מותו של חבר מועצת העיר חדרה טל אליהו ז"ל בחודש מרץ 2024, מוותיקי הפוליטיקאים בעיר ודמות דומיננטית ואהובה בקרב הציבור החדרתי, היכה בהלם את התושבים. לפני כשבועיים, ופחות מחצי שנה מאז פטירתו המצערת, הלך לעולמו אביו משה אליהו (83) והותיר את האמא אורה מוכת אבל. לדברי בני משפחתו, הוא לא הצליח להתאושש מאז פטירתו של בנו האהוב טל.
תושבים רבים זוכרים את צערו העמוק בלווייתו של טל שלא נראתה כמותה בחדרה ומילותיו 'אב לא צריך לקבור בן' קרעו את הלבבות.
הלב נשבר
"מאז שטל נפטר הוא נחלש ונהיה עצוב מאד. אני חושבת שהעצב שבר אותו", סיפרה בתו גלית אליהו. "היתה לו מחלת דם רדומה שבחודשים האחרונים החמירה ללוקמיה. הוא ידע על המחלה הזו ולא סיפר עליה לאף אחד כי זה היה משהו שאפשר לחיות עם זה. ואז, לפני חמישה שבועות אשפזנו אותו בבית החולים הלל יפה. שבוע אחרי האשפוז המצב הסלים לאי ספיקת לב, מה שסיבך את המצב, כי צריך השתלת לב ובגיל כזה לא עושים. זה טרף את הקלפים לצערנו".
גלית סיפרה כי בחודשים האחרונים הוא דיבר על רצונו להנציח את טל ז"ל בעיר: "שוחחנו על זה בבית שהוא רוצה שינציחו אותו בכל מיני דרכים בעיר לאור פעילותו ארוכת השנים. כשההורים היו זקוקים לטיפול אני הייתי מטפלת בכל הכרוך בכך, כי לא רציתי להפריע לטל במשימות שלו שקשורות בפוליטיקה ובעבודה והוא סמך עליי והיה אומר 'טוב שיש את גלית'", סיפרה גלית על אחיה האהוב, "הוא גם היה הרבה יותר רגיש ממני. אם הוא היה רואה את אבא במצב לא טוב הוא היה מאד לוקח ללב. למרות התדמית החזקה והבטחון והעזרה שהושיט תדיר לתושבים בפתירת בעיותיהם, כשזה היה קשור להורים שלנו הוא היה מאד רגיש. למשל, פעם אבא נפל ולא הצלחתי להרים אותו פיזית. התקשרתי לטל שיבוא לעזור לי להרים אותו. בדרך כלל לא הייתי מתקשרת אבל כאן הייתי זקוקה לעזרה שבלעדיה לא יכולתי להרים אותו. כשטל הגיע לעזור, ראיתי על הפנים שלו שהוא לקח את זה קשה. נפלו פניו, זה מאד שיקף את הרגישות שלו".
לדבריה הקשר בין טל ז"ל לאביו ז"ל היה חזק ועמוק: ”טל היה הבן הבכור והקשר ביניהם מטבע הדברים היה קרוב ביותר. היתה להם גם אהבה משותפת לכדורגל. טל שיחק כדורגל מגיל שש בקבוצת הנערים, נוער ובוגרים ואבא היה הולך לכל המשחקים שלו. הם היו יושבים עד הלילה לראות משחקים בטלוויזיה, מפצחים גרינים וצועקים כשיש גול וגם הורישו את האהבה הזו לשביט, בנו של טל, שגם הוא היה מצטרף לפעמים. את החוסר שלו אני לא יודעת איך להסביר במילים. הוא היה מאד דומיננטי, לא רק בעיר, גם במשפחה. הוא היה עמוד התווך שלה. חסר לי להתייעץ איתו בכל מיני דברים עם הידע הרב שהיה לו על הכול. הוא היה גורם מאזן במשפחה, תמיד מעודד ואומר דברים כמו 'אל תגלשו לשטיות. תתקדמו'".
