רמה שפי, תושבת חדרה היא חוקרת זקנה מאוניברסיטת חיפה וצלמת שמעבירה סדנאות "פוטותרפיה" לקשישים בעיר. לאחרונה השיקה את "אתגר צילום התקווה" בעקבות העבודה עימם בימי המלחמה. במסגרת האתגר היא מזמינה את הציבור לצלם ולתייג רגעי תקווה, כראות עיניהם.
בימי שגרה מקיימת שפי את הסדנאות שלה במרכז יום לקשיש בחדרה, בכדי לסייע לקשישים לעבד רגשות ותחושות באמצעות צילום. בימי מלחמת "חרבות ברזל", הבחינה שהם מציפים רגשות של דאגה לגורל המדינה, דאגה לבנים ולנכדים שנלחמים, זיכרונות ממלחמות קודמות ואף מתקופת השואה. מאחר וגם היא חיפשה תקווה, נולד בה הרעיון להשיק את "אתגר צילום התקווה". היא פרסמה פוסט בפייסבוק, בו אתגרה את הציבור לצלם רגעים של תקווה ולתייג אותה. באתגר השתתפו תושבים רבים מהעיר, לרבות קשישים ממרכז היום ושפי מספרת כי ההשתתפות אף חצתה את גבולות העיר וכי העבודות ריגשו ועודדו רבים.
בפוסט שפרסמה בפייסבוק אודות האתגר, חשפה גם את ההתמודדות שלה עם החיפוש אחר התקווה וכתבה: "עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל נעלמו לי הרבה מילים, לא הצלחתי לכתוב, האכזבה, הכעס והדאגה הציפו וגעשו והתשוקה לצלם, ליצור ולתעד ירדה. לאט לאט הבנתי שחטפו ממני באותו הבוקר הרבה ערכים שהאמנתי בהם כמו גילוי צלם אנוש, גבולות, חיים בשותפות והאמונה שאפשר לחיות כאן אחרת, אבל דבר אחד נוסף הבנתי והוא שאני לא אתן לאף אדם, מנהיג ובטח לא לארגון טרור לחטוף ממני את התקווה. מצאתי את עצמי חוזרת לקוות בעת שצילמתי ויצאתי להתבונן מחדש באנשים סביבי, ברוח העשייה בקהילה וביציאה לריצה בטבע".
לדברי שפי, מדובר בפרויקט אופטימי שנולד בכדי למצוא תקווה בימים קשים: "לקח לי שבועיים להבין מה קורה מאז פרצה המלחמה, כלומר איפה התקווה פה? לאן זה הולך? מה העתיד? במסגרת המפגשים במרכז היום לקשיש, הבנתי שתקווה זה משהו שמאוד חסר ואנשים איבדו אותה. חשבתי מאיפה מתחילים למצוא תקווה וככה בחרתי לצאת באתגר, לחפש רמזים לתקווה. תקווה זה לא להגיד 'יהיה בסדר'. תקווה זה לחפש ולקוות לטוב, ואני הוספתי מעבר למחשבה גם היבט ויזואלי. לצלם תקווה זה דבר מאתגר, זה לא פשוט גם היום ובטח שלפני חודשיים לא היה פשוט. למרות זאת המון אנשים התחילו לצלם ולתייג. יש משהו בתקווה שהוא מדבק. זה עשה הרגשה טובה למי שהשתתף, נוצר שיח תקווה".
בין רגעי התקווה שמשתתפי האתגר בחרו לתעד: חיבוק חם לחייל שחזר הביתה מהקרב, דגל ישראל תלוי על חלון, נרות דלוקים למען החטופים, פרפר על שיח, הים וגליו ושקיעות כתומות, כשלכל צלם הפרשנות האישית שלו למושג תקווה.
"התקווה קיבלה פתאום עוד יותר מימדים, מה שהפך אותה להרבה יותר משמעותית", מסבירה שפי. "כל תמונה שמישהו שיתף עודדה וחיזקה בראש ובראשונה אותי, כי גם אני חיפשתי תקווה. זה היה מרומם נפש בתקופה מאוד לא פשוטה. כי גם לתקווה יש גלים".
קראו גם:
שפי היא בוגרת תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת חיפה עם התמחות בגרנטולוגיה (חקר הזקנה). לאחרונה הגישה את המחקר הראשון שלה בנושא הפוטותרפיה בזקנה לאוניברסיטת חיפה: "אני עוסקת בפוטותרפיה עם קשישים מעל עשור. בשלהי הקורונה החלטתי שאני רוצה לחקור את הכלי הזה שלי שראיתי שעושה טוב לאנשים. הרגשתי שהכלי שלי משמעותי ורציתי לבחון אותו מחקרית. לקח שנתיים, אבל השבוע הגשתי את המחקר הראשון שלי בנושא".
