קריירת ההייטק של רותם מלר־צרויה מחדרה הייתה בנסיקה. הצעות רבות הונחו לפניה. לכן, לא מעט אנשים הרימו גבה כאשר ברגע אחד היא החליטה לוותר על תפקידים בכירים וללכת ללמוד סיעוד. "תמיד ראיתי באחיות מלאכיות אמיתיות, ומשבר הקורונה רק חידד לי את התחושה", היא מסבירה. "להיות אחות זו שליחות, ואני רוצה לממש את השליחות הזאת". בשבוע שעבר היא התחילה ללמוד סיעוד בבית הספר לאחיות במרכז הרפואי "הלל יפה" בחדרה.
1 צפייה בגלריה
רותם מלר־צרויה עם סבתה ציפורה ברודנר ז"ל. "עבורי זה חלום שמתגשם"
רותם מלר־צרויה עם סבתה ציפורה ברודנר ז"ל. "עבורי זה חלום שמתגשם"
רותם מלר־צרויה עם סבתה ציפורה ברודנר ז"ל. "עבורי זה חלום שמתגשם"
(צילום: אלבום פרטי)
קראו גם:
מלר־צרויה (35) נשואה לירון, טכנאי ב"בזק", ואמא לשלושה. בצבא שירתה בשייטת 13 ולאחר מכן למדה תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול. בעבר עבדה בחברות גדולות לייצור מכשור רפואי ובשבע השנים האחרונות שימשה בתפקיד סמנכ"לית שיווק ופיתוח עסקי באותו תחום. "הגעתי לפסגה כאשר ייצגתי את החברות בכנסים בינלאומיים בחו"ל וזכינו בפרסים חשובים בתחום המכשור הרפואי", היא מספרת. "בתקופה האחרונה היו לי הצעות מפתות למינויים בכירים מחברות אחרות. חשבתי להיות מנכ"לית עד גיל 30, ובגיל 28 מוניתי לסמנכ"לית".
העולם היה פתוח בפניה, אולם במהלך שלוש השנים האחרונות משהו גרם לה לאי שקט. "לפני שלוש שנים הרגשתי שאני זקוקה לשינוי, אבל לא ידעתי מהו. כשהתחילה תקופת הקורונה הבנתי שזה צומת דרכים חשוב שאני צריכה לקחת ולממש אותו. ברגע הזה נפלה ההחלטה, ובחודש יוני השנה הלכתי ונרשמתי ללימודי סיעוד בבית הספר לאחיות ב'הלל יפה', שנחשב למקום ראשון בארץ בלימודי סיעוד".
סבתה של מלר־צרויה, ציפורה ברודנר ז"ל, הייתה במשך שנים רבות אחות ב"הלל יפה". היא הייתה האחות הראשונה שפתחה את מחלקת הילדים, ולימים עבדה במחלקת פנימית א', מחלקה שהמשיכה להגיע אליה בהתנדבות גם לאחר שפרשה לגמלאות. לפני חמישה חודשים נפטרה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, כשהיא בת 80.
לדברי מלר־צרויה, לפני מותה של סבתה היא ביקשה להתייעץ איתה על השינוי ולימודי הסיעוד. "היא עודדה אותי מאוד ונתנה לי את ברכת הדרך. בשבוע האחרון לפני מותה היא הייתה מאושפזת במחלקה פנימית א', וראיתי איך הצוותים הרפואיים עולים אליה לרגל כדי להיפרד ממנה. באותם רגעים יצא לי לשוחח עם העובדים וכולם עודדו אותי ותמכו בי. הדבר הזה קיבל אצלי משמעות יותר גדולה".
בשבוע שעבר היא התחילה את הלימודים, בהתרגשות גדולה. "עבורי זה חלום שמתגשם, לראות את עצמי במדים הלבנים. אני מאוד אוהבת לעזור לאנשים ומרגישה שאני חייבת לתרום. משהו בתוכי משתוקק לזה ואני מקווה להמשיך את דרכה של סבתי".
כל העדכונים - חדשות חדרה