"הרבה אנשים אומרים לי שמוזר לחשוב על מועצת העיר בלי חדוה. היו כאלה שאמרו לי שבפוליטיקה לא חייבים לקיים הבטחות ושהייתי צריכה להישאר, אבל אצלי אין דבר כזה. מי שמכיר אותי יודע שמילה שלי היא מילה. אני לא פוליטיקאית, באתי לדאוג לציבור, לתושב וזה מה שהיה לי חשוב". כך אומרת חדוה יחזקאלי, שעזבה את תפקידה כחברת מועצת העיר חדרה, אחרי 22 שנים.
1 צפייה בגלריה
חדוה יחזקאלי. "כשהנכדים שלי רואים את הארובה עם הפליטה הלבנה, הם אומרים 'הנה הארובה של סבתא'"
(צילום: אלעד גרשגורן)
קראו עוד:
בבחירות המוניציפאליות של שנת 2018 איחדה יחזקאלי כוחות עם סדי בן דוד, והשניים החליטו כי אם יקבלו מנדט אחד, ישמשו כחברי מועצה ברוטציה, חצי קדנציה כל אחד מהם. יחזקאלי שפתחה את הקדנציה, פינתה השבוע את מקומה לבן דוד כעבור שנתיים וחצי בהן כיהנה כמשנה לראש העירייה, מחזיקת תיק איכות הסביבה, עמדה בראש ועדת שימור אתרים והייתה יו"ר ועדת השמות.
מאני טיים
"הגיע הזמן קצת לעשות לביתי, בעלי נפטר לפני שנה ואני צריכה להתחיל לחשוב על להרוויח כסף", היא מסבירה. "הרי בתוך כל פעילותי הציבורית בת העשורים, רק בפרק זמן של חמש שנים קיבלתי משכורת כסגנית ראש העירייה, בין 2013-2018. שליחות ציבורית זה אומר גם לממן מכיסך את החיידק הזה של לשרת את הציבור. יש לי גם תשעה נכדים מחמשת ילדיי ואני מתכוונת להיות מאוד נוכחת בחייהם".
איך תראה השגרה שלך לראשונה אחרי שני עשורים בלי להגיע לבניין העירייה?
"זה אינו אקורד הסיום ואני לא עוזבת ממש, אמשיך להיות בוועדה לשימור אתרים ובוועדת שמות כנציגת ציבור הפעם. אמשיך לבוא לעירייה ולסייע לתושבים. אמנם לא בכזו אינטנסיביות, אבל בהכירי את המרץ והיכולות שלי, אני יודעת שאמשיך בדרכי. אני אמנם בת 70 וזה נשמע המון, אבל כפי שאמרתי בנאום הפרידה שלי בישיבת המועצה, שליחות ציבורית זה חיידק שאין לו מזור. במקביל, אני אחת לחודשיים לוקחת קבוצת חדרתים ומראה להם את שכיות החמדה בעיר שהם אינם מכירים. יש לי קבוצת כיתות ד' שמגיעים לשמוע ממני בבניין מועצת העיר הרצאה על העיר ומייסדיה, שיהיו גאים בעיר שהם חיים בה".
"אמשיך לבוא לעירייה ולסייע לתושבים. אמנם לא בכזו אינטנסיביות, אבל בהכירי את המרץ והיכולות שלי, אני יודעת שאמשיך בדרכי"
ניצנים של התחלה
העשייה הציבורית של יחזקאלי החלה בשנת 1994 בפעילות להקמת "ניצן חדרה" לטיפול בילדים ובוגרים עם ליקויי למידה והפרעת קשב: "ילדתי במקביל לשכנתי והבחנתי שההבדלים בהתפתחות ילדיה וילדיי גלויים מאוד", היא נזכרת. "התחלנו לבדוק על לקויות וגיליתי שרק בחדרה אין מרכז לאבחון לקויות. התאגדנו קבוצת הורים והקמנו למרות הקושי את ניצן בחדרה. לפני כשבע שנים קיבלתי אות יקירת ניצן".
