עולם התרבות ספג את הפגיעה המשמעותית ביותר בזמן מגפת הקורונה. בשל איסור על התקהלויות עומדים היכלי התרבות סגורים, הבמות נשארו ריקות, לא מתקיימות הופעות, ואמנים רבים יושבים בבית ללא מקור הכנסה.
קראו עוד:
"הקורונה קטעה רצף של למעלה מ־500 הופעות של 'באושר ועושר' של מיכל ושלי, שזה מטה לחמנו המרכזי", אומר השחקן שי אביבי בן ה־56, תושב פרדס חנה-כרכור, "אני מצטלם, אבל גם ההפקות נעצרו. השלב הבא מבחינתנו היה להפנות את המשאבים שלנו לספר ולקלפים (משחק קלפים שהמציאו בני הזוג) ולמכירה שלהם דרך האתר שלנו. זה לא היה דומה בכלל להכנסות מהופעות, אבל זה נתן איזשהו פתרון חלקי. השלב השלישי שקורה עכשיו, יותר בעוז, זה להבין איך להעביר את ההופעה ל'זום'. עשינו כמה הופעות כאלה, ועם כל הופעה מתבהר לי איך מתבצע התרגום של הפורמט, כלומר איך מעבירים בהצלחה את ההופעה ל'זום', וזה ללא ספק יצור קצת אחר. בהופעות אנשים נמצאים בתוך מין זמן חלום כזה, ובהופעות מוצלחות אתה חש שאתה נהיה ממש אחד עם הקהל והאולם. את הדבר הזה אין איך להשיג ב'זום', כי זה מפוצל לרסיסים קטנים, שכל רסיס מהם יושב בבית עם ילדים קטנים, עם טלפון לידו, ואין את הריכוז ואת הקסם של הביחד שיש בהופעות פיזיות".
יש מן הסתם געגועים לבמה.
"יש געגועים לבמה. אבל אני אגיד לך למה אין שום געגועים - לנסיעות להופעה. לנסוע שעתיים לירושלים, הפקקים בדרך, לזה אין געגוע. יש משהו מהמם בלסיים הופעה בסלון שלך, ללחוץ על הכפתור של ה־off, להוריד חולצה ואתה בבית".
אילו עוד דברים חיוביים יש בתקופה הזו?
"עכשיו, בתקופת הסגר השני, חברנו לקבוצה בפייסבוק עם עוד שני מורים של זוגיות בשם 'סגר של אהבה'. הצטרפו אלינו בינתיים 5,000 איש. אנחנו עושים שם לייבים ומנסים להבין וללמד איך גורמים לזוגיות לשגשג בתנאים ובימים הלחוצים האלה. וגם זה תוצאה ישירה של הקורונה; זה מיזם שלא היה עולה בדעתי קודם".
אוכלים חסכונות
בניגוד לאביבי, יש אמנים שלא הצליחו לעשות את המעבר להופעות מרחוק. "הופעות ב'זום' פחות קורות, אין אנרגיות. זה קצת כמו לעשות חזרה", אומר ג'קסון מהצמד הנתנייתי "אקסום". "הפעילות שלנו השתנתה לחלוטין. אנחנו עוד היינו אחרי 'הכוכב הבא' במינוף, והמינוף הזה נתקע. ב־2019 הייתה תנופה, פתאום הגיעה 2020 ושמה לנו ברקס. במהלך הקורונה היו לנו ממש מעט אירועים, בין היתר הופעה של יום העצמאות על משאית עם השדרן מומי לוי בין הסגרים".
איזה סיוע אתם מקבלים?
"מענק שלא באמת הספיק", אומר טדרוס, שותפו של ג'קסון בצמד, "ההוצאות החודשיות השוטפות הרבה יותר גבוהות מהמענק".
מאוכזבים מהמדינה?
"המוסיקה שלנו היא מה שנקרא 'מחאתית עם קריצה'", אומר ג'קסון, "אז הנה, לפני 12 שנה כתבנו את 'מה עם הכסף'. עברו 12 שנה, וזה עדיין רלוונטי". "זה יהיה רלוונטי גם בעוד 12 שנה", מוסיף טדרוס, "אנחנו מאוכזבים לראות איך הממשלה מתנהלת. שכחו את התרבות".
איך שורדים?
"אוכלים חסכונות עד שהם נעלמים", אומר טדרוס, "מבקשים עזרה מחברים, מההורים, ממי שאפשר. כרגע, מה יש לנו לעשות חוץ מלשבת בבית ולכתוב שירים?" "אני עשיתי כל מה שצריך", מוסיף ג'קסון, "הלכתי לעבוד בסופרמרקטים, בשמירות בדרייב אין. השתתפתי בהפקה של סדרת נוער. מנסים לשרוד בין לבין. אין לנו כרגע מקצוע, המקצוע שלנו נלקח. זה מכניס לסרטים, לחרדות, לדאגות. יושבים, כותבים שירים, מחכים שייפתח הסגר לגמרי, ואז נבוא עם איזו פצצה לקהל".
