"האחיין שלי נפצע מטיל 'נ.ט'" // אריאל נגר, תיכון מדעים ויהדות
אריאל נגר עדיין לא יודע מה תאריך הגיוס שלו או מהם תאריכי המיונים. בינתיים הוא משפר את הציון הפסיכומטרי וחושב על הקיץ. "כרגע אני מתגייס ב-25 במרץ 2025 אבל זה לא סופי. אני מניח שאם יישאר זמן אולי אעבוד, יכול להיות שאחרי כל המבחנים אטוס עם המשפחה לחופשה. בגלל המלחמה הייתה שנה די קשה יחסית, למרות שגם בשנים האחרונות עברנו אתגרים לא קלים כמו קורונה. אישית כיתה י"א הייתה לי יותר לחוצה בגלל הבגרויות. השנה הזו הייתה קלה יותר לימודית ויש תחושת גאווה על כל מה שעבדתי קשה והשגתי".
על המלחמה: "כל מה שקרה השפיע על המצב רוח, אני מניח שכמו כולם, ובנוסף יש לי אחיין שלחם בשריון ונפצע מנ"ט. הוא אושפז בשערי צדק בירושלים ופציעתו הוסיפה למפלס המתח והתחושה הקשה".
על התפקיד בצבא: "אני עדיין בהליכי מיונים לכל מיני מקומות, אבל אני מכוון לשירות במודיעין".
על החששות: "ההיפך, יש הרבה גאווה ותחושת שליחות נוכח המצב. הגיוס עכשיו הוא מאוד משמעותי, ואני רוצה לתרום כמה שאפשר".
על עם ישראל: "כרגע אנחנו בפילוג, כמו שהיה לפני המלחמה. חשבתי שהמלחמה גרמה לנו להבין שרק מאוחדים נוכל לצאת מהמצב הזה ולצערי אני רואה שזה קורה שוב. אני מאמין שכל אחד מהדור שלנו רואה את המצב מזווית אחרת ובכוח שלנו לשנות את זה, לעשות משהו אחר ממה שהיה עד עכשיו, מעין 'לא להתנהג כמו הגדולים' ואולי אנחנו נהיה הדור שנצליח לשנות את המצב".
"אחי בקרבי ויש חששות" // אליוט ברמי, תיכון מדעים ויהדות
אליוט ברמי, שעלה לארץ מצרפת ב־2009 עם משפחתו, מרגיש שהוא מיצה את 12 שנות הלימוד ושצריך כבר להיפרד, מצד שני הוא מדגיש כי יש איזשהו מתח והתרגשות לקראת הפרידה הזו. בקיץ, לפני הגיוס, הוא מתכנן לבקר בצרפת. "לעזוב את המסגרת שאני מכיר ואת האנשים שאני מכיר ולהיכנס לעולם חדש של עבודה, צבא, חיים מחוץ למסגרת הבית ספרית, יש בזה משהו מעט מלחיץ. יחד עם זה יש גאווה שסיימתי את בית הספר, את המטלות והבחינות".
על המלחמה: “אח שלי הוא חייל קרבי, ויש דאגה וחששות כי הוא בצפון. מבחינה רגשית היה קשוח בעיקר בשבועות הראשונים של המלחמה. מה גם שיותר ויותר מורים מגוייסים למילואים אז השנה יותר נתקעה והיה קשוח גם לימודית וגם רגשית".
על הגיוס לצבא: "אני עדיין לא יודע תאריך מדויק ומה אעשה בצבא, אבל יודע שזה צפוי להיות במרץ 2025 ושאני כנראה אהיה קרבי בגלל הפרופיל".
על החששות: “אני לא יודע אם חושש היא המילה המתאימה. יש דאגות תמיד, בעיקר של אנשים מסביב שפחות רוצים שאלך לכיוון הזה. מצד שני צריך לוחמים בצבא וכמה שיותר, במיוחד היום, וצריך להגן על המדינה"
על עם ישראל: "הקיטוב שיש כרגע בעם לא משפיע חלילה עליי, מבחינה זו שאני רוצה להתגייס כדי להגן על חלק מהאוכלוסיה ועל אחרת לא. חס וחלילה. ההיפך. אני חושב שכולם צריכים לשרת ולתרום איפה שהם יכולים ואני מאמין שאם חלקים באוכלוסיה ירגישו שכל האוכלוסיה נושאת בנטל ומשרתת בצבא, זה יעזור בלאחד בינינו".