ההמשך היה טבעי. כחברה של אשתו של ראש העירייה לשעבר ישראל סדן, היא החליטה לסייע לו בריצה לראשות העירייה. "ארגנתי 30 איש שיפעלו ביחד וחודש לפני הבחירות מצאתי עצמי לבד, ובסופו של דבר הבנתי שחלקי לא יהיה איתו ופרשתי", היא מספרת, "ואז באיזה אירוע של גיורא שחר שכנעו אותי לרוץ איתו. שלוש קדנציות הייתי עם גיורא עד שבבחירות 2013 רצתי ברשימה עצמאית".
מה גרם לך סיפוק רב יותר, המאבקים הגדולים על איכות הסביבה? הסיוע לתושב הפשוט?
"הכול נורא חשוב אבל האדם צריך להיות במרכז. מצאתי עצמי מחלקת אוכל בעמותת 'אהבת רחמים', כותבת מכתבים לגופים בשביל תושבים, מסייעת בעניינים כספיים. עוולות חברתיות עושות לי לא טוב, עד כדי כך שיש תושבים שכשפוגשים אותי בטוחים שזה המנדט שלי בעירייה".
המאבק הראשון של יחזקאלי כחברת מועצה, היה נגד מכירת 120 דונמים מחוף הים בתקופת ראש העירייה סדן, במה שהיא מכנה נזיד עדשים: "היו אלו צעדים ראשונים בשליחותי הציבורית ועשר שנים עיכבתי את המכירה הזו עם בית משפט. מזל שהיה לי 'ביטוח נושא משרה' כי מי לא תבע אותי, ואז התחלתי לראות את נושא השחיתות הציבורית ואיך מתנגדים פתאום מיישרים קו עם המכירה.
"הגעתי לשופטת כעלה נידף, ללא עורך דין עם 4,000 חתימות של תושבים והיא מיד הבינה וקבעה כי האדמות יימכרו רק אם יהיה רוב במועצה. לאט לאט שכנעו את חברי המועצה ליישר קו. זו היתה תקופה קשה מאד עבורי, עם חוויות קשות. איימו על ילדיי, הרעילו לי את הכלב, שפכו לי צבע בפתח הבית וחצי שנה המשטרה התניעה לי את האוטו. לא בכדי בשנת 2012 קיבלתי את אות אומ"ץ, על עמידה איתנה מול איומים והתנכלויות של פורעי חוק".
"שליחות ציבורית זה אומר גם לממן מכיסך את החיידק הזה של לשרת את הציבור. יש לי גם תשעה נכדים מחמשת ילדיי ואני מתכוונת להיות מאוד נוכחת בחייהם"
ההשקעה בפעילות הציבורית גבתה ממך מחיר בחיים האישיים?
"בנאום הפרידה במועצת העיר אמרתי כי שליחות ציבורית היא ישות בתוך הנשמה שלי ואין לה רופא או תרופה. שליחות היא גם משהו שמומן מכיסי ברוב הזמן".
לאורך שנים היית האישה הדומיננטית במועצת העיר. במועצה לא כיהנו מספיק נשים.
"זה נכון שזה עולם גברי יותר, אבל אשה שיש לה עמוד שדרה והיא נחושה ונחרצת בעמדותיה, ומאידך פתוחה למציאות, לא קונה את הקטע הזה של 'נרמסת מתחת לרגליי הגברים'. נשים בעצמן, בתוך העולם הזה, פחות מפרגנות לנשים אחרות ואם הן בפוליטיקה אז בדרך כלל הן חוברות לגבר בראש רשימה".
מה נחשב בעינייך כהישג הכי משמעותי שלך?
"המתנה הכי גדולה שהזכות לשרת את הציבור נתנה לי היא, שכשנכדיי באים לחדרה ורואים את הארובה עם הפליטה הלבנה הם אומרים 'הנה הארובה של סבתא' ומכוונים בדבריהם למערכת הסולקן. היום האוויר שתושבי העיר נושמים נקי משמעותית עקב מערכת הסינון בסולקן. יש עוד דברים רבים בתחום השימור, השמות והסביבה כמו אסדת הגז שביקשנו שאיגוד ערים לאיכות הסביבה ינטר אותה והרשויות באיגוד סירבו. לא ויתרנו וניצחנו. מוזיאון החאן שנמצא במבנה לשימור ושעבר עבודות שיפוץ ואודיטוריום חדש הוקם בו הוא אחת ההצלחות שלי. כולם היו בניי".
