המעצב המפורסם אודי יפרח בן ה-51 פתח בשכונת בית אליעזר בחדרה "סופרמרקט לאמנות – art to get". במקום בו פעל בעבר סניף קופת חולים יש 20 חללים שיפרח עמל על עיצובם במשך חמישה חודשים, "אבל בעצם כל החיים", הוא אומר. בחללים מוצגות עבודות שלו ושל עוד כ-60 אמנים ויוצרים, מגזרת חיפה ועד חדרה.
קראו עוד:
הבחירה בשם "סופרמרקט לאמנות", אינה מקרית ומאחוריה תורה שלמה וגם ניסיון חיים עשיר. המטרה של יפרח, שעבד בעבר עם ידוענים רבים בישראל, היא הנגשת האומנות לכולם, חזרה לפשטות וקידום תפיסות עולם של קיימות וקהילתיות. מהפכה אומנותית וחברתית. את היצירות רוכשים ישירות מהאמן, בלי פערי תיווך. הרווח הוא כפול: האמן מצליח להתפרנס מאומנותו, הרוכש הרוויח מוצר ייחודי ובדרך חוזקו הקשרים הקהילתיים ונוצרה ערבות הדדית.
להמשיך ליצור
"30 שנה שאני מעצב", מספר יפרח. "אני רואה המון אנשים שלא מצליחים לחיות מהאומנות שלהם. עובדים במיליון עבודות כדי להתפרנס, והאומנות שלהם מוזנחת. ולמה זה? כי הם לא מוזיאון? כיום אנשים צורכים אומנות הרבה פעמים בגלל שם האמן, לא בגלל הנראות שלה והחיבור אליה. המקום הזה הוא בית ליצירות ולא לאמן. התפקיד שלי הוא להעצים את היצירה בעיצוב החדרים והכול מקיימות. אחת המטרות שלי היא שבעל חנות באזור ימלא אותה ביצירות של אומנים מקומיים, במקום במערכות ישיבה ושידות חסרות חיים. אם אמן יצליח להתפרנס זה יאפשר לו להמשיך ליצור".
"זה נקרא סופרמרקט כי זה צורך קהילתי לקנות אומנות כמו שצורכים אוכל. סופרמרקט לא בהיבט של זול, אלא בהיבט שזה משהו שכולם צריכים, אבל הנראות היא של מוזיאון"
יפרח מסביר כי סיפור חייו הוא זה שהוביל אותו למיזם המיוחד: "גדלתי במחסור ואין בי רומנטיקה לדלות. אני לא מתיימר להיות אמן מיוסר שיוצר מתוך דלות. דלות בעיני היא לא חומרית אלא אומנותית. חמדנות היא לא תכונה שדרושה כדי להתעשר. כישרון, יצירתיות והוגנות, דווקא כן".
את החללים עיצב יפרח כחדרים ססגוניים, מרהיבים ומלאים בפריטים מושכי עין ולב. לחלק מהחדרים יש נושא כמו: "חדר תיאטרון", "חדר אופנה", שבו יש לא מעט בגדים ואביזרים בעיצובו ואפילו "בית כנסת". הקונספט הוא שהכול ניתן לרכישה: "זה נקרא סופרמרקט כי זה צורך קהילתי לקנות אומנות כמו שצורכים אוכל. סופרמרקט לא בהיבט של זול, אלא בהיבט שזה משהו שכולם צריכים, אבל הנראות היא של מוזיאון. הרעיון הוא שבכל דבר יש יופי. אומנות אמורה לספר מה שהיינו או מה שאנחנו והחללים גורמים לרצון לגעת, לשאול, להיזכר במשהו, להתגעגע".
עוף החול
עד לפני כעשור הוא נחשב לשם החם של עולם האמנות והעיצוב עם רשימת לקוחות שכללה את אייל גולן ואילנית לוי, מאיה בוסקילה וקובי אוז. הוא לקח חלק בהפקות עם בר רפאלי, היו לו עשרות לקוחות מפורסמים ותקציבים מנופחים ממשרדי פרסום שחיזרו אחרי הכישרון הגדול והחם. הכול השתנה באחת, כשאחיו מעצב האופנה, ארצי יפרח, החליט לעזוב את העסק המשותף שלהם, ולעבור לפריס. אודי נותר בארץ עם בעיות כלכליות וחובות שלדבריו לא ידע על קיומם. מאמן שניהל פרויקטים עצומים, הוא נאלץ להתחיל הכול מהתחלה.
הזיקה שלך לקיימות וקהילתיות, נובעת מהמשבר האישי שחווית?
"העובדה שנותרתי בלי כלום שינתה את התודעה האומנותית שלי. קמתי כמו עוף החול והתחלתי הכול מההתחלה אבל אחרת. יש משפט במקורות שאומר 'מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה'. האמנות בשבילי היא אהבה, היא חיים ואי אפשר לכבות אותה. ברגע שהכישרון קיים בך, דבר לא יעצור אותך. הבנתי שכדי להיות אמן לא צריך תקציבים של מיליונים, נאלצתי להסתדר עם מה שיש וראיתי שהאומנות שלי לא נפגעה, אולי אף השתפרה. כי פתאום התחלתי לנצל כל מה שיש בעולם לצרכים האומנותיים שלי. הבנתי שכל כיסא עם רגל שבורה או בגד עם חורים הוא אומנות בפני עצמה, אם רק יוצקים לתוכם תוכן ומסר. הבנתי גם שזה הדבר הנכון עבורי. מאדם שרוצה לשנות את העולם הפכתי לאחד שרוצה להשאיר את העולם כמו שהוא: טבעי ופראי ולהשתלב איתו בהרמוניה. מצאתי יופי בכל קומקום חלוד ובכל שולחן שאמור למצוא עצמו במזבלה הקרובה והפכתי אותם ליצירה בעלת ערך אומנותי וכספי".
