עבור המוזיקאית והיוצרת יערה סמינה מגבעת אולגה, תקופת הקורונה עזרה לה למצוא את הדרך הנכונה בחייה. בסמוך לפרוץ המגפה במרץ 2020, לקה אביה באירוע מוחי, והיא מצאה את עצמה מנהלת במפתיע את החנות המשפחתית שנחשבה ל'מוסד'' בשכונה.
התפרצות המגיפה בשילוב עם מצבו הבריאותי של אביה, עשו לה סדר מחודש בסדרי העדיפויות וגרמו לה להבין שלהוציא תקליט או להיכנס לפלייליסט הם לא הדברים הכי חשובים בחיים. "בעבר עשיתי כל מה שאמן בתחילת הדרך עושה בכדי להצליח, כולל להופיע בחינם או מול שני אנשים", היא מספרת. "הייתי יותר בכיוון של להצליח, לעשות את זה.
קראו עוד >>>
"בשנים האחרונות עשיתי זום אאוט לחיים שלי והבנתי שמוזיקה זה דרך חיים ולא משנה אם מכירים אותי או לא. ואז אבי קיבל את האירוע המוחי , הקורונה הגיעה והבנתי שלא משנה אם משמיעים אותי. יש במוזיקה שלי, משהו חדש שאין אותו כרגע במוזיקה בארץ ואם זה אומר שישמעו אותה בקרב קהל מצומצם, אני סבבה עם זה. זו אחת התקופות הטובות והיפות בעבורי בזכות הקורונה".
כרגע את לא חושבת על הוצאת תקליט?
"לפני הקורונה הייתי בתהליך של עבודה על אלבום, אבל דברים השתנו. אני אוטוטו בת 30, מתחילה לחשוב על בית וילדים. גיליתי שלא דחוף לי להוציא עכשיו 300 אלף שקלים על אלבום עם 20 נגנים. הקורונה הוכיחה לנו כמה זה לא רלוונטי מי אתה וכמה כסף יש לך. אני עושה מוזיקה, כותבת, מלחינה, שרה ומתופפת.
"אני מלמדת מוזיקה בסטודיו שלי, מקליטה אצלי בסטודיו וחיה מוזיקה בכל מקרה. אולי אוציא אלבום קטן, אולי אקוסטי. כרגע, מה שמעסיק אותי זה היומיום ודברים חדשים קורים כל הזמן. כמו למשל שלאחרונה, התחלתי ללמוד רכיבה על סוסים בחוות יער בחדרה, אני שם מידי יום, זה מרחיב לב ונפש, ואני כבר זוממת על רכיבה טיפולית בשילוב מוזיקה".
ניגון בוסרי
סמינה, 29, למדה בתיכון באולפנית מבשרת בחדרה, ומשם המשיכה לשירות לאומי באולפנה בחפץ חיים. בזכות חברה, שנתקלה בעיתון בפרסומים לבית הספר "מזמור" (ללימודי מוזיקה לאוכלוסייה הדתית) ניגשה לאודישנים, התקבלה והייתה חלק מבני המחזור הראשון של בית הספר. "תמיד ניגנתי בגיטרה בצורה חובבנית ושרתי במקהלות באולפנית, משהו מאוד בוסרי", היא מספרת.
"את האודישנים לא עברתי. כבר התחלתי שנה חדשה של שירות לאומי באולפנה אחרת, ואז קראו לי ממזמור להגיע בכל זאת. הסתבר שהמנהל איציק וייס ראה בי משהו. הבנתי שזו הזדמנות, עזבתי את שנת השירות ועשיתי שלוש שנים מרתקות במזמור. שם התחלתי לנגן תופים ועד היום כשאני מנגנת עם הרכבים או מוזיקאים, זה בעיקר כמתופפת.
"עברתי שם כברת דרך עם המון מוזיקאים, דרך מיקה קרני, לה עשיתי קולות רקע וגם הופעתי איתה ברחבי הארץ ורונה קינן שהיא השראה ענקית עבורי. יצאתי משם בידיעה שאני זמרת יוצרת".
