דריה שיר, מאמנת כושר שפונתה מקיבוץ יד מרדכי, הסתגלה למגורים הארעיים בחודשים האחרונים בחדרה ואפילו מצאה עבודה באזור, כמאמנת כושר במכון "קרוספיט פרדס חנה-כרכור". במקביל, היא גם מעבירה אימוני כושר לקהילת הקיבוץ שלה, במקום משכנם, מלון ריזורט בשכונת גבעת אולגה.
2 צפייה בגלריה
דריה שיר. "הבנתי שאני צריכה לחפש פרנסה"
דריה שיר. "הבנתי שאני צריכה לחפש פרנסה"
דריה שיר. "בשמונה באוקטובר הגענו לכאן"
(צילום: אלבום פרטי)
"למחרת השבת השחורה, בשמונה באוקטובר כבר הגענו לכאן", היא מספרת. "בחודש הראשון עם כל התחושות שחווינו, עבודה לא הייתה ממש בסדר העדיפויות. לקח גם זמן להבין אם נהיה פה או לא ולכמה זמן. כשהתברר שהשהייה פה לא הולכת להיות קצרה הבנתי שאני צריכה לחפש פרנסה והצלחתי למצוא מקום במכון קרוספיט בפרדס חנה-כרכור, בזכות השתייכותי לקהילת הקרוספיט. היה אצלם מבצע לפיו כל מפונה יוכל להתאמן במכון באזור הפינוי שלו. הגעתי לשם להתאמן, ואחר כך גם בעלי הגיע. בהמשך סיפרנו את הסיפור שלנו וסגרנו גם שאתחיל לאמן שם עד שאחזור לבית שלנו ולאמן בקרוספיט אשקלון, שם אני מאמנת בימי שגרה".

2 צפייה בגלריה
"כסף זה לא העיקר, אלא האפשרות לעבוד"
"כסף זה לא העיקר, אלא האפשרות לעבוד"
"כסף זה לא העיקר, אלא האפשרות לעבוד"
(צילום: אלבום פרטי)

לדבריה, מעבר לפן הכלכלי והיכולת להתפרנס, העבודה במיקום החדש מאפשרת לה להתפתח וגם לשכוח לכמה שעות מהמציאות בימי מלחמה: "כחודש שאני מאמנת ומאוד נהנית מהמקום החדש. אמנם זו אותה שיטת אימון אבל כל מאמן מכניס את הצבע שלו וכך אני מרגישה שיש לי אפשרות ללמוד מהם ולהתפתח. זה הרבה מעבר לפרנסה. כסף זה לא העיקר כאן, אלא האפשרות לעבוד, לאמן ולעשות מה שאני אוהבת. זה עוזר לי להרגיש כעצמי, כאדם. בתחילת הדרך נפגשתי גם עם בלה אבי נתן חפץ במלון שלנו, שהיא יועצת משרד הכלכלה לעסקים קטנים והיא אמרה לי 'תתחילי לעשות פעולות', הרימה אותי. זה מה שגרם לי לשאול במכון אם הם צריכים שאאמן שם".

קראו גם:

האימונים במועדוני קרוספיט רבים ברחבי הארץ נקראים עכשיו "אימוני גיבורים", להנצחת הנרצחים, חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במערכה. השיעורים נפתחים בכמה מילים אודות החלל ומתכתבים עם תאריך הנפילה או עם גיל החלל. למשל, אם החלל נהרג בהיותו בן 23, תהיה חזרה של 23 פעמים על סט התנועות: "זה מאוד מגבש, הרבה מועדונים ברחבי הארץ עושים עכשיו אימוני גיבורים לזכר חלל עם סיפור מיוחד, איש מיוחד או יחידה מיוחדת ולצערנו בתקופה האחרונה יש כל כך הרבה סיפורים מעוררי השראה של יותר מידי נרצחים".
אפשר לומר שאתם מרגישים בבית בחדרה?
"אין לנו בית. אנחנו חמש נפשות בחדר. זוג הורים ושלושה ילדים. זה מאוד מאתגר. מה שהכי ממחיש את זה, זה כששאלנו את הילדים מה להביא להם מהבית לכאן, איזה חפץ שחסר להם ולא היתה להם תשובה לגבי חפץ ספציפי. יש לנו הכול כאן. אבל הבית עצמו חסר לנו. הם פשוט רוצים להיות בחדר שלהם כבר, בבית שלהם. יחד עם זאת בנסיבות הנוכחיות חשוב שננוע, אסור לעצור. תנועה זה החיים ואם אנחנו כבר כאן אז חייבים להיות בתנועה".