כמעט כל אחד מאתנו נתקל בבעיה. מגיעים לבית החולים על מנת לבקר קרוב משפחה או חבר ומקווים לפגוש אותו בהקדם.
אלא שאז מתחיל מרדף בלתי פוסק אחרי חנייה. חיפושים קדחתניים, מעקבים אחרי רכבים ולא מעט ייאוש. לעתים רק אחרי דקות ארוכות של חיפושים מוצאים חנייה וגם היא רחוקה מאוד משערי הכניסה של המרכז הרפואי. כשכבר מוצאים חניה מגלים כי המחיר שנדרשים לשלם עבורה יקר.
הלל יפה: חניה בתוך היער
המרכז הרפואי הלל יפה בחדרה, משרת לא רק את תושבי חדרה המונה למעלה מ-100 אלף תושבים, אלא גם את כל תושבי האזור. למרות מקומות החנייה המרובים במרכז הרפואי עצמו, רבים מהמבקרים בוחרים לחנות מחוץ לשערי החניון, ולמצוא חניה במרחק הליכה, לרוב ברחוב עין הדבש או בסמוך לכביש דרך השלום הנחשב לאזור לא מיושב ובו יש חניה לא מוסדרת.
המרכז הרפואי הכשיר חניות נוספות ואף הציע שירותי הסעה ממקומות מרכזיים בעיר כגון תחנת הרכבת, וחניון הווילג', אך בשל היענות נמוכה השירות הופסק.
תושבים רבים עדיין מתקשים למצוא חניה בתוך המרכז הרפואי. אלו שמוצאים חניה מספרים כי באזורים מסוימים אין פיקוח, מה שגורם לחלק מבעלי הרכבים להתנהל בבריונות ולחסום רכבים חונים. אחרים סיפרו כי בלית ברירה הם חונים גם באדום לבן.
"תמיד כשאני נדרשת להגיע למיון, אני במצוקת חניה'' מספרת תושבת חדרה שנאלצה להגיע מספר פעמים רב בחצי השנה האחרונה לבית החולים. ''יצא לי להגיע לבית החולים כמה פעמים: אם זה כדי להביא את הבת שלי שחשה ברע, לבקר אחיין שאושפז, דוד חולה או להתאשפז בעצמי, ואף פעם לא מצאתי חניה בפנים. זה תמיד מאוד עמוס. בסמוך למיון הישן, החניה מאוד קטנה ולא מספיקה. אף פעם אין שם חניה, לא משנה באיזו שעה אני מגיעה. יש בהמשך חניה של רופאים וסגל שהיא סגורה לקהל הרחב ולא רלוונטית. גם בסמוך למבנה החדש, החניה קטנה ביחס לכמויות התושבים שמגיעים להלל יפה, לבקר, להתאשפז, לבדיקות מכונים, ללדת ומה לא. אני תמיד מעדיפה לחנות בפנים, זה קרוב ונגיש יותר, אבל על פי רוב אין ברירה ואני חונה בחוץ על דרך השלום, בצד של ישיבת בית שמואל שזה ממש מפחיד בלילה, זה בתוך יער, וזה לא נוח".
מאיר: שעה ארוכה של חיפושים
המרכז הרפואי מאיר בכפר סבא משרת מזה שנים מאות אלפי תושבים. במקום יש בית יולדות מבוקש ומרכזי בדיקות וטיפולים מובילים, דבר שמוביל אליו מדי יום מבקרים רבים. מי שסובל מכך הם בעיקר תושבים המתגוררים בסמיכות לבית החולים, שמגלים רכבים רבים שחונים בחניות המיועדות להם. הסיבה לכך היא שחניון בית החולים מתמלא במהירות והמבקרים מחפשים חנייה אלטרנטיבית.
