ביום חמישי שעבר הגיע אלי ביבס לקבל ברכה מהרב הראשי המיתולוגי של חדרה, הרב שמעון ביטון. ביבס, שגדל בעיר עד גיל 18 ורוב משפחתו עדיין מתגוררת בה, הוא סבם של "הילדים ג'ינג'ים" כפיר ואריאל ביבס מניר עוז, ואבא של ירדן ביבס, שנחטף גם הוא לרצועה.
באחד הסרטונים הראשונים שנפוצו מהשבת השחורה, נראתה שירי ביבס, כלתו של אלי, אוחזת בידיה שני פעוטות במבט מפוחד כשהם נחטפים לרצועה. התמונה הפכה אייקונית וכפיר ואריאל הפכו לסמל ונכנסו ללבבותיהם של כל אזרחי ישראל.
לאחר שבני משפחת ביבס נפגשו עם הרב שמעון ביטון ועם בנו הרב הראשי של העיר, הרב ישראל מאיר ביטון וקיבלו מהם ברכה ודברי חיזוק, בתיווכו של יו"ר ש"ס בעיר, בועז ביטון, הם הגיעו למטה ארגון "מתנדבי חדרה" בעיר, שם נערכו טקס מרגש ותפילה להחזרתם. במהלך האירוע הופרחו לאוויר בלונים כתומים.
"הבנו שאלי ביבס מגיע לעיר והתגייסנו מייד עם בלוני הליום כתומים וקהל רב שהמתין לחבקו ולחזקו", אמר חזקי מנת שעומד בראש ארגון המתנדבים. "אני הסברתי שבזמן שנכדים מבקרים את סבם וסבתם בחנוכה, כפיר ואריאל צועקים 'סבא, תחזיר אותנו הביתה'. התכנסנו כדי להרים עיניים לשמיים ולבקש מאלוהים: 'אלו ילדיך, תחזיר אותם".
במעמד המרגש, שנכחו בו גם נציגי ציבור רבים, קרא הרב ישראל מאיר ביטון פרק תהילים להחזרתם, הסב אלי ביבס הודה בקול חנוק מדמעות על התמיכה והחיבוק.
"אני מוקיר תודה לכל עם ישראל על התמיכה שאנחנו מקבלים בכל מקום, לא משנה מאיזה מגזר ולאן אנו הולכים", אמר ביבס. "הערכתנו עצומה וקשה לתארה במילים. כולם מתפללים ביחד איתנו להחזרת יקירינו. חטופינו נכנסו ללב של כולם, יחד עם כל החטופים".
אלי ביבס, יליד חדרה, התגייס לשירות צבאי בנח"ל בצאלים, והקים משפחה בקיבוץ. שם נולדו בתו עופרי ובנו ירדן השבוי בעזה. עופרי התגוררה עד אוגוסט 2023 בקיבוץ רעים אולם העתיקה את מקום מגוריה לרמת הגולן. ירדן התגורר בקיבוץ ניר עוז עם רעייתו שירי בת הקיבוץ, שם גידלו את ילדיהם שהפכו לאחד מסמלי המלחמה. ארבעתם נחטפו לרצועת עזה במהלך המתקפה הרצחנית של החמאס.
"באותה שבת הייתי אמור לבקר את ירדן והמשפחה, בקיבוץ ניר עוז", משחזר ביבס בריאיון שנערך איתו השבוע. "בשעה שש וחצי בבוקר היו אזעקות אז התקשרתי לירדן לשאול מה קורה והוא אמר לי שהוא בממ"ד. חשבנו שזה סבב רגיל. בשעה 9:20 הסתכלתי בפלאפון שלי וראיתי שהוא כתב לי 'אוהב אותך' ומאז נותק הקשר. אחר כך גיליתי שעם אחותו ועם אימו היה לו קשר בשעה 9:40 וגם להן הוא כתב 'אוהב אתכן, נכנסים אליי הביתה' ומאז הקשר נותק. על גורלה של שירי כלתי ונכדיי אריאל וכפיר למדתי מהתמונות והסרטונים שחמאס הפיץ וכל המדינה ראתה. לגבי ירדן, קיבלנו אחרי שלושה ימים תמונה שלו נלקח בחיים לרצועה ומאז אנחנו בחששות באשר לגורלם".
לאחרונה, כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית שמפעיל החמאס נפוצו שמועות באשר לגורלם של שירי והילדים. החמאס גם הפיץ סרטון של ירדן כשהוא מתחנן שישחררו אותו כדי שיוכל לקבור את בני משפחתו המתים. "לנו נאמר שאין ודאות בנוגע להודעת החמאס ככה שמבחינתנו הם חיים", אומר אלי. "בסרטון ראיתי את ירדן במצב נפשי מאוד קשה. אנחנו מחכים לראותו, מחכים לשחרורו, מקווים לטוב. לא היה לנו ספק שבני המשפחה לא ישוחררו בפעימות הראשונות כי הם הפכו לסמל. מרגע שהמצלמות תיעדו את שירי והג'ינג'ים בצורה ברורה כל כך ידענו שהם יהפכו לסמל. גם שמענו בסרטון את המחבלים אומרים אחד לשני 'תשמרו עליה', הם הגנו עליה, אז היה לנו ברור שזה הולך לכיוון הזה".
