אבל כבד במועצה האזורית עמק חפר: זוהר ארבל, אחת הדמויות המיתולוגיות באזור שהיה מוכר לכל כ-"צ'יף", נפטר כשהוא בן 53, לאחר מאבק במחלת הסרטן.
קראו עוד:
ארבל אובחן כחולה בחודש נובמבר האחרון, ומאז התגייסו תושבים למען מאבקו במחלה והצליחו להתרים יותר מרבע מיליון שקלים. הוא היה הבעלים של בית קפה בכפר ויתקין, שהיווה מקום מפגש מרכזי לתושבי האזור, ושימש במה לאמנים ומוזיקאים. ארבל אף היה ידוע בעבודתו במועדונים מיתולוגיים כמו ה-"לכת" וה-"רוץ", לפני פתיחת בית הקפה. להלווייתו בכפר ויתקין הגיעו 1,500 אנשים. הוא הותיר אחריו שתי בנות.
"מאז שאני קטנה אני תמיד הייתי הבת של זוהר", אומרת נעה, בתו של ארבל, "כל החיים שלו היה מוקף באנשים, איפה שהוא לא הלך, כולם הכירו אותו. עם השנים ובמיוחד בימים האחרונים הבנתי כמה הוא היה דמות. מה שאהבתי שאבא שלי עשה זה תמיד להאמין ב-'מחשבה יוצרת מציאות'. כל דבר שהוא דיבר עליו, כמה שזה היה נשמע מופרך, הוא גרם לזה לקרות. הוא ידע לחבר את כל הקצוות, ובאמת לחבר בין אנשים. ופה בעמק, בכפר, הוא יצר קהילה שנותנת, שתורמת, נעזרת ונתרמת למען הזולת.
"כל החיים הסתכלתי עליו בהערצה, שלא משנה איפה היינו נמצאים, כולם מכירים אותו ומתייחסים אליו כמו בן בית. זה מה שאני הכי רוצה לזכור מאבא שלי, את הנתינה שלו למען הקהילה, את החופש שלו, ואת הטוב שהוא עשה לאינספור אנשים. אני רואה את ההשפעה של אבא שלי על אנשים, הוא נגע בכמויות בלתי ניתנות לתפיסה של אנשים. הוא תמיד היה מלאך שומר, וזו הדמות שבעיניי תיזכר ממנו".
"הקשר האישי שלי עם זוהר התחיל לפני שלושים שנה", מספרת גל רבינר, חברתו הקרובה. "עבדנו ביחד בהמון מקומות. עבדתי במזח בבית ינאי, שם הכרתי אותו בפעם הראשונה, ואחרי זה בכל המועדונים בעמק חפר. הקשר ממש התחזק בשנים האחרונות, כשהתחלנו לעשות כל מיני פרויקטים של גיוס תרומות, פרויקט 'שישי של נתינה'. פעמיים בשנה היינו עושים אירוע שאנחנו מוכרים חפצים שאנחנו אוספים, וקונים עם הכסף סלי מזון לנזקקים.
"בסוף אוקטובר האחרון, כשהוא קיבל את האבחון לסרטן, הייתה לו התדרדרות סופר מהירה. הבנו שצריך הרבה מאוד כסף לתהליך הטיפולי. גם לטיפול התרופתי עצמו, וגם לתהליך מסביב. הצלחנו, בין היתר אני ודנה וייס בלום, לגייס למענו כרבע מיליון שקלים. הוא היה הכל מהכל. הוא פשוט היה כובש, אי אפשר היה להתעלם ממנו ולשכוח אותו. היה רגיש, טוב לב ואכפתי. הייתה לו יכולת להתחבר לכל בן אדם".
"קראו לו הצ'יף, האינדיאני, השריף, אבל כנראה שיותר מכל התאים לו הכינוי הלב", ספדה לו ראש המועצה, גלית שאול, "לב ענק שנגע בכל כל הרבה אנשים. 'טוסקנה זה כאן', הוא היה נוהג לומר על עמק חפר. העמק הזה, טוסקנה, לא יהיה אותו דבר בלעדיך. נוח על משכבך בשלום, זוהר יקר. אנחנו נזכור אותך תמיד, נספר עליך, ונמשיך את הדרך שלך".
