המלחמה החזירה את הזמרת, השחקנית והרקדנית, הדר דדון, מאזור המרכז לחדרה. דדון שעובדת גם כמורה לאומנויות במה ולאחרונה הנחתה ושרה במיזם למען החטופים של קהילת הסבבות והסבבים המקומית, הקליטה שיר עם להקת אתגר והאומנים המקומיים סגיב כהן וירדן ג'רפי והעבירה סדנת מחזות זמר בסטודיו במה וגם בלהקת "צבעי מחול" שבה הייתה חברה בעבר.
"למדתי בתיכון חדרה במגמת מחול והייתי בלהקת בית הספר. גם רקדתי ב'צבעי מחול' אצל איציק כהן", היא מספרת. "בחטיבת הביניים רקדתי בסטודיו אוראל ברוך בחדרה. באירועים עירוניים רקדתי מאחורי הזמרת החדרתית מור אפרת ביטון. באמצעות האירועים האלה התפתחתי כזמרת, רקדנית ושחקנית. הבמות הגדולות בהן הופעתי לראשונה היו דרך 'צבעי מחול'. זה מה שהכין אותי לשירות בלהקה צבאית, לבית צבי ובהמשך לבמות הגדולות בארץ כמו הבימה, הקאמרי וכל מה שעשיתי עד היום. זה בנה אותי אמנותית, את הביטחון שלי ואת המקצועיות. הבנתי עם השנים שבחדרה יש מקומות לא פחות מקצועיים מבמרכז. עם החזרה לחדרה אחרי 12 שנים שבתי לצבעי מחול והעברתי סדנת מחזות זמר. זה היה מפגש מרגש מאוד וגם בתיכון חדרה אני עושה אחת לשנה לערך את הסדנה הזו למגמת מחול ותיאטרון עם המון שמחה".
אחרי ההתמקצעות שלה בחדרה, שירתה בלהקת צבאית. אחר כך התקבלה לבית צבי והחלה לעשות את צעדיה הראשונים בעולם הבמה. "הבמאי משה קפטן פתח לי דלת במחזמר 'עלובי החיים' בהבימה ובאותה שנה התקבלתי לתיאטרון יפו כשחקנית, רקדנית וזמרת במחזמר 'פאריד אל אטרש'. התפקידים האלה פתחו לי צוהר בינלאומי להופעות בחו"ל שזו הגשמת חלום. הופעתי במרוקו, בפריס ובמרסיי. בהמשך התקבלתי למחזמר 'זה אני' בקאמרי בבימוי של מאור זגורי. הוא נתן לי הזדמנות להחליף את יסמין לוי בתפקיד הראשי, מי שאני מעריצה ונושאת אליה עיניים. זו עוד אבן דרך משמעותית בקריירה שלי והזדמנות נפלאה".
דדון השתתפה גם בהפקת חנוכה, "מסביב לעולם בשמונים יום" עם צביקה הדר וחנה לסלאו. מזה חמש שנים שהיא שרה משירי שושנה דמארי בערבי זמר עם האחים עוזי וחיים אסנר. היא הופיעה בתיאטרון הספריה ואפילו קיבלה תפקיד ראשי בתיאטרון היידישפיל. "שוקי וגנר שביים אותי בבית צבי והכיר אותי כזמרת מהלהקה הצבאית הביא אותי לשחק דמות של אישה ספרדיה שאשכנזי מתאהב בה. ששי קשת אמר לי 'בואי תלמדי יידיש ותהיי חלק מאיתנו'. זה חלק מהוורסטיליות שלי. אני כבר כיום שרה ביוונית, ספרדית, מרוקאית, תימנית ובשפות נוספות".
איך מצאת את עצמך שוב בחדרה?
"חזרתי מהמון סיבות, בין היתר העובדה שבעקבות המלחמה הרגשתי המון בדידות. העבודה התבטלה לי והרגשתי לבד. המשפחה, החום, הבני דודים, החברים והקהילה שיש לי פה זה משהו שהעדפתי להיות קרובה אליו, מאשר ליירוטים מעל הבית ברמת גן ולרוץ לבד לממ"ד. מאוד התפתחתי ברמת גן אמנותית, הנחיתי טקסים ולימדתי בבית צבי ובגבעת שמואל, אבל המלחמה גרמה לי רגע לעצור כלכלית וגם רציתי חום, קרבה ומשפחתיות, כדי לעבור את המלחמה הקשה הזו. חוף הים בחדרה, האווירה החמה והטבע אפשרו לי לנחות לקרקע ולעשות ריסטארט. אני רק חודשיים כאן וכבר התחלתי ללמד בבית הספר אחד העם, בסטודיו במה כבר לקחו אותי לסדנה וכך גם 'צבעי מחול' ובמתנ"ס הפנאי רעים השתתפתי בשלל פעילויות. לא האמנתי שבזמן כל כך קצר אהיה כה פעילה וזוהי רק ההתחלה. יש המון אמנים מוכשרים שגרים כאן, מה שמוכיח שממש לא חייבים לגור במרכז בשביל להצליח".
דדון מספרת כי כמורה במרכז פגשה לא מעט תלמידים מוכשרים שהגיעו מחדרה ומהסביבה, מה שהביא אותה לשאוף לכך שגם בחדרה יהיה תיאטרון פעיל כמו בערים אחרות בארץ: "כשלימדתי בבית צבי ובביכורי העיתים במרכז, הייתי פוגשת תלמידים שסיפרו שהגיעו מפרדס חנה, חדרה, אליכין והסביבה ושאלתי את עצמי למה בחדרה לא יקום תיאטרון כמו שיש בחיפה, באר שבע או ירושלים? יש כישרונות רבים, יש אכסניה כמו האנרבוקס שהוא מקום מהמם ומאפשר. החלום שלי הוא להקים כאן בית ספר למחזות זמר או תיאטרון וששחקנים מהמרכז יגיעו אלינו לחזרות".
קראו גם:
מבחינה אישית דדון מכריזה כי היא בשלה להקמת משפחה. "אני לגמרי שואפת להקים בית, משפחה וילדים ואני מאחלת לעצמי את זה מלבד הקריירה. אני מאמינה ומתחזקת עם השנים ואני מוכנה לזה לגמרי בשלב הזה של החיים", היא אומרת.
לאחרונה שיתפה פעולה עם האומנים החדרתיים סגיב כהן, והזמרת ירדן ג'רפי בפרויקט עם להקת אתגר שמוביל החדרתי אייל באש: "חדרה מכילה בתוכה המון אמנים מוצלחים שמופיעים בארץ ובחו"ל. זה היה מרחיב לב ונשמה בתקופת המלחמה הזו. עשינו את זה בהתנדבות וזו הייתה זכות גדולה עבורנו כאומנים".
