בשבעה באוקטובר איבדה יובל זאושניצר (26), במקור מפרדס חנה, את בן זוגה בחמש השנים האחרונות, רס"ן רועי צ'אפל (25) תושב זכרון יעקב. רועי, בוגר פנימייה צבאית היה מ"פ סיירת עורב נח"ל ונפל בקרב גבורה מול מחבלי החמאס, בשבת השחורה.
4 צפייה בגלריה
יובל זאושניצר עם תמונת רועי צ'אפל ז"ל. "זו הייתה הזוגיות הכי טובה שהייתה לי בחיים"
(צילום: יריב כץ)
בחודשים שחלפו מאז מנסה יובל לעכל את האובדן של מי שתכננה איתו עתיד משותף, בין היתר באמצעות ציוצים בטוויטר, שמאירים את דמותו ואת הזוגיות שהייתה ונקטעה. ציוציה המרגשים מתובלים בהומור שחור, שנכנס עמוק לתוך הלב. במקביל היא מצויה כעת בתהליך של הכרה כבת זוגו מול משרד הביטחון, תהליך שגם אותו היא חושפת ברשת החברתית.
"הייתי שש שנים בצבא. שירתי כקצינה בתפקידי שדה", היא מספרת. "אני ורועי מכירים מגיל צעיר, אבל קשר זוגי בפועל נהיה ביננו רק בצבא, כששנינו היינו בסיירת נח"ל. הוא יצא לקצונה ואני הייתי קצינת הדרכה שם. הקישור ביננו נעשה גם בזכות טל גרושקה, מ"פ בצבא שנהרג במלחמה שתוכנן להחליף את רועי, שאמור היה להשתחרר ב-25/10. זה מה שקשוח בסיפור הזה. זו הייתה הזוגיות הכי טובה שהייתה לי בחיים. היינו ביחד קצת יותר מחמש שנים, זו זוגיות שהתבססה על אוכל בעיקר. שנינו מאוד אוהבים לאכול ואוהבים את החיים וכל שלב בחיים עברנו ביחד. אם הוא התקדם בצבא, ככה גם אני, עד השחרור שלי".
לפני שנה וחצי השתחררה מהצבא והחלה לעבוד בחברת אשראי חוץ בנקאית. כרטיס הטיסה הזוגי לניו זילנד לתאריך 7 בינואר 2024 המתין לה ולרועי. "אחרי שנתיים של זוגיות הבנו שאנחנו רוצים למסד את הקשר ועברנו לגור ביפו", היא מספרת. "היה לו ג'יפ טיולים ומאוד נהנינו לטייל בארץ. סיכמנו שאחרי השחרור אנחנו טסים לניו זילנד. זה משהו שחלמנו עליו ושנינו דיברנו עליו מהדייט הראשון. סיכמנו שאחכה עד השחרור שלו. ביקשתי ממנו שאת הצעת הנישואין יעשה שם, רציתי שזה יהיה אינטימי, רק של שנינו עם נוף מטורף. כעת, כשאני בתוך תהליך של הכרה כבת זוג מטעם משרד הביטחון, גיליתי שהוא תכנן להפתיע אותי ולהציע לי לפני. היה לנו קטע כזה של 'דווקא' אחד לשני כדי להיות בשליטה על הסיטואציה. מאוד אופייני לרועי לעשות את זה. הוא תכנן לקנות טבעת שבוע אחרי השבת השחורה. העתיד היה מאוד סגור, ידענו לאן אנחנו הולכים. ביררנו על שטחים חקלאים ברמת הגולן. דברים שהם קצת מעבר לזוג נורמטיבי".
איפה תפסה אותך השבת השחורה?
"היה לנו הסכם שלא מדברים בטלפון באמצע השבוע, רק אם משהו דחוף, כי אני אוהבת שהכול פנים מול פנים. פעם בשבוע בשבת, מתקשרים בווידאו וכך היה ביום שישי השישה באוקטובר. אמרתי לו 'אני אבוא לבקר אותך בשבת', כי הוא היה עושה לי רגשי שאני לא מבקרת והוא צחק ואמר שלא, כי תמיד שאני מגיעה קורה משהו. כל כך צחקתי מהשיחה הזו, שצילמתי אותה בפייסטיים לחברים. בלילה הוא שלח לי שיש התראות על הגדר אבל לא משהו מיוחד ואז קמנו בשבעה באוקטובר לאזעקות. אמא של רועי התקשרה ואמרה שיש מלא אזעקות ורועי לא עונה לה. הרגעתי אותה שהוא בטח בחמ"ל וחזרתי לישון. ואז היא שוב התקשרה ואמרה 'יובלי, יש מחבלים בשדרות' תפתחי טלוויזיה. פתחתי וחשכו עיניי. אני עושה מילואים איפה שרועי ואמרתי 'יאללה, אני מתארגנת למילואים'. ואז אמרו לי: 'את לא מוקפצת, מקפיצים את כולם, את לא'. ואז קצת התחלתי להבין כי אף פעם לא היה מצב כזה שלא מקפיצים אותי".
יובל, שמכירה את היחידה מקרוב, החלה בניסיונות לברר מה עלה בגורל בן זוגה, אבל רק כעבור יומיים הגיעה ההודעה הרשמית: "התחלתי להילחם בטלפונים, לנסות לשאול איפה רועי, תגידו לי איפה הוא, ואומרים לי 'הכול יהיה בסדר', אני מתקשרת לאנשים מהבסיס ולא עונים, או מי שעונה אומר: 'יהיה בסדר' שהן צמד מילים שהכי לא כדאי להאמין להן בצבא. אני אף פעם לא הייתי לחוצה. גם כשהוא היה בג'נין אמא של רועי, אורית, תמיד התקשרה לשאול עליו, הייתי צוחקת ומרגיעה אותה שלא יקרה לו כלום והיא הייתה מתחזקת ממה שאמרתי, כי אני מכירה אנשים, מכירה את המערכת, הרי הייתי חלק ממנה. זו פעם ראשונה שאמרתי לה 'אני לא יודעת מה קורה'. התחיל סרט שלא אמרו לנו כלום, עד יום שני בצהריים שהודיעו באופן רשמי. בגדול זה היה ברור לכולם, רק רצינו לדעת אם הוא הרוג או חטוף."
