אלעד וינגרד, איש תקשורת, סופר, תסריטאי ודובר המועצה האזורית עמק חפר, כתב לפני למעלה מעשור את "מילואים", שיר על אבא שחוזר ממילואים מנקודת מבטו של ילד.
השיר אמור היה להיכנס לספר "דברים שגורמים לי לחשוב" שראה אור בשנת 2012 בהוצאת אגם, אולם איכשהו, מצא את מקומו מחוצה לו. לאחרונה, כשהסיע חבר שגויס במסגרת "חרבות ברזל" לביתו מהמילואים, חזה במפגש המרגש שלו עם המשפחה ונזכר בשיר ההוא, שלמרות הזמן שחלף, רלוונטי גם כיום.
"בשנת 2012, הוצאתי את 'דברים שגורמים לי לחשוב' שמבוסס על זיכרונות, תחושות ומחשבות שהיו לי כילד", מספר וינגרד. "השיר הזה 'מילואים' מבוסס על זיכרונות שלי כשהייתי בן 8 ופרצה מלחמת לבנון הראשונה. אבא גויס ולחם שם ויש לי זיכרון מאוד חזק של השיבה שלו הביתה ממילואים. הוא היה חוזר מן פרא אדם כזה, עם זקן שלא היה לו אף פעם וכל מיני חטיפים מיתולוגיים של השקם עם עטיפה כחולה. אני זוכר געגוע מאוד גדול אליו מלווה בחשש מסוים ואת ההתרגשות הרבה מבואו. עובדה שזה אירוע שנשאר חקוק אצלי תמיד. אני מבית חרות ואני זוכר איך הוא היה מגיע לחצר שלנו ואותי רואה אותו מהחלון והוא נראה לי אחרת. באותה תקופה שהוצאתי את הספר, חשבנו, ההוצאה או אני, לא זוכר בדיוק, שמידת הרלוונטיות של השיר הייתה קטנה יותר לזמן ההוא. מישל קישקה אפילו אייר איזו סקיצה ראשונית עבור השיר. כשנזכרתי בשיר לאחרונה, חיפשתי את הסקיצה במחשב, איכשהו מצאתי, שלחתי למישל, דיברנו והתרגשנו מהדבר הזה שרלוונטי מאוד גם בימים האלו".
על האירוע שגרם לו להיזכר בשיר הוותיק ההוא ולהוציאו מן המגירה סיפר: "אני כבר לא עושה מילואים, אבל יש לי חבר רופא שגויס וכשהוא חזר הורידו אותו לידנו באזור בית חרות. הוא היה צריך להגיע לביתו בחיבת ציון ואני הסעתי אותו. תוך כדי ראיתי אותו מגיע הביתה אחרי היעדרות של כמה שבועות וראיתי כמה שהוא היה חסר, פתאום באמצע החיים הוא נעלם לכמה שבועות, כשראיתי את ההתרגשות לקראתו נזכרתי בשיר. באותו מעמד אמרתי למשפחה שפעם כתבתי שיר על ילד שמחכה לאבא שלו שיחזור ממילואים. אני זוכר את המורכבות הזו שאבא שלך במילואים והמשפחה מחכה לו בבית. לבנים שלי יש חברים עם הורה או אח במלחמה וזה מצב שכילד כנראה הצליחו להרחיק ממני את המורכבות שלו".
קראו גם:
משהו במורכבות בכל זאת חדר את העולם של וינגרד, כפי שמעידות השורות בשיר שמתארות את דאגתה של האם בשיחת הטלפון עם האב המצוי במילואים: "אני כן זוכר שהיה קשה לאמא, אבל מבחינתי, כילד, לא היה ספק שאבא 'שם', הוא גיבור והוא חוזר. למזלי זה גם קרה. אבא שלי היה גם נוסע בעבודה לארצות הברית, אז זה היה קצת כמו 'אבא נוסע ויחזור'. אתה לא עד הסוף מבין את הפחד העצום לגורלו שיש בבית. אבל זה כן נמצא בך, כי ילדים קולטים דקויות, סופגים ומרגישים. אני חושב שהיום עם כמה שהדברים שונים ועם זאת דומים, קשה מאוד להרחיק את הדאגה הזו מהילדים, בגלל הטלפונים, התקשורת והרשתות החברתיות שלא היו כשאני הייתי ילד."
לווינגרד, בעל חברת תוכן, יש יבול מרשים שם ספרי ילדים בתוכם גם: "במקום הכי יפה בחוף", "בדיוק בשניה הזו", "דברים שגורמים לי לחשוב" ו-"בטח יש ילד".
מילואים // אלעד וינגרד
כְּשֶׁאַבָּא נָסַע לְמִלּוּאִים
הָיָה לוֹ רֵיחַ שֶׁל גִּלּוּחַ,
וּבְגָדִים יְרֻקִּים-מְגֹהָצִים
וְתִיק גָּדוֹל וְתַפוּח.
וְהוּא הֵרִים אוֹתִי
גָּבוֹהַּ, עַד לָעֵינַיִם,
וְאָמַר: "לְהִתְרָאוֹת,
חָמוּד שֶׁלִּי קָטָן",
וְנָתַן לִי חִבּוּק ונְשִׁיקָה,
וְאַחַר כָּךְ לְאִמָּא גַּם.
כְּשֶׁאַבָּא הָיָה בְּמִלּוּאִים,
לִפְעָמִים
הוּא טִלְפֵּן בָּעֶרֶב,
וְדִבַּרְנוּ תָּמִיד אוֹתָהּ הַשִּׂיחָה:
הוּא שָׁאַל אֵיךְ אֲנִי מִתְנַהֵג,
וַאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי
שֶׁיָּבִיא לִי חֶרֶב.
וְאַחַר כָּךְ אִמָּא עָבְרָה לַמִּטְבָּח
וְאָמְרָה לִי: לֵךְ לְשַׂחֵק, עַכְשָׁו!
אֲבָל אֲנִי הִתְגַּנַּבְתִּי בְּשֶׁקֶט,
וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ לוֹחֶשֶׁת:
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה,
מָתַי כְּבָר תַּחֲזֹר,
אֲנִי כְּבָר מַמָּשׁ
מֻתֶּשֶׁת.
כְּשֶׁאַבָּא חָזַר מִמִּלּוּאִים,
הָיָה לוֹ רֵיחַ שֶׁל חוֹל
וְאָבָק,
וּבְגָדִים יְרֻקִּים-מְקֻמָּטִים
וּמֵהַתִּיק הוּא הוֹצִיא לִי
מַמְתָּק.
וְאַחַר כָּךְ הוּא הֵרִים אוֹתִי גָּבוֹהַּ,
עַד לָעֵינַיִם,
וְלָחַשׁ: "לֹא הָיוּ חֲרָבוֹת,
חָמוּד שֶׁלִּי קָטָן,
אוּלַי בְּפַעַם הַבָּאָה",
וְנָתַן לִי נְשִׁיקָה
עִם כָּל הזָקָן