"כשאני מגיעה לבית החולים מאיר לבדיקות שגרתיות עם אמא שלי שהיא אישה מבוגרת, אני נאלצת להסתובב שעה ארוכה בחיפוש אחר חנייה", מספרת תושבת כפר סבא. "לאור העובדה שבשעות הבוקר הסיכוי שאמצא נמוך, אני כבר מראש מגיעה עם נעלי ספורט, מורידה את אמא שלי בכניסה לבית החולים ונוסעת עם הרכב לחפש חניה, רצוי כמה שיותר קרוב. זה פשוט סיוט, כי גם ברחובות הסמוכים כמעט ואין אז אני מרחיקה לחניונים קרובים, אפילו עד קניון ערים, שם אני מחנה את הרכב וצועדת את כל הדרך לבית החולים. אם אני חונה בחנייה שאינה כחול לבן אני מקבלת קנס של 250 שקלים".
לניאדו: החניה סגורה בשבתות
המרכז הרפואי לניאדו שבשכונת צאנז בנתניה הוא בית חולים פרטי ודתי, המשרת לא רק את תושבי נתניה, המונה למעלה מ-250 אלף תושבים, אלא גם את כל תושבי האזור. למרות שבית החולים מעניק שירות למספר גבוה של תושבים, מספר מקומות החנייה בשטח הסמוך אליו - נמוך, ולכן מבקרים שמגיעים בקביעות לבית החולים מעדיפים לחנות בשכונות סמוכות כמו עין התכלת הסמוכה וצאנז, שם מגלים תושבי השכונות מדי יום מאות רכבים זרים ליד בתיהם. עיקר הבעיה היא בשכונת עין התכלת שהופכת בימי שבת לחניון מאולתר, כיוון שלא ניתן להיכנס לחניון בית החולים בשבת, למעט המגיעים לחדר מיון.
"אני מודה כי למרות שבית החולים קרוב אליי הביתה, נסעתי לא פעם לבית החולים מאיר בכפר סבא, במקום להגיע לבית החולים בעיר שלי'', מספר תושב נתניה שנאלץ בחודשי הריונה של אשתו, להגיע מספר פעמים רב לבית החולים. "לאשתי קשה ללכת מרחקים גדולים. בסוף, בגלל המצב שלה, ובגלל שהבנתי שאנחנו הולכים לבקר בבית החולים לניאדו מספר רב של פעמים, ביקשתי מהמאבטחים שם רשות להיכנס עם הרכב ולהוריד אותה בכניסה לבית החולים, בזמן שאני זה שמסתובב לחפש חניה".
אותו תושב מספר שהקושי עבורו היה בעיקר בימים חמים, אז נאלץ לצעוד מרחקים ארוכים. "בימים שהיה שרב או חום כבד, הייתי צריך לצעוד מרחק גדול בשביל להגיע לחנייה, לרוב בשכונה ליד, בצאנז או בעין התכלת. אנשים הפכו כל מיני מגרשי חול לחניונים מאולתרים. זה היה סיוט כי הייתי חוזר לאסוף את אשתי רטוב מזיעה. ללידה הגעתי ברגע האחרון".
קראו גם:
"ביום שאשתי ילדה בשעה טובה, מצאתי את עצמי במצב הזוי בו אני שוב מוריד את אשתי שכורעת ללדת ונוסע לחפש חניה, תוך שאני מקבל טלפון מבית החולים שמבשר לי שאשתי הגיעה לחדר לידה ויש לה פתיחה של חמש אצבעות ושהיא צריכה ללדת בקרוב והיא רוצה אותי לצדה. ברור שזה הוסיף ללחץ שלי למצוא חניה, קרובה ומהר. לקח לי עשרים דקות שנראו לי כמו נצח. מזל שהגעתי בזמן ללידה, שבסוף לקחה כמה שעות. כשחזרתי לרכב אחרי לילה ארוך בבית החולים, גיליתי שמישהו חסם אותי, כנראה לא בכוונה''.
פורסם לראשונה: 07:32, 30.06.23
