הקשר שלעולם לא ניתק: השחקן והיוצר אסף אשתר גר ברמת גן 20 שנה, אבל חי את חדרה. מבית הספר התיכון, שם נדבק בחיידק הבמה, דרך הפינות שליוו את הילדות שלו ועד לאימו, שעדיין תושבת העיר. פעמיים-שלוש בשבוע הוא מבקר כאן את אימו וחוזר אל הפינות שליוו את ילדותו בין נחליאל לבית אליעזר.
הוא נשוי ואב לשניים. בשנים האחרונות נחשב לאחד השגרירים הבולטים של השפה העברית התקנית והוא עוסק רבות גם בזמר העברי. המופע שלו "כל המילים השמחות" מככב ברחבי הארץ ומביא את הסיפורים שמאחורי השירים. אשתר, גם מרצה בפני תלמידים בבתי ספר במסגרת "סל תרבות" על יופיה של השפה העברית. אגב, העיר היחידה בה לא הוזמן לעשות זאת היא חדרה.
שורשי אהבתו לשפה העברית עמוקים. "בתיכון למדתי בבית הספר עמל במגמת אלקטרוניקה שלא ממש אהבתי", הוא מספר. "אבל הייתה זו המגמה היחידה שהגישה לבגרות מלאה. המורה שהכין אותנו לבגרות בלשון ישראל אוסי הדביק אותי באהבה שהייתה לו לשפה, ושם הנצו הניצנים. אחרי הצבא עשיתי קורס קריינות בגבעתיים שחידד את החיבה ואחר כך בלימודי בבית צבי הבנתי ששפה היא חלק מארגז הכלים של השחקן. היו גם שיעורי עברית והמורה האגדי עמיקם גורוביץ' שהיה גם קריין, גרם לאהבה לשפה להתעצם".
בבגרות בלשון, אגב, קיבל אשתר את הציון 80: "אני בא לעברית מכיוון של איך אומרים נכון, איך מבטאים, מהכיוון של מילים מפוארות ומהודרות, מהכיוון של להתחדש בחידושים של האקדמיה העברית. יש הרבה מילים שלא משתמשים בהן יותר וחבל, אבל השפה כה עשירה ולכל הפחות צריך להכיר את המילים. מי אומר היום 'מזמזם לי פזמון בפזנון?' אז לא חובה להשתמש, אבל כן להכיר. כי השפה היא חלק מהתרבות שלנו."
בעידן האימוג'ים, אתה חרד לגורלה של העברית?
"אני רואה את דלות השפה בקרב חלק מצעירינו. העניין הוא שמה שצריך ללמד אותם לפני בניינים ושורשים וכל ההכנה לבגרות בלשון, זה ששפה היא לא רק דרך תקשורת. כי אתם יכולים לדבר גם ברבע מאוצר המילים והיתר בסמלונים ויבינו. הם צריכים לדעת ששפה היא גם תרבות והיא יכולה להיות סמל סטטוס. הנוער מקפיד מאוד על איך הוא נראה ומה הוא משדר בחיצוניות, אבל קודם כל, לפני כל השטויות שהוא חושב שמייצגות אותו, השפה מייצגת אותו יותר מכל דבר".
אשתר מספר כי בהרצאות בבתי ספר, הוא מצליח להעביר את המסר בקלילות ועל דרך ההומור: "לשמחתי אני מצליח מחד להיות ממלכתי ומכובד ומנגד להיות משעשע. להקפיד על העברית אבל בחיוך. למשל אני מוציא ביסקוויט ואומר להם מעכשיו זה 'מרקוע', טישו איך אומרים בעברית? 'מלמלית' והם צוחקים. אני בעד התפתחות השפה, בעד סלנג, אבל לא בעד לקחת עילגות וחוסר רצון ללמוד ולהגיד 'רק זו השפה'. אני משווה את השפה לארון בגדים, כמו שיש לך בגדים לחג ובגד לקומזיץ, ככה צריך שבשפה יהיו לנו הרבה סגנונות של מילים ונוכל לבחור לנו את הרובד המתאים לאירוע".
התלמידים מכירים אותו מסדרות ילדים ונוער בהם הוא מככב וגם מאחת העונות של הישרדות. רובם הגדול כלל לא מכיר את תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית, "הקומדי סטור", שהפכה אותו לכוכב ענק, הרבה בזכות דמותו של "יש לי, יש לי" שהתמחה בפאנצ'ים כושלים.