"שלם לחתום את הפרק הזה" // עידו שרעבי, תיכון חדרה
שנת הסיום של שרעבי, רקדן מקצועי, הייתה שנה מאתגרת: "תמיד שואלים מה קשה יותר כיתה י"א או י"ב. בעיניי י"ב, גם לימודית וגם מנטלית קשה יותר, כי אנחנו יודעים שזה הסוף ונאחזים בלחוות עוד עם החברים, עוד עם המורים, כשכל פעם מסיימים מקצוע מסוים איתם. נורא נאחזתי אבל אני גם נורא שלם לחתום את הפרק הזה של בית הספר".
על המלחמה: "המלחמה גרמה לי לשאול שאלות על הגיוס שלי שאני מנסה לדחות בשנה. שאלות עם עצמי לגבי איך להתנהל. זה השפיע גם לימודית מאוד, פתח פערים לכל השנה ואצלי זה במתמטיקה. גם בגלל הזומים, גם בגלל שהמורים לפעמים לא ידעו איך להכיל את זה שאנחנו לא מצליחים לקלוט וגם לא היה מצב רוח רגיל, למרות שכביכול חזרנו ללמידה פרונטלית, זו לא הייתה שגרה"
על הגיוס לצבא: "אני עדיין לא יודע כי עשיתי אודישן לרקדן מצטיין ולצערי לא התקבלתי. אני מנסה לדחות את הגיוס בשנה, זה משהו שנהוג לאשר אבל השנה בגלל המלחמה אין כל כך אופציה כזו. אני עדיין מנסה להילחם על זה".
על החששות: "אמנם אין לי פרופיל גבוה אבל מלחיצה אותי הסיטואציה להיות במקום שלא נותן לי לבטא את מי שאני ושלא נותן לי לבטא את החלומות שלי".
על עם ישראל: "תמיד יש קיטוב או סטיגמות לכל אחד דעה אחרת והבנתי את זה לעומק במהלך השנה. אי אפשר לשנות את כולם ולצפות לשנות אותם. במסגרת הצבאית לדוגמא אני רוצה תפקיד שיגרום לי לתת 100 אחוז ממני לתפקיד וגם יתרום לי אישית".
"ללמוד למתכונת כשמדווחים על הרוגים, זה לא פשוט" // רוני זקמן, תיכון חדרה
קראו גם:
זקמן מגדירה את השנה האחרונה כמורכבת עם הרבה טלטלות. "הרגשתי שהחזירו אותי לתקופת הקורונה. הרבה דברים לא צפויים קרו והיה צריך להתמודד עם הכל. לי היו הרבה עליות וירידות ואני חושבת שבזכות בית הספר הצלחתי לאסוף את עצמי. מצד אחד משמח מאד להגיע לשלב הזה בחיים, להתחיל שלב חדש לגמרי שלא דומה למה שאתה נמצא בו מצד שני זה גם מלחיץ".
על המלחמה: "איבדנו את הלוחם אורי לוקר, נכד של אריה לוקר מנכ"ל תיכון חדרה. לא הכרתי אותו אישית אבל הוא היה חבר טוב של המון חברים שלי, ככה שהרגשתי כאילו אני מכירה אותו. השתתפתי בטקס לזכרו ביום הזכרון אז יצא לי לשמוע הרבה עליו והצלחתי להתחבר. היה קשה להתרכז בלמידה בגלל האבידות, ללמוד למתכונת באותו יום שמדווחים על שמונה הרוגים זה לא פשוט".
על הצבא: "אני מתגייסת בסוף אוגוסט ואהיה מש"קית ת"ש. רציתי את זה מכל התפקידים וזה תואם את האופי שלי. אני רוצה להיות ביחידה קרבית, לעזור לאנשים שצריכים את התנאי שירות ובמיוחד עכשיו".
על החששות: "ברור שיש חשש. מעבר לעובדה שכשאתה מתגייס אתה עוזב את הבית, אתה אחראי לעצמך וכן יש חששות, אבל העובדה שאני עושה משהו משמעותי בעבור המדינה שלי ובמיוחד בתפקיד הזה נותנת לי כוחות מחודשים לבוא לתרום ולעזור".
על עם ישראל: "השנתון שלנו 2006 חווה כל שנה משהו אחר, פעם קורונה, פעם סכסוך בעם עם הרפורמה, עכשיו מלחמה. בגלל כל מה שעברנו יש לנו כוחות בלתי רגילים להתמודד. עברנו כל כך הרבה בשלוש השנים האחרונות שמרגיש לי שדווקא בגלל זה אנחנו יותר אחראים ובוגרים".
