הזמר והיוצר סגיב כהן, תושב חדרה, השיק לאחרונה שני שירים חדשים. "מי אני" ו-"רחוק מידי". סנוניות ראשונות, לקראת יציאתו של המיני אלבום "שני אנשים", בסוף החודש.
מדובר באלבום קונספט ובו חמישה שירים שמתארים את תהליך הפרידה המטלטלת שחווה כהן לאחרונה מאם ילדיו.
"יש לי המון חומרים שנשארו במגירה. כתבתי המון גם בתקופת הקורונה, אבל היה לי חשוב להוציא מיני אלבום ולא אלבום שלם, מאחר ורציתי להוציא אלבום קונספט, שידבר להרבה אנשים", הוא מסביר. "אני מכיר המון אנשים שלכאורה ביחד, רק כי הם לא מוצאים את הדרך לומר שלום. האלבום, הוא מעין סיכום תקופה, סוג של התבוננות מבחוץ על חיי אחורנית, דברים שעברתי ופתאום יש לי יכולת להתבונן עליהם פנימה, לבדוק את עצמי, להיכנס לנעליים שלה, זה באמת היה סוג של ריפוי, העבודה על האלבום הזה".
כהן בדרך כלל כותב ומלחין את שיריו. בכתיבת האלבום החדש היו לו שותפים כמו דיקלה דמארי, ואיתן דרמון. "השיר הראשון באלבום, 'מי אני' עוסק באהבה בלי להזכיר את המילה עצמה", הוא אומר. "הרבה מאזינים חשבו שאני מדבר שם על שכינה, קורונה, אבל מדובר באהבה ואיך בין היתר לעיתים אנחנו מבטלים את עצמנו, בשם האהבה.
השיר השני 'רחוק מידי' מתאר איזה סדק ראשון בזוגיות שמתרחש בדרך כלל, כשאחד מהצדדים מאבד אחיזה או ביטחון או כשהאמון נסדק ומתחיל כדור שלג שמתגלגל באלבום עד הפרידה. השיר הבא הוא 'מלך הבריחות', אחריו יש את 'שני אנשים' שיר הנושא של האלבום שבו יש את המשפט החזק שכתבה חברתי הטובה דיקלה דמארי: 'שני אנשים לא מוצאים דרך לגעת, שני אנשים לא מוצאים דרך לומר שלום'. המשפט האחרון שהאלבום נסגר בו הוא: 'אם הייתי מעז לחבק אותך חזק, הייתי שוב נופל ומתרסק', משפט שמסכם את מצב הדברים כיום".
זו לא הייתה המכה היחידה שחווה כהן השנה. הוא איבד את אביו, נחמן, שנפטר, ושהיווה השראה עצומה עבורו. "הוא היה דמות אהובה בקרב דורות של תלמידות ותלמידים, אחרי שלימד עשרות שנים את מקצועות העברית במדרשיית נועם בפרדס חנה ובאולפנות כפר פינס", מספר כהן. "אני חייב לו את כישרון השירה ואת הכבוד לשפה בכתיבה".
"אני תמיד בוחר בחצי הכוס המלאה. אני בהודיה, לא מובן מאליו שאני קם בבוקר ועושה את מה שאני אוהב כל כך הרבה שנים, ומפרנס מזה חמישה ילדים וכולם בריאים. מה עוד צריך חוץ מזה?"
עבור כהן מדובר בתקופה שלצד היותה מאתגרת, היא גם מרגשת במיוחד. אחרי שנים של שיתופי פעולה עם אומנים רבים כמו גלי עטרי, דקלון ואהובה עוזרי, הוא חזר ליצירה האישית עם מיני אלבום והופעות עם עיבודים חדשים לשיריו לאורך השנים, כולל קאסט חדש של נגנים. מי שממשיכה להופיע איתו היא אחותו ברקת כהן בליווי קולי.
"אחרי עשור שבו רצתי עם אותו מופע, כיום המופע כולל עיבודים חדשים ומרעננים לשירים ישנים שלי החל מהאלבום הראשון, שגם יקבלו פרשנות אחרת ברוח המיני אלבום", הוא אומר. "זו התרגשות גדולה, תחושה של התחלה חדשה, כי אחרי המון שיתופי פעולה בשנים האחרונות, בתוכם ארבעה אלבומים עם דקלון כשאחד מהם עם אהובה עוזרי, אני שוב מתכנס ליצירה של עצמי. מאז 2015 כשהוצאתי את אלבומי האחרון 'כול שי כלאם' לא יצא לי אלבום שלי".
כהן הוא אמן מוערך ופורה, שכבר 20 שנה מופיע ברחבי הארץ וכותב למיטב אמניה. בין היתר כתב והלחין לגלי עטרי את האלבום "בין האש ובין המים", כתב והלחין שירים לריטה, מירי מסיקה, איתי לוי, לירז צ'רכי, מרגול, אביבה אבידן, חיים משה ורבים אחרים.
התקופה המטלטלת, המשבר האישי, הותירו אותך אופטימי? אתה עדיין מאמין באהבה?
"אני תמיד בוחר בחצי הכוס המלאה. הכול תלוי איך אנחנו מסתכלים. אני בהודיה, לא מובן מאליו שאני קם בבוקר ועושה את מה שאני אוהב כל כך הרבה שנים, ומפרנס מזה חמישה ילדים וכולם בריאים. מה עוד צריך חוץ מזה? נכון שהחיים מאתגרים אותנו בכל פעם במשהו אחר, אבל גם בזה אני רואה אימון רגשי, גם זו מתנה"
לעדכונים: חדשות חדרה