"זה היה לפני 30 שנה. אני שמח שיש חלק שמכירים את זה כי ההורים שלהם הראו להם", הוא אומר. "יש מי שבאים ואומרים 'אמא ביקשה שתעשה לי יש לי יש לי', וברגע שתלמיד אחד יודע זה כבר עובר ביניהם. יש מורות צעירות שזוכרות אותי כ'נחשון כל יכול' אחת הדמויות המוביליות ב'הופ' שהתמקדה באוריינות ובקריאה. הרבה זוכרים אותי מהישרדות, חלק מסדרות כמו 'לבד בבית'. אני גם מופיע בחינוכית, בסדרה 'מלון הוטל', עם איציק כהן. חלק באים לעשות איתי סלפי ושואלים איך אומרים סלפי בעברית תקינה?"
אשתר מגדיר עצמו בראש ובראשונה כשחקן: "הייתי רוצה תפקידים יפים ומאתגרים בתיאטרון. תיאטרון זו אהבה גדולה. הייתי רוצה להשתלב יותר בסרטים, וסדרות. יש הרבה דברים מצוינים שנעשים כאן ולטעמי אני עושה מעט מדי בזה. אני אולי יותר מוכר כלץ מכל מיני תפקידים, אבל היו לי גם כמה תפקידים דרמטיים למשל, השתתפתי במונודרמה 'אופנת דוד' שהפיק מודי בר און ז"ל לפני המון שנים ושודרה בערוץ 2 בזמנו. שחקן קומי יכול תמיד להפתיע בדרמטי וההפך הרבה פעמים לא עובד".
את חדרה עזב, בעקבות היכרות עם חברתו כוכבה, איתה גם נישא. "הייתי חמש שנים קצין קשר בצבא, שם הכרתי את חברתי, אשתי כיום ואם שתי בנותיי", הוא מספר. "השתחררתי בגיל 23 וכל בוקר הייתי הולך לחפש עבודה זמנית בחדרה מצויד בקורות חיים. ידעתי שאני רוצה ללמוד משחק. הייתי עובר בחנויות ברחוב הנשיא, הרברט סמואל והגיבורים ומחפש עבודה. עד שכוכבה שגרה בחיפה, שאלה אותי 'אנחנו רציניים או לא? אם כן בוא נשכור דירה ביחד'. מצאנו דירה קטנה בשכונת עזרא בתל אביב ומאז נשארנו במרכז".
יש לך מקום אהוב בחדרה?
"אני זוכר את הדרך בין בית אליעזר לעיר, שהיינו הולכים ברגל בין פרדסים למגרש גרוטאות. היום כבר הכול הפך לשכונות מגורים, אז היה הרבה ריח פרדסים, היום הכול השתנה. כשאני מגיע לבקר את אימי בבית אליעזר, אני תמיד מחפש לקלוט את הנקודות שלא השתנו. בהופעות אני מדבר על השיר 'חורשת האקליפטוס' שנכתב לכבוד 50 לקבוצת כנרת. הפזמון הוא 'אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה'. זו התחושה שלי כשאני בחדרה. בטיולים בעיר אני מחפש את חורשת האקליפטוס שלי, הגשר, הסירה אצלי זו החנות הזו, הכיכר, הפיאצה. אני אוהב את עיר ילדותי, קשור אליה כל הזמן. כשאני שומע 'חדרה' משהו בי זז. לאחרונה הייתה פגישת מחזור, של בית הספר היסודי קפלן בו למדתי. לצערי לא הגעתי כי הייתה לי הופעה, אבל סיכמנו שנעשה עוד אחת".
רבים מבני משפחתו עדיין מתגוררים בעיר. חלק מילדותו עבר עליו גם בשכונת נחליאל שם התגוררו סביו וסבתותיו: "אחיי גרים בחדרה ואחותי 'הרחיקה' משם רק עד גבעת חיים. אימי מתגוררת בחדרה ובנחליאל הכירו אבי ואימי. בשכונה הזו גדלתי חצי מהזמן. בחגים הייתי מגיע עם סבא לבית הכנסת. ההגיה, התפילות והפיוטים הם עוד משהו שהחדיר בי את האהבה לשפה. הזיכרונות שלי נעים בין הנופים של נחליאל לבית אליעזר".