גם אסף לוי בן ה־37 מחדרה, שמופיע כבר 17 שנה על במות ברחבי הארץ, מנסה להסתגל. "כבר 17 שנים אני מופיע באופן מסודר בשמחות ובאירועים שונים. לפני משבר הקורונה הופעתי גם בפני קהילות יהודיות ברחבי העולם, בין היתר בבולגריה, בהונגריה ובצרפת. במקביל אני גם כותב ומלחין שירים גם לגדולי הזמרים הערבים.
"משבר הקורונה היכה כמעט בכל תחום והאמנים עדיין סובלים ומשלמים את מחיר המשבר. באופן אישי, אני תמיד מחפש את הטוב שבכל דבר ומסתכל קדימה כדי למצוא את האלטרנטיבה. במהלך הסגר התחלתי להופיע דרך הרשתות החברתיות, על אף שזה לא ממש מספק את הסחורה. התחלתי גם להופיע מול רשויות מקומיות באמצעות הדף שלהן, וכבר היו לי כמה הופעות טובות. עדיין חסרים לי הנשמה והלב של הקהל, האווירה ורעש המוסיקה בתוך ההופעה. אני עדיין מופיע באירועים שמתקיימים על פי ההנחיות ובאופן מצומצם. השבוע הייתה לי חתונה ברעננה עם עשרים משתתפים, עשיתי בת מצווה באור עקיבא. יש אירועים, אבל כולם במתכונת מצומצמת".
גם איזי (ארז שרון), הראפר הנתנייתי בן ה־33, מנסה להתמודד עם המשבר בדרכים יצירתיות. "עבדתי על אלבום שיצא ב־20 בינואר, ואת ההשקה לאלבום עשינו חודש אחרי שיצא, בסוף פברואר", הוא מספר. "היה סולד אאוט, אלף איש. הופעה מטורפת. אחרי האירוע הזה היה מתוכנן סיבוב הופעות. היומן היה מלא חודשיים קדימה. אבל ההגבלות התחילו להחריף. בין הסגרים הספקתי לקיים שני אירועים פרטיים, וחוץ מזה, זהו".
יש עזרה מהמדינה?
"אנחנו כאמנים לא מרגישים שאנחנו מקבלים את העזרה הנדרשת. ההפגנות של האמנים התפיידו כמעט לגמרי, וזה מאכזב. אם אנשים היו יודעים מה ההוצאות שלי בתור אמן, ומה הפיצוי שאני מקבל, הם היו מבינים שהמחאה הזאת לגמרי לגיטימית. כרגע אני חי על כסף שהצלחתי לחסוך במהלך השנים. ההורים שלי חינכו אותי להישאר צנוע ולשמור על מה שיש לי, בדיוק למקרים כאלה".
איך מסתגלים?
"לעידוד המורל, הרגשתי שאני חייב להעסיק את עצמי ואיכשהו לעודד את כל העוקבים שלי, ניסיתי לעשות הופעות בחינם בלייבים ב'אינסטגרם', וכמה הופעות ב'זום'. נוסף על כך התחלתי להעביר סדנאות ב'זום', כדי להעביר את הכלים שרכשתי בתחום המוסיקה. אני מלמד איך לשפר את יכולות הכתיבה והפריסטייל. קיבלתי המון פניות, עשיתי מיונים ובחרתי חבר'ה שהזכירו לי מאוד את עצמי בתחילת הדרך".
"הכל נהרס"
גם שחקני התיאטרון נפגעו קשות. "לפני הקורונה עסקתי במשחק בתיאטרון 'אלפא' בתל אביב, הופעתי באירועים פרטיים כסטנדאפיסטית וגם העברתי סדנאות משחק למבוגרים בנתניה ב'מרכז קדמת הבמה', שאותו אני גם מנהלת", מספרת הדר לוין בת ה־48 מנתניה, "לפני הקורונה הייתי עמוסה בעבודה, אבל הכל נהרס.
"זה לא העניין של הכסף", מוסיפה לוין, "זה לא לסגור חנות ואז לפתוח, זה לא מוצרים, זה אנשים. אני עבדתי מאוד קשה להרים את הסדנאות האלה. ברגע שאתה סוגר סדנה, לאנשים יהיה קשה לחזור, ואני אצטרך לבנות את העסק מחדש".
גם רן בן שושן בן ה־29 מנתניה נאלץ לקטוע את תוכניותיו כשהוא עושה עדיין את צעדיו הראשונים בעולם התיאטרון. "אני עוסק שבע שנים במשחק. שיחקתי בתיאטרון רמת גן, בתיאטרון 'הספרייה'. עד לפני הקורונה הייתי סטודנט שנה ג' בבית צבי ובמקביל עבדתי בתיאטרון", מספר בן שושן. "יום בהיר אחד, הקורונה היכתה. היו לי הרבה שיתופי פעולה מתוכננים, גם עם מחזאים גדולים בארץ וגם פה בהיכל התרבות בנתניה, שהיו אמורים לקרות. הפסדתי המון עבודה. התשתית שיצרתי לפני הקורונה נפגעה מאוד בגללה".
