זהבה חן, פסלת ואומנית רב תחומית מחדרה, היא ההוכחה לכך שאין גיל להתנדבות ולעשייה למען הזולת. חן, 82, אמא לשלושה וסבתא לעשרה נכדים, מתנדבת בשגרה במטבח של בא"ח גולני, כבר 18 שנים ומרכזת את הקבוצה שבה 42 מתנדבות.
במסגרת התנדבותה בגולני כבר זכתה באינספור תעודות הוקרה. מאז תחילת המלחמה הפעילות הזו נעצרה, וחן שרגילה להתנדב ובעברה גם התנדבה בביטוח לאומי וכחברת הנהלה של הוועד למען החייל בחדרה, חיפשה איך לסייע מהעורף, במאמץ המלחמתי.
"כשהתחילה המלחמה רציתי להתנדב כי בגולני הפסיקו לנו זמנית ובצדק בגלל המלחמה את ההגעה לבסיס", היא מספרת. "הלכתי לכל מיני מקומות בניסיון למצוא היכן לעזור. הלכתי למזכירה של ראש העירייה ואמרתי לה 'אני רוצה להתנדב'. היא שלחה אותי לעמותת מעל"ה בבית אליעזר. שם אנשים הביאו מכל טוב והתחלנו לבשל אוכל לחיילים. לי היה קל יותר לבשל בבית, אז הייתי מביאה לשם סירים. זו הייתה תחושה נהדרת להרגיש שאת עוזרת. קשה לשבת מהצד כשכולם בעשייה ובתרומה בכל מיני תחומים".
בנוסף, קבוצת הסריגה שהיא מרכזת ביחד עם מיקי הפנר, החלה לסרוג כובעים עבור החיילים: "אנחנו 11 סבתות שסורגות במועדון קלור כבר שלוש שנים ובמלחמה עצרנו את הסריגה הכללית וסרגנו רק כובעים לחיילים. במקביל, נסעתי פעמיים לקטוף בשדה יצחק ולסייע לחקלאים. פעם קטפתי מלפפונים ופעם אחרת קטפתי פלפל קטן. אני לא כל כך נראית סבתא, אז זרמו איתי ואפשרו לי לעזור. אם רוצים הכול אפשרי. לפני שלוש שנים חליתי בסרטן ויום התנדבות אחד לא הפסדתי. את הטיפולים עשיתי בימי חמישי כדי לנוח בשבת ולא לפספס ימי התנדבות".
לצד ההתנדבות הענפה שלה, חן גם מוצאת זמן ללמד פעמיים בשבוע, פיסול וקרמיקה במתנ"ס קלור בעיר
חן היא גם יקירת העיר שבעבר הדליקה משואה. בחודשים האחרונים ניתן לראות אותה עומדת בצומת חדרה, כשהיא אוחזת בתמונת אחיינה החטוף עומרי מירן מקיבוץ נחל עוז. לצידה אגב עומדת חיותה הלוי תושבת העיר, שאחיינה אלעד קציר תושב אותו הקיבוץ, עדיין חטוף: "עומרי הוא הבן שלי אחי דני. הוא נשוי ואב לשתי בנות. בשבת השחורה צלצלתי לאחי ואמרתי 'המצב לא טוב בנחל עוז, מה עם עומרי' והוא השיב לי אל תדאגי הוא בממ"ד. התקשרתי שוב והוא ענה לי אותו הדבר, עד שהתקשר אלי מאוחר יותר ואמר לי 'עומרי נחטף'. אני מאוד קשורה לאחיינים שלי שהתייתמו מאמם לפני 40 שנים".
"הוציאו את עומרי ואת השכן מהממ"ד, הושיבו אותם במטבח על הרצפה הפשיטו אותם ואמרו: 'אם הגברים יבואו בלי בעיות לא ניגע בילדים ובנשים' וככה היה. אשתו של עומרי אמרה לו 'אני אוהבת אותך, אל תהיה גיבור' וזהו. לקחו אותו ועוד שני גברים".
קראו גם:
לדבריה, באמצעות החטופים הראשונים ששבו ארצה, נודע להם כי עומרי שהה עימם והוא בחיים: "אחי דני שגר ביסוד המעלה, כל הזמן בפעילות בנושא, במשלחות לחו"ל והיה גם בהאג. אני מאוד מקווה שעומרי בחיים ובסדר, הרי אי אפשר לדעת עם החמאס הם הורגים באותה קלות שאנחנו הורגים יתוש. אבל אני מנסה לשמור על אופטימית, עומרי אוהב מאוד קובה ועלי גפן. כשאראה אותו אבוא עם סירים של קובה ועלי גפן".
