באיחור אופנתי של 55 שנה הצליח רפי אוליאל (68) מחדרה להגשים את החלום שליווה אותו מאז היה בן 13: לערוך טקס בר מצווה.
בילדותו לא ציינה משפחתו את המעמד המיוחד, וכעת, כשהוא כבר סבא לנכדים בגיל בר מצווה, הוא החליט שזה הזמן להגיע לכותל המערבי, להניח תפילין ולקרוא את הפרשה שלו. "הכל התחיל בעקבות בת המצווה של נכדתי ליאל ובר המצווה של האחיין שלי נועם. כולם דיברו על כמה זה היה מיוחד ורק אני שתקתי, ואז אמרתי: 'לי מעולם לא היתה בר מצווה'. פתאום השתררה שתיקה".
לדברי אוליאל, משפחתו לא קיימה טקס דתי לרגל האירוע משום שאביו היה אתאיסט, וכולם הסתפקו בביקור בכותל ובארוחה במסעדה ערבית. "זה תמיד הפריע לי", הוא אומר. "זה 'ישב עליי' אפילו מבלי שהודיתי בזה בפני עצמי".
החברים של אוליאל החליטו להרים את הכפפה וארגנו לו טקס בר מצווה אמיתי בכותל. "באתי מוכן, קראתי את הפרשה, הנחתי תפילין והוצאתי ספר תורה", הוא מספר בהתרגשות. "הפכתי לאטרקציה של המקום. אנשים צילמו אותי ונישקו אותי. יחד איתי עלה לתורה נער בן 13, שהתעלף. אני לא יודע אם זה בגלל החום הכבד ששרר במקום באותו יום או בגלל העובדה שציוותו לו קשיש לעלייה לתורה".
"כל חיי התהלכתי בתחושה שאני יהודי פגום, שמשהו בי לא שלם. העיבה עליי ההרגשה שאני לכאורה לא 'יהודי עד הסוף'", אומר אוליאל. "בר המצווה המאוחרת השלימה את החלל הזה ומילאה אותי בהתרגשות. אמרתי לעצמי: 'עכשיו הכל בסדר, עכשיו אתה יהודי כשר באמת'. אחרי הטקס הרגשתי שהתמלאתי ברוחניות אמיתית. עשיתי משהו בעל משמעות מיוחדת. זו היתה חוויה אדירה וחד־פעמית. לעבור אותה בגיל 68, כשכבר מבינים את משמעות החיים, זה משהו עוצמתי מאוד. גם הרבנים מסביב הבינו את גודל המעמד. לא בכל יום חתיאר כמוני עושה אצלם בר מצווה".
קראו גם:
אחיך ילך בעקבותיך?
"אחי אריק בן 64, וגם לו לא חגגו בר מצווה. בהתחלה הוא היה קצת ציני לגבי הטקס המאוחר שלי, אבל אחר כך הבין את משמעות התהליך. לא נראה לי שהוא יעשה כמוני, ואם כן, אברך על כך".