הצלחת לעבוד במקצוע שלך בתקופת הקורונה, באיזשהו אופן?
"כן. הפכתי להיות מורה למשחק. כרגע אני מלמד באופן פרטי, אחד על אחד. פרונטלי או ב'זום', תלוי בסיטואציה ובהנחיות. אני בנאדם מאוד פרקטי, ואני מנסה להוציא את המיטב מהמצב הנוכחי, אבל אין ספק שזה היה תמרור עצור מאוד משמעותי בתחום שלי. ביימתי גם בזמן הקורונה מופע של 'תיאטרון החצר', שהופיע בחצרות של בתים פרטיים. זו אמנם לא הופעה על במה, אבל זה להמשיך להפעיל את השרירים כדי לא להתנוון. הפקתי מהמצב את המיטב, עד כמה שיכולתי".
מחפשים פתרונות
תחום נוסף שנפגע משמעותית בחודשים האחרונים הוא הסטנדאפ. כך מצא עצמו גם הסטנדאפיסט והבמאי חיים אלמקיס, בן 46 מקציר, מחוץ לבמות. "כסטנדאפיסט, מאוד קשה לי לא להופיע", הוא מספר. "אני מופיע משנת 1995. זה יותר ממחצית חיי, ואני לא חושב שהיו במהלך התקופה הזו שבועיים שלא הופעתי בהם. סטנדאפ זה מעבר לפרנסה, זה ממש צורך באישיות שלך. קשה נורא גם בלי החברותא הזו של הסטנדאפיסטים", הוא מוסיף, "יש מין הווי כזה, שגם כשאנחנו לא מופיעים אנחנו הולכים למועדוני הסטנדאפ. עכשיו זה לא אפשרי".
מה עם הופעות ב'זום'?
"אני לא הופעתי ב'זום'. לא יכול, לא מסוגל. בשבילי זה לא סטנדאפ. זה לא מרגיש לי משהו שאני יכול להתחבר אליו ולספק לכל הצדדים את אותה החוויה. מישהו פעם ניסה לדבר איתי על זה, אז טענתי כנגדו שאם כבר 'זום', אז שייכנס ל'יוטיוב', יראה קטעים שלי ואפילו ייהנה מזה יותר, כי זה ערוך ויש תחושה של קהל.
"בזמן הזה הצטרכנו למצוא פתרונות אחרים", מוסיף אלמקיס. "אני, למשל, הוצאתי לא מזמן ספר בשם 'סוגר פינה' עם אלי גלפרין, השותף שלי. זה ספר שמתעסק בהומור, בסטנדאפ ובחידונים מהבמה ומהטלוויזיה. אז זה היה זמן טוב להתעסק בזה. סגרנו אותו, הוצאנו אותו לאור ושיווקנו אותו. כרגע אני עובד על סדרה חדשה שאני כותב, מרצה בווידאותרפיה (טיפול באמצעות קולנוע, מ"ג) במכללה האקדמית אונו, וסך הכל - זה זמן טוב למשפחה".
גם נוי פדלון בת ה־27, שכתבה להיטים לאמנים כמו משה פרץ, פאר טסי ואיתי לוי והוציאה בתחילת משבר הקורונה את האלבום שלה "סוודר", מספרת על פגיעה קשה בפרנסה בעקבות חודשים של חוסר יכולת לעבוד ולהופיע.
"אנחנו לא מופיעים כבר מעל חצי שנה", היא אומרת, "אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאתגרת, שפוגעת בפרנסה. לא קל לשרוד את התקופה הזו. בגלל שאני גם כותבת וגם מלחינה, אז בתקופה הזו אני מקבלת תמלוגים עבור היצירות שלי שהוצאתי מהשנה שעברה, וזה עוזר לי להמשיך להחזיק את עצמי.
"אני לא יודעת איך להמשיך לשרוד בלי עבודה ופרנסה, על אף שכרגע אני מחזיקה את עצמי", היא מוסיפה, "אני חושבת שהמצב הולך ומחמיר. מאז מרץ לא הופעתי. את הזמן אני מעבירה ביצירה, בכתיבה, מלחינה, עושה שירים שלי באולפנים. בכל זאת, זה לא אותם חיים של אמן. מאוד קשה להמשיך בצורה הזו. אין ברירה, ממשיכים לשרוד".
את שוקלת את האפשרות של הופעות קטנות?
”יכול להיות שיתאפשרו הופעות קטנות בחצרות בקפסולות עד עשרים איש, עם שני נגנים. אני לא הופעתי במתכונת הזאת אבל אני מאמינה שנחזור למתכונת הזו. יש בירורים והצעות להופעות מהסוג הזה ואני בוחנת כל דבר".
איך את רואה את העתיד?
"נראה לי שייקח הרבה זמן עד שנחזור להתפרנס ולהופיע. אני חושבת שצריך לחשוב על דברים אחרים באותו תחום. אני לא זזה מהתחום שבו אני עוסקת גם אם נמשיך לחיות עם הקורונה. אולי אלך לטלוויזיה או לסרטים עם מוסיקה".
כל העדכונים - חדשות חדרה