איך מתמודדים עם הכאב?
"בהתחלה זה היה נורא, הקרקע נשמטה מתחת לרגליים, אין משהו יציב ואת חושבת רק על היום הבא, על השעה הבאה אפילו. זו עצה שנתנו לי בשבעה וככה לאט לאט אני צולחת את זה. במהלך השבעה הייתי עם אנשים שאני כל כך אוהבת והבנתי שאני לא יכולה לאפשר לעצמי ליפול. אני אדם שמח ואי אפשר. זה הדבר הכי נורא שיכול היה לקרות לי ואף אחד לא יבין אותי. אבל יחד עם זה, אני חושבת שצריך להמשיך לחיות. כולם אמרו לי את זה והיום אני מאמינה בזה. שיניתי גישה ואמרתי לעצמי שאני מתחילה להיות פרקטית. ישר אחרי השבעה חזרתי לעבודה. זה עד היום קשה. כל יום אני אומרת לעצמי, האם אני אצליח לשרוד יום עבודה שלם או רק חלק? והבנתי שזה בסדר גם אם לא. העניין הוא תמיד, להתחיל לנסות".
חוץ משלל הדברים שחסרים לה בעקבות נפילתו של רועי הדבר הבולט ביותר בחסרונו הוא העובדה שאיבדה את החבר הכי טוב שלה: "חסר לי שיש מישהו שמאמין בי 24/7 ומעריך אותי באיזשהו מקום. כל מה שהייתי עושה, הוא היה מסתכל מהצד ואומר 'וואו, איזה כיף לי, היא שלי. זכיתי'. חסר שמישהו מסתכל עליך כפרס לחיים".
מאז מותו של רועי ז"ל, יובל מתעדת בהומור ייחודי זיכרונות ותהליכים בירוקרטים שהיא עוברת. כך למשל את העובדה שחברת התעופה סירבה לזכות אותה על כרטיס הטיסה של רועי למרות שאינו בין החיים או את הדרישות להוכחת זוגיות עם רועי, בשביל ההכרה ממשרד הבטחון: "הזוגיות שלנו הייתה כמו הכתיבה שלי. היינו צוחקים ויורדים אחד על השני, ציניים והחברים הכי טובים. כשהתחילו להיות לי סיטואציות כל כך מרגיזות כמו עם חברת התעופה, הייתי אומרת לעצמי שאני יכולה לצחוק על זה. אני כותבת ונהנית לעשות את זה, אני מרגישה ששומעים את הקול שלי שלוקח את האבל למקום אחר מהנורמטיבי. היה ברור לכולם שככה אתמודד עם זה ואם רועי היה קורא את זה הוא היה אומר 'זה הכי את בעולם'. מותר לבכות. העיקר שבסוף אתה מחייך. אני מרגישה קצת תרפיה עם הכתיבה עליו. חשוב לי גם שידעו מי הוא, אחרת, זה באמת לא שווה את זה ולומדים את רועי דרך הדברים האלו. חשוב לי שידעו מי הוא היה כאדם, כמ"פ, כדמות. זה גם סוג של הנצחה"
בימים אלו היא מצויה בתהליך הכרה כבת זוג של חלל צה"ל מטעם משרד הביטחון. כשנדרשה לספק הוכחות לזוגיות עמו, תהתה בהומור האופייני לה בטוויטר האם בוקסר שהעניקה לו עם הדפס תמונתה יהיה מספק כהוכחה: "זה מצחיק שאם מישהי נשואה רק שנתיים היא מקבלת מיד הכרה. אני חמש שנים עם רועי, ואמורה להיות נשואה עכשיו, אבל צריכה לספק הוכחות. בקבוצת הבנות שנפתחה במלחמה הזו, תיארנו את זה כמו לקחת קיסם ולשים בעין. למשל מבקשים שאצלם מה קניתי לו והוא קנה לי. זה נשמע כל כך שטותי להתעסק במשהו שהיה כל כך חי ולהפוך אותו לטכני בכדי להוכיח שהיה קיים. ברור לי התהליך שהמערכת צריכה להעביר אותנו, אבל אם אתה רואה זוג שגר שלוש שנים ביחד ויש לו ויזה לאוסטרליה לשנה וחצי לפחות, אתה יכול להבין מזה שלפחות את השנתיים וחצי הקרובות הם תכננו יחד".
קראו גם:
לאחרונה בשיתוף בני משפחתו של רועי, יצרו ברשת ההמבורגרים 'רובן' המבורגר לזכרו. "בדייט הראשון שלנו הוא לקח אותי לשם. זה מקום שהוא מאוד אהב ושם גם היה הדייט האחרון שלנו. אני והמשפחה של רועי פנינו אליהם עם הבקשה ועם טעמים שרועי אהב, המנה נקראת 'קודקוד שמן'. מעין הנצחה במקום שהכי אהב בעולם. בחרנו בשם כי יש הקלטה שלו ושל המג"ד אחרי המבצע בג'נין. שם רועי אומר לו שהוא רוצה המבורגר עם כל התוספות, אז המג"ד השיב לו 'מעכשיו נשנה לך את השם שלך ל'קודקוד שמן'".