האמא אורה: "גם משה וגם טל עסקו בחסד ובנתינה, אלה הערכים שהושרשו בבית".
קראו גם:
כמה את חושבת שמותו הפתאומי של טל בגיל 54 הביא לאחר מכן לפטירתו של אביך?
גלית: "אני חושבת שגוף ונפש קשורים מאד ויש מצב שאבי חלה בגלל שברון לב. אי אפשר באמת לדעת אבל שניהם נפטרו בשבת ואין רמז גדול מזה לקשר שהיה ביניהם. אני לא חושבת שטל נפטר משברון לב, כמו שאנשים חשבו ואמרו. כאדם רוחני אני חושבת שטל פשוט סיים את התיקון שלו בעולם הזה. הוא עשה המון חסדים להמון אנשים וברגע שאדם סיים את המכסה שלו,כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה, ככה אני רואה את הדברים. אני לא חושבת שאנשים צריכים להסתכל על פטירתו כנובעת משברון לב בגלל שבבחירות הוציא מנדט אחד בלבד. טל אהב את העולם הפוליטי ש־20 שנים הוא תפקד בו. העולם הזה מאד סיפק אותו והוא תמיד רצה לעזור לאנשים. הוא ידע שהתפקיד כפוי טובה מאז ומתמיד. 20 שנה ורק עכשיו הוא ידע שזה כפוי טובה ונשבר לא הלב? ממש לא. זה לא היה חדש לו. גם בקמפיינים קודמים הוא ראה את הכפיות טובה לכן גם עם מנדט אחד הוא רצה להמשיך להמשיך לתרום. בשבוע האחרון לפני שנפטר הבנתי ממנו שהוא גם רצה יותר לפנות לעולם העסקים".
זוכרים את טל
מאז פטירתו המצערת התקייימו הנצחות מרגשות לזכרו של טל. כך למשל להקת צבעי מחול שטל ליוווה משך שנים רבות בארץ ובעולם במסגרת תפקידיו העירוניים, ואף רקד בה בתקופה מסוימת, הקדישה לו ריקוד בפרמיירת המופע שלה 1948. בחודש מאי 2024 גם התקיים טקס לזכר טל שהיה שחקן הפועל, במשחק של הפועל חדרה נגד מכבי נתניה ביוזמת אלי דגני ויקיר שוורץ. כעת שוקדת המשפחה על הנצחה עירונית לטל והכיוון הוא להנציחו בעולם הכדורגל שכה אהב: "אני והילדים של טל, שביט וליבי, נפגשנו עם ראש העירייה, ניר בן חיים, לפני כחודש וחצי והרצון הוא להנציחו במתחם האימונים החדש. טל צמח מהספורט, שיחק כדורגל עד גיל 35 וזה אך טבעי. ראינו היענות מאד יפה מצידם אבל זה קצת נתקע ברגע שאבא אושפז. כעת אנחנו מקווים לראות את זה קורה בקרוב".
על הקשר ההדוק בין גלית לאחיה ז"ל ניתן ללמוד מפוסט שפרסמה אחרי פטירתו: ”משהסתיימה השבעה ושמעתי אינסוף סיפורים, אני מבינה כמה אנשים היו זקוקים לך, לעזרה שלך כדי לעשות להם את החיים יותר קלים, יותר נוחים מול הבירורקרטיה האטומה. ויותר מזה אני מבינה כמה השראה היית לכולנו, כולנו צריכים ללמוד ממך בעזרה לזולת, בנתינה, בעצה טובה וכל זה בלי לקבל כלום בתמורה. מקווה שנצליח לעשות אלפית ממה שעשית, כי אני לא יודעת אם יש מישהו שיצליח לעמוד בקצב שלך. אח יקר, נוח על משכבך בשלום, בטוח שם למעלה שקט יותר ואין מאות טלפונים ביום, שתהיה מליץ יושר על כל עם ישראל, אנחנו זקוקים לזה".
