לקראת יום השנה החמישי למותו של לוחם האש, תושב חדרה, רב סמל ראשון אסף אריה ז"ל הוא זוכה להנצחה מרגשת: קבוצת ריצה שהוקמה לזכרו ותתחיל בפעילות בחודש הבא.
קראו עוד:
מי שיזם את הרעיון ויוביל את הקבוצה הוא חבר ילדות של אסף ז"ל, עידו הרניק (41), פיזיותרפיסט בתחום הגריאטריה וספורטאי חובב. הרניק שימש בעברו גם כמדריך בוצ'ה בעמותת איל"ן חדרה ועבד עם אוכלוסיות מיוחדות גם במסגרת אקי"ם.
מאז מות חברו האהוב, הקפיד להקדיש לו כל ריצה שבה השתתף. הוא רץ עם תמונתו של אסף על חולצת הריצה, ולעיתים אף עם דגל לזכרו. בשנים האחרונות חלם על הקמת קבוצת ריצה להנצחתו של אסף וכעת הוא סוף סוף מוציא לפועל את תוכניתו.
ייאוש גדול
לוחם האש, אסף אריה, נמצא ללא רוח חיים בחודש מרץ 2017. הוא היה בן 37 במותו. בראשית דרכו כלוחם אש חווה אירוע מטלטל שלא הרפה ממנו עד יומו האחרון. כלוחם אש צעיר היה בין הראשונים שהגיעו לאוטובוס השרוף, בפיגוע בצומת מגידו בשנת 2002. זה היה פיגוע התאבדות שביצע מחבל פלסטיני באמצעות מכונית תופת, בשעות הבוקר. בפיגוע הדמים נרצחו 17 בני אדם ונפצעו 43, מהם ארבעה קשה. אריה זינק לאוטובוס הבוער וניסה לחלץ את הנוסעים שנלכדו בו. מראות ההרוגים והפצועים הרבים היו קשים מנשוא, אולם למרות זאת הוא פעל בגבורה.
המחזות להם היה עד סירבו לעזוב אותו ובהמשך הדרך, הוא התמודד עם קושי רב. בתמיכת בני משפחתו הצליח להתאושש מהטראומה ושב לעבוד כמפקד צוות כיבוי אש בתחנת חדרה. הוא אף התחתן ולבני הזוג נולדו שלושה ילדים. בעבודתו כלוחם אש השתתף באירועים קשים נוספים כמו אסון הכרמל בשנת 2010. אריה היה באחת משתי הכבאיות שעברו דרך מסך האש, כדי להציל את אוטובוס הסוהרים ואת הכבאים מתחנת עפולה. בשריפה נספו 44 בני אדם וגם במקרה זה, הוא נחשף למראות אותם נשא, עד שלא היה יכול להם עוד.
"אני מכיר את אסף מגיל גן. גדלתי בשכונת נחליאל ליד המשפחה שלו, היינו תמיד בגנים אחד ליד השני, ובאותה השכבה בבית הספר 'ארלוזורוב'", מספר הרניק. "אסף היה טיפוס כזה שאי אפשר לא להיות חבר שלו. מלח הארץ, עניו וחייכן תמיד. אמנם לא שמרנו על קשר ברמה יומיומית, אבל היינו בקשר טוב, תמיד כשפגשתי את אסף הוא חייך. לכן מאוד הופתעתי ממותו, לא ידעתי על התהליך עבר, על הקושי ועל הפוסט טראומה. הוא היה מהראשונים שהגיעו לזירת הפיגוע במגידו. הבנתי מאחיו, ליאור, שהוא בכלל היה באזור בשביל השתלמות. הוא לא דיבר על זה, לא הראה מצוקה בשיחות או במפגשים".
לדבריו, הוכה בתדהמה לשמע הידיעה על מותו של אסף: "בשנת 2017, כשבוע טרם האירוע המצער בו שם קץ לחייו, יצא לי לדבר איתו ולא ראיתי שום סימן. אני עברתי אז תקופה קשה משל עצמי, משבר גירושין ודברים לא נעימים ככה שהורדתי פרופיל ונעלמתי. היו לי מקלות הליכה נורדיים שהצילו אותי והתחלתי לעשות ספורט. ביום ששמעתי על אסף, הייתי באימון בכנרת וחבר שלח לי הודעה שאסף מת. חטפתי בום ענק. הייתי אחרי 40 ק"מ הליכה. בכלל לא הבנתי על מה מדובר. חטפתי הלם שקשה להסביר. היה רגע שהסתכלתי לשמיים ואמרתי לעצמי 'אלוהים. אני חייב לעשות עם זה משהו'. גם אני חוויתי ייאוש גדול והיו לי מחשבות קשות באותה תקופה, עד שהיה נראה שאין טעם בכלום יותר. מי שהצילו אותי אלה ההליכה והריצה. וככה, כל ריצה התחלתי להקדיש לאסף. קבוצת הריצה 'האריות של עידו' זה גם אורח חיים בריא, אני כיום פחות 27 ק"ג ממה שהייתי".
לעזור מהניסיון
לאחרונה, החל לרוץ גם עם תמונות של אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, נעדרים ישראלים שנכנסו לרצועת עזה, ועם תמונות של חללי צה"ל מצוק איתן, הדר גולדין ואורון שאול, על בגדי הריצה שלו: "את החולצה והדגל של אסף שאיתם רצתי בפעם הראשונה נתתי לילדיו כמזכרת. נורא חשובה לי העלאת מודעות לנושא של הפוסט טראומה. בקרוב ארוץ עם 'מועדון המיליון' במרתון ירושלים לשם גיוס כספים למען עמותת 'לא מפקירים פצועים בשטח' שמטפלת בהלומי קרב ולמען 'בית השנטי'. אני קורא לחדרתיים נוספים להצטרף אליי. שנתיים ניסיתי לקדם את קבוצת הריצה, כעת זה באמת קורה, ואני מזמין את כולם להצטרף, זה יכול לדבר גם לנוער בסיכון או לפוסט טראומטיים. אתן להם כל מה שאני יכול. אין לי הרבה לתת, רק לסייע להם מהניסיון שלי. כי בזכות ההליכה הנורדית והריצה ניצלתי. יצאתי מהבור הכי עמוק שלי. היום אני מאושר, בזוגיות, המוטו שלי היום, הוא לחייך תמיד".
איך היית רוצה לראות את המיזם שלך מתפתח?
"אני מקווה שהמיזם או חלקו יקבל איזו חסות עירונית, לא אכפת לי שחלקו יהיה בהתנדבות לשכונות, חלקו בחינם. הדלת פתוחה לכולם ולא אמנע מאיש להשתתף, גם אם מישהו לא יכול לממן, הכול בסדר. כל מי שרוצה לחיות אורח חיים בריא ומי שחושב שאני יכול לסייע לו מניסיוני, אני מבטיח להעניק אוזן קשבת, ותמיכה מנטלית. המטרה היא שנהנה ונעבור את התקופה הקשה ביחד, ובסוף כל אדם יגיע למקום שהוא רוצה להיות בו. צריך להיות אופטימי אבל זו עבודה יומיומית. צריך להתמיד בזה ולהאמין בזה".
נתי אריה, אלמנתו של אסף אמרה השבוע: "אני שמחה ונרגשת על המיזם על שמו של אסף (אסי) ז"ל. לעורר מודעות לעניין הפוסט טראומה ומצד שני למצוא בריצה את המקום מפלט. עידו ביוזמה אישית עושה רבות לאורך השנים להנצחת זכרו של אסף ועל כך אנו מודים לו מאוד".