"בשנה שעברה הופעתי במכולת של אבא שלי. זו היתה הופעה מול 20 איש והיה חזק מאוד, אבי היה שם והכול היה מאוד סנטימנטלי, בגלל המיקום, בגלל שזה הבית, בגללו. בכלל יש חיבוק מאוד גדול מהסביבה"
עם סיום לימודיה במזמור הצטרפה למסע מוזיקלי חברתי חוצה מדינה, בשם "הדרך הביתה" עם הפעילה החברתית דפני ליף והמוזיקאית יעל דקלבאום. בתום הפרויקט ניגנה כמתופפת בהרכבים שונים, בין היתר עם המוזיקאית שרון עזריה והופיעה כיוצרת עם חומרים מקוריים שלה, יחד עם המוזיקאי איתי לוין בפאבים ברחבי הארץ. את הפרנסה מצאה בעבודות מזדמנות כמו חפירות ארכיאולוגיות, שטיפת כלים, או במאפיה.
למה נשארת באולגה? בדרך כלל זמרים שרוצים להצליח עוברים לתל אביב.
"גרתי תקופה קצרה בתל אביב בעבר. מי יודע, יכול להיות שבעתיד אחזור לשם. אבל בשביל מגורי קבע אני חייבת פחות הסחות ויותר טבע, שקט וים, כמו שיש לי כאן. לא אכחיש שהיו שנים שלא רציתי לגור פה, אבל כשהתבגרתי וחזרתי לאולגה לפני שבע שנים בערך, התאהבתי מחדש באדמה שלי, באוויר הים, באנשים. החיים פה זה קסם מיוחד שזר לא יבין.
"יש משהו מאוד מיוחד כאן. אני מתה על אולגה. יחד עם זאת מאתגרת אותי הבנייה מסביב לשכונה, כל הבטון מרגיש כמו ניגוד אינטרסים בין הטבע לבני אדם, מרגיש לי כאילו 'לא על זה חתמתי'".
כמו אביתר
החומרים שסמינה כותבת ושרה אקוסטים וכנים ויש מי שכבר הגדירו אותה כגרסה הנשית של אביתר בנאי. "מי אני שאתווכח עם זה. זו מחמאה עצומה בשבילי", היא אומרת. "אני מניחה שאני איפשהו באזור הזה. יש גם השפעה גדולה של רונה קינן על המוזיקה שלי, אבל אני לא זה ולא זה, אני יערה סמינה וזה המסע שלי מול המוזיקה.
"המוזיקה שלי היא לא 'חאפלה' אבל היא נוגעת. בשנה שעברה הופעתי במכולת של אבא שלי, שסגרנו בהחלטה משפחתית. זו היתה הופעה מול 20 איש והיה חזק מאוד, אבי היה שם והכול היה מאוד סנטימנטלי, בגלל המיקום, בגלל שזה הבית, בגללו. בכלל יש חיבוק מאוד גדול מהסביבה".
איך את רואה את המשך העשייה המוזיקלית שלך? הרי כל אמן רוצה שישמיעו אותו.
"אני רוצה להמשיך לעשות מוזיקה ולא לתת לקולות חיצוניים להפריע לי. אני מזכירה לעצמי שאין דרך אחת שהיא נכונה. גם אם אוציא אלבום זה יהיה בדרך שלי. זה לא העיקר ובטח שלא כרגע. ברור שאני רוצה להופיע וצריכה במה, אבל לא בדרך של לשחק את המשחק שפעם הייתי מאוד נאמנה לו ולפיו עליי להעלות פוסט כזה ולהתערבב עם ההוא. אני לא נהנית מזה ואם זה גורם לי סטרס ותהפוכות נפש זה לא שווה לי. לא בשביל זה אני עושה מוזיקה".
לעידכונים: חדשות חדרה