מקום נוסף שהוא אוהב הוא חוף הים של אולגה: "חוף אולגה היה משהו מסתורי כזה שמאוד אהבתי, כי אף פעם לא הסתובבנו שם. הרי בית אליעזר רחוקה מאולגה. דוד שלי אבנר סבוראי לימד באולגה ותמיד סיפר לנו על המקום, הוא גם כתב ספר על חדרה. אני זוכר שהיינו לוקחים שני אוטובוסים כדי להגיע מערבה לים. אני זוכר שהייתי בקייטנה של מועדון יחדיו בבית אליעזר ונסענו באוטובוס לים, היינו נוסעים ונוסעים ואז איך שרואים מרחוק את הקו הראשון של הים שרים 'ה-נ-ה ה-י-ם' זה היה מצחיק. כשהתקרבנו ממש וכבר ראינו מה צבע הדגל שרנו 'ד-ג-ל א-ד-ו-ם'!. לאחרונה הגעתי לגינת קפלן וראיתי שצריף העץ המיתולוגי של יחדיו נהרס. זה קצת צבט לי את הלב".
אשתר כתב בעבר, את "מסלול האקפליטוס" של "נחלים" בחדרה והקליט בקולו את ההדרכה. "בזכות המיזם הזה עברתי בין כל הנקודות, עשיתי את הטיול הזה ושילבתי את הזיכרונות האישיים שלי עם ההיסטוריה של העיר והאגודות שהקימו אותה", הוא מספר. "הרגשתי, שזה מחבר אותי יותר לעיר. יש גאווה מסוימת שבחרו בי כבן העיר לפרויקט. אגב, בתיכון מי שעוד חיבר אותי לתרבות של העיר היה המורה יגאל הינדי, שלימד ספרות והיה אחראי על התרבות. בכיתה ט' הוא נכנס לכיתה ושאל אם משהו מתנדב להנחיה ומשחק וכולם צעקו 'אסף' ובאמת הנחיתי מסיבות פורים בבית הספר, פסטיבלים וכו'. בעיר ערכו אז טקסי זכרון ביד לבנים וכל שנה מי שהיה אחראי על התוכן זה תלמידי תיכון חדרה שנחשבו יותר איכותיים מעמל, כי היינו בית ספר מקצועי. התפקיד שנתנו לנו תמיד היה לעמוד מעל חומת הנופלים עם לפידים. הרגשנו סוג ב' ויגאל התעקש שיש מספיק כוחות טובים בעמל שיודעים להנחות ולשיר. האמונה שלו זה גם משהו שדחף אותי להיות שחקן מבלי שהוא בכלל ידע. לימים פגשתיו והוא אמר לי 'ידעתי שאתה מוכשר לא ידעתי שתהפוך שחקן'".
בעמל, הכיר אשתר גם שניים שצמחו להיות כוכבים בעולם התרבות הישראלי: "עד שהמפיק והבמאי רונן פלד הגיע לבית הספר אני הייתי השיא, הכי מוכשר ומצחיק ופתאום מישהו מהכיתה בא ואמר לי 'הגיע תלמיד שנה מתחתינו כמוך, ויותר מצחיק ממך'. לימים שיחקנו יחד ואחר כך עבדתי איתו הרבה. אני זוכר שאחיו אילן פלד בא לראות, וזמן קצר אחר כך כבר פרץ עם הדמות שלו".
קראו גם:
בימים אלו שוקד אשתר על עיבוד חדש ל"סינדרלה" בו יככבו עדן בן זקן ולירן דנינו, כשההצגה צפויה לעלות בחנוכה.
מה אתה מאחל לעצמך לשנה החדשה?
"להמשיך לעשות את מה שאני אוהב ולהגיע ללבבות, להמשיך לשאת את דגל התרבות, העברית והזמר העברי. להתפתח כשחקן גם כשאהיה בן 70 או 80. לחדרה אני מאחל שתתפתח, תשגשג, תהיה עיר תרבותית שכיף לכולם להגיע אליה. לי תמיד יש התרחבות הלב כשאני מגיע אליה כי זה השורשים שלי אבל אני רוצה שככה יהיה אצל כולם".