בתוך המחאות, ההפגנות ואי שביעות הרצון של חלק ממשפחות החטופים מהטיפול בנושא על ידי ממשלת ישראל, אלי ביבס, דווקא מבהיר, כי הוא יודע שנעשה הכול כדי להחזיר אליו את בני משפחתו: "ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, יחד עם צחי הנגבי קיבלו אותנו אישית והקדישו לנו שעה ארוכה בה נתנו לנו תמונה כללית של הכול", הוא מספר. "גם אריה דרעי הגיע לדבר איתנו אישית בבית של קרוב משפחה במודיעין, חיזק אותנו ונתן לנו תקווה שבאמת עושים הכול ואנחנו גם רואים שעושים, פשוט לא תמיד הכול בידיים שלהם. אנחנו גם רוצים להודות ליוסי כהן על תרומתו הרבה מאחורי הקלעים".
בתוך התקווה להחזרת בני משפחתו החטופים, מזכיר אלי אסון נורא נוסף שנפל על המשפחה בשבעה באוקטובר: "שירי לא יודעת שהוריה מרגיט ויוסי סילברמן ז"ל נרצחו בניר עוז בשבת השחורה. זה אבל כבד מנשוא ובנוסף אי אפשר היה לקבור אותם בניר עוז כי זה שטח אש, לכן הם נקברו ביש"ע, שם מתגוררת אחותה של שירי. איננו יודעים אם ירדן יודע את הבשורה המרה הזו גם כן".
אלי מספר כי בנו ירדן מאוד רגיש למרות חזותו הפיזית: "הוא נראה גדול וחזק אבל הוא ילד מאוד רגיש והוא שמר על המשפחה שלו בצורה שקשה לתאר. יש לו הומור מיוחד, שחור כזה, ובחברתו אין מצב שלא צוחקים. הוא כל הזמן רצה להוציא רישיון נשק. תמיד פחד שחמאס יבואו ואנחנו היינו אומרים לו 'תפסיק עם הפרנויות האלו'. החרדה הכי גדולה שלו התגשמה. הוא גונן והגן על אשתו שירי תמיד, ואפשר לומר שסגד לה וככה היה גם מצידה. שום דבר הוא לא עשה בלי שירי, הם היו מאוד קשורים ואוהבים. לא היה לי כל כך הרבה זמן סבא עם כפיר ואריאל ועכשיו הם בעזה. יחד עם זאת, אנחנו בטוחים שיש לירדן ולשירי תעצומות נפש שמחזיקות אותם שם. אנחנו מגלים גם בעצמנו כוחות שלא ידענו שיש לנו. אנחנו מאמינים שהם יחזרו אלינו ונשתקם ביחד. נחזור להיות משפחה כמו שהיינו".
איך שומרים על אופטימיות בתקופה כזאת?
"חייבים לשמור על אמונה. חייבים להיות על הרגליים בכדי לקבל אותם כשיחזרו. כרגע אנחנו רצים בין פגישה לראיון. המצב שאנחנו נמצאים בו לפיו אין מגעים לשחרור, מעורר חשש, מלחיץ, אבל משתדלים לשמור על אופטימיות ולהמשיך להאמין. אנחנו בפעילות כל הזמן. לאחרונה יצא מסע מרגש של טרקטורונים מלטרון למשרד ראש הממשלה. גם נסענו לרמת הגולן להדליק חנוכייה עם הקצין שמלווה אותנו. מבחינתי גם בתוך הכאב העצום, זה היה יום שמח בשבילי, לראות את כל הנכדים שלי, חוץ מאריאל וכפיר שבשבי".
קראו גם:
אלי אוסף שמחות ומתנות קטנות גם בתוך אי הוודאות הגדולה. "ברגע הקשה ביותר בתקופה הזו, בתי עופרי הודיעה לי שהיא בהריון", הוא מספר. "עופרי מאוד פעילה לשחרורם של שירי, ירדן, כפיר ואריאל, יוצאת עם משלחות לחו"ל, נמצאת בוועדות הכנסת מדי שבוע ויש גם פעילות ענפה מצד המשפחה של שירי".
המאבק לשחרור בני המשפחה גובה מחיר בריאותי מביבס. לאחרונה לפני יציאה לפגישה בתל אביב עם נציג של נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, הבחינו בני המשפחה כי משהו בפניו אינו כשורה. לאחר אבחון ובדיקה נמצא כי הוא לוקה בתסמונת בל.
מה תעשה כשתפגוש את ירדן, שירי והנכדים?
"אני חולם לחבק אותם. לראות שני חיילים שכל אחד מחזיק ביד תינוק ופעוט עם ראש ג'ינג'י ואני מאמין שהחלום הזה עוד יתגשם. המשפחה שלי תהיה שלמה כמו בעבר".
