש בין שתי הקבוצות שאף אחד לא באמת יזכור את המשחק ביום ראשון.
הפער בין קסטין לספרא
לא ברור מה יותר שומט לסתות: הויתור של מכבי נתניה על דניאל דאפה או הצהרת הכוונות של הפועל ת"א כשרכשה את השחקן היקר בתולדותיה, תמורת 1.8 מיליון יורו.
נתחיל מנתניה: בשום עולם מתוקן לא יכול בעל בית שרק נכנס לעסק לעשות סיפתח בדמות מכירת הכישרון הכי גדול של המועדון. זה לא משנה עד כמה הסיפור הזה כדאי כלכלית, לא משנה עד כמה דאפה רצה ללכת. תדמיתית, זה משדר תבוסתנות, בטלנות, וחסור רצון לשדרג את העסק. גם אם זה לא נכון, זה הנראטיב שיתקבע בקרב אוהדי נתניה והפרשנים.
הבוס החדש, רוס קסטין, היה אמור בכלל להפתיע עם החתמה נוצצת שתראה עד כמה הוא רציני ומחויב לפרויקט שלקח על עצמו. הויתור על דאפה החזיר את נתניה שנים אחורה, לימים שבהם הולצמן, ודומב, ורוני לוי ואחריהם איתן אזולאי, וקארצב ואחרים הפכו את נתניה למקפצה בקריירה שלהם.
בעוד קסטין ושותפיו התחילו ברגל שמאל, אדמונד ספרא עשה כאן מהלך סופר משמעותי, לא רק בחיזוק הסגל של אליניב ברדה, אלא בעיקר בהחזרת הצבע ללחיים של אוהדי הפועל . אותם אלו שכבר מאסו בנהירה של כוכבים למכבי ת"א, ב"ש ומכבי חיפה, ופתאום לרגע אחד, חזרו לימים העליזים של הדאבל כשהיתה בוולפסון שדרת כוכבים כגון ורמוט, שכטר, זהבי, אניימה ועוד.
לא בטוח שהפועל ת"א תהיה סיפור הצלחה השנה, אבל אחרי שנים של פירוק והרכבה, זו הפעם הראשונה מזה עשור וחצי שלאדומים מבולמפילד יש אופק ורוד. הפעם הראשונה בה הקבוצה חוזרת להיות שם דבר עם עוצמות בכדורגל הישראלי.
תהיו בטוחים שהפרויקט הזה ייגמר באליפות - אולי בעוד שנתיים שלוש אולי בעוד חמש, אבל הכיוון הוא ברור.
בפראפרזה לשירו המופלא של אריק איינשטיין, פתאום יש תחושה שהחולצה האדומה היא שוב מציאה. וזה, נזכיר, בזכות מהלך של רכישת כישרון שרק בעוד חודשיים יחגוג יום הולדת 18.
קראו גם:
לא כל הנוצץ זהבי
השבוע הודיע ערן זהבי בחדשות 12: "בישראל לא אשחק יותר, ישראל סגורה". במילים אחרות, הוסיף מספר 7, "אולי אם יהיה אתגר מעניין בארצות הברית או דובאי".
הלב יוצא אל זהבי. המסקנה הברורה היא שאינו רוצה לפרוש ממשחק פעיל. שהוא היה מאד שמח להמשיך לשחק במכבי ת"א, אבל מכיוון שזו אינה אפשרות, הוא נקרע בהתלבטות מה לעשות הלאה. יש כאן קטע משובב נפש על שחקן, שלא משנה כמה הוא גדול, בימים אלה נראה כי הוא מרגיש כמו ילד שכיבו לו את האור במגרש, מנסים לקחת לו את הכדור והוא רק מתחנן לעוד כמה דקות כי אולי יספיק להבקיע עוד שער.
כמה אנשים אתם מכירים בגיל 38 כל כך להוטים שזה לא ייגמר לעולם? כמה כדורגלנים אתם מכירים שקיבלו סטנדינג אוביישן מאצטדיון מלא, זכו באליפות, נשאו נאום פרידה, ועדיין מקווים שאולי יקרה משהו שימנע מהם בעוד כמה שבועות לקום בבוקר מבלי לנסוע לאימון?
זהבי לא רק היה הווינר הגדול ביותר בעשרים השנים האחרונות. עכשיו מסתבר שהוא גם אהב כדורגל יותר מכל אחד אחר. לא משנה מה יחליט לגבי עתידו, האינסטינקט של כל חובב כדורגל, גם עכשיו, הוא פשוט להריע לו.
החייל האמיץ זלקה
מנשה זלקה לא יפתח את האימונים בהפועל חדרה וגם יפספס מספר משחקים בגביע הטוטו בגלל שגויס בצו 8 לגיזרה הצפונית. המשפט הזה כנראה לא מפתיע אף אחד, כי כולנו כבר הספקנו להכיר את אינספור ימי המילואים שהוא מבצע, כדי שנוכל לישון בשקט.
ועדיין, זלקה, בניגוד גמור ללא מעט אנשים בענף הכדורגל, הוא כנראה הדוגמא המוחשית ביותר לכך שעבור עשרות אלפי אנשים הזמן עצר מלכת וסדר היום שלהם נקבע על פי 'המעטפה הירוקה/חומה' שמחכה להם במייל.
זלקה, לו זה יהיה סבב רביעי של מילואים, עשוי גם להפסיד את פתיחת העונה של חדרה ב-24 בחודש.
והנה הצעה להתאחדות לכדורגל: לדאוג שבמחזור הראשון של הליגה הלאומית בכל המגרשים יעלו עם חולצות שעליהם הכיתוב: "מצדיעים לך זלקה". מגיע לו.
אתם אמרתם:
"אני יכול לספר סיפורים שוברי לב על זה שלזיו אריה יש לב של ציפור"
שי אהרון נותן גיבוי למאמן שלו ("חמש אישי" עם הדר יעקובי)