בית האומנים החדש של יפרח מכיל פריטים רבים שכולם עומדים זה לצד זה, במעין בלגן כובש. מבוך של יופי ורהב לצד צניעות ופשטות מהודרת.
מה רצית שירגישו כאן?
"לפעמים קורה לך משהו כל כך עוצמתי שאתה מרגיש משהו, אבל לא לגמרי מבין מה זה היה, ככה שאתה הולך לקרוא לעוד מישהו שיסביר לך מה בדיוק קרה הרגע. ככה בדיוק אני רוצה שירגישו כאן. המקום הזה צריך להדהד ואני מאמין שלכל חומר בטבע יש חשיבות ולכל אמן יש ערך כל עוד מאחוריהם יש מסר להעביר. המסר שלי הוא חיבור בין קהילתיות, טבע ואמנות שנובעת מתוך קיימות. המילה יצירה, נובעת מהשורש יצר, יצרים ואני אדם יצרי. בעיני כל אמן חייב להיות יצרי, זה תנאי קבלה לתחום הזה".
מה החזון שלך?
"שתהיה אמנות בכל בית ובכל מקום. שנבין שמה שעושה לנו טוב זה הערך שלנו אחד כלפי השני ולא לפי כמה כסף זה מרוויח. אני בעד לקנות מהקהילה כדי לחזק אחד את השני, ללכת למלון קטן של השכן, או לפרגן לשכנה שאופה בבית ולרכוש ממנה עוגה, לרכוש תמונה מאמן, זה ערכים של נתינה. אי אפשר להקים מקום כזה בלי אידיאולוגיה. זה בית, מרגישים בו דברים".
יפרח מספר כי בעקבות הדברים שעבר התחדדה ההבנה מה חשוב ומה לא. "יש המון מלל על מצבות של נפטרים, אבל כמה מהם באמת השאירו מורשת? אני רוצה להיות אחד שמשאיר אחריו מורשת. ערך".
איך היחסים עם ארצי אחיך כיום?
"שמתי את העבר מאחורי. כשאני הולך לישון בלילה, אני לא חושב מה היה באותו היום אלא מדמיין את המחר. בחרתי לעשות אמנות ולעזור לאומנים, אני יודע לעשות יש מאין ולכל מקום להעניק את מה שהוא צריך, בהתאם לתקציבו".
הרגשתי משהו
לפני שהתמקם בחדרה, אחז בגלריה בזכרון יעקב, ובתל אביב היה הבעלים של "המעליה", גלריה בר תיאטרון. במקור הוא בכלל ירושלמי, ואת העין האמנותית והכישרון הוא מייחס לעובדה ש'"גדל" במוזיאון ישראל. אביו עבד כאיש ביטחון במוזיאון ויפרח הצעיר בילה שם שעות רבות.
איך הגעת לחדרה?
"הייתה לי גלריה בזכרון יעקב וחבר הביא אותי לראות כאן את המקום. זה היה קופת חולים ובזמן הקורונה עשו שם בית כנסת. נכנסתי והרגשתי משהו. לא ידעתי בדיוק מה, אבל משם הלכתי לבעלת הנכס. ואז ישבתי עם עצמי ואמרתי, 'מה עשיתי'. ואז חשבתי שאין מקריות בעולם. המיקום הוא רחוב העצמאות זו כנראה העצמאות שלי, 16 זה כתובת הנכס, בעיניי זה גיל שאתה חושב שאתה יכול לעשות הכול וככה לקחתי את הפרויקט הענק הזה".
איך התגובות עד כה?
"יש כאלה שקשה להם לאכול את זה ואני שמח על כך. כי זה תהליך להבין שיש חן בכל דבר, בפשטות. יש שאוהבים את זה שלא יודעים היכן האומנות נגמרת ומתי מתחיל העיצוב, הרבה פריטים מוצאים כאן אנשים ולא להפך. אוהבים את הרעיון של לקנות מקהילה. מה אכפת לי מדולצ'ה וגבאנה. אכפת לי מדני הנגר שגר כאן ומפרנס משפחה. כשאתה קונה מהקהילה, זה חוזר אליך. זה בסדר להרוויח הרבה מאד כסף, רק שנבין שהערך הוא לא בכמות הכסף, אלא אם אנחנו חיים בשלום עם מי שאנחנו. אנחנו יכולים לבנות וילה מפוארת, להקיף עצמנו גדרות ושפע, אבל אם מישהו בצד רעב, משהו לא בסדר בתמונה הזו".
יפרח שוקד בימים אלה, על הפיכת הקומה השנייה של המתחם לבית קפה." זה יהיה בית קפה של פעם, לא רשתות כמו שיש היום", הוא מסביר. "פשטות של פעם, כל אחד יכין קפה לעצמו, ירגיש שייכות. עד פסח אני מקווה לפתוח אותו והיעד הבא שלי יהיה לפתוח סניף בירושלים. אני רוצה לחזור הביתה".
