לאחרונה נחת בארץ ל-24 שעות בלבד, הנרי רואנה (96) יהודי שמתגורר בצרפת. רואנה, שורד שואה, הגיע כדי לתרום ולהתרשם מהפעילות הענפה שמוביל בעורף ארגון "קרן אור קיסריה" יחד עם "מאיר פנים אור עקיבא".
רואנה עבר את השואה בהיותו נער צעיר ואיבד את כל משפחתו בזוועות. התמונות והדיווחים בהם צפה מטבח השבעה באוקטובר עוררו בו את פחדי השואה והוא התקשה לישון מאז. "באתי לארץ במיוחד, כי עם כל מה שקורה אני מאוד מבולבל", הוא אומר. "הייתי ילד בשואה בצרפת, וראיתי כל כך הרבה מראות נוראיים שקרו לכל המשפחה שלי. למרות שאני גר בצרפת הלב שלי כאן בארץ. המשפחה שלי בצרפת ואני רוצה להביאה לארץ, אבל בינתיים תבינו שהלב שלי פועם בארץ ואני תורם ורוצה לעזור כמה שיותר, בכדי לעזור לילדים הגיבורים האלו - החיילים שלנו, כדי שננצח את הרוע. אני מנסה להעביר כמה שיותר כסף במיוחד לשתי העמותות הללו 'מאיר פנים אור עקיבא' ו'קרן אור קיסריה' שעושות כמיטב יכולתן לעזור לחיילים ולמשפחות נזקקות עכשיו ובכל השנה. אם אנחנו נשאר מאוחדים, אנחנו ננצח והעם יצא עוד יותר חזק".
עו"ד נתן וטין מייסד עמותת "קרן אור קיסריה" שאירח את התורם הציוני מצרפת מספר: "הוא הגיע לכאן מציונות נטו בכדי לסייע. אנחנו שותפים מלאים עם 'מאיר פנים' אור עקיבא כשהסניף באור עקיבא הוא אחד המשגשגים בארץ. במהלך כל השנה אנחנו מחלקים 400 מנות מבושלות לנזקקים ביום, אז יש לנו תשתית מוכנה לבישול וכעת אנו מייצרים 2,000 מנות. חלקן לחיילים וחלק למשפחות מהדרום שמתארחות באזורנו. בנוסף, זיהינו מבקשות שהגיעו, שיש מילואימניקים שנמצאים בשטח וימים ארוכים אכלו רק שימורים ומנות קרב. אז אנחנו מחלקים מידי יום לשבע-שמונה יחידות בצה"ל. יש לנו 25 נהגים בהיכון, עם רכבים פרטים, טנדרים ומשאית וכל נהג נוסע לשלוש-ארבע תחנות כל יום. אנחנו מחלקים בכל הארץ באזור חוף אשקלון, זיקים, קציעות, כל אזור עוטף עזה. בצפון במטולה, בבית הלל, קריית שמונה. מחלקים גם ביהודה ושומרון, בחברון, באזור ירושלים, בבקעה, בטבריה. ואנחנו מספקים על פי בקשות גם ציוד משלים, כמו הלבשה תחתונה ומוצרי הגיינה לחיילים שהרבה זמן לא יצאו הביתה כך שלא יכלו להצטייד. לפעמים מספקים גם ציוד הגנתי".
וטין סיפר כי צורך נוסף בו הם מטפלים הוא סיוע לתושבים מאשקלון שבלית ברירה עברו להתגורר במקלט הציבורי: "זיהינו שאשקלון לא מאורגנת כמו ערים אחרות בעוטף. יש המון תושבים בלי ממ"ד כשהמקלט הכי קרוב אליהם הוא רחוק בכדי להספיק להגיע אליו, אז מה הם עושים? ישנים במקלטים ציבוריים. עשרות תושבים, קשישים, תינוקות וצעירים, גברים ונשים יחד, שהגיעו בלי כלום. אנחנו מספקים להם הכול, מאוכל עד צעצועים. הפנייה הזו הגיעה אלינו דרך ארקדי גדילוב סגן ראש עיריית אור עקיבא שיש לו משפחה במקלט. שלחתי מישהו לשם, הוא ראה שהמצב זוועה שם ולא יכולנו להישאר אדישים. נכנסנו לפרויקט הזה ומה שיפה זה שיש לנו מפונים מאשקלון שמתארחים בקיסריה ועכשיו הם מתנדבים איתנו לספק את הציוד הזה באשקלון".
בזמן המלחמה יש יותר היענות של מתנדבים?
"בשגרה אנחנו מונים כ-200 מתנדבים שלא תמיד מגויסים וכעת אנחנו 400 שעובדים בהתנדבות מלאה כולנו משש בבוקר עד חצות. אשתי, מוריאל, מסדרת תוכנית אוכל כל יום ויש לה סגניות תמר פרטוש, שרון ברנס, ליאורה דהן, שביחד עם אילנית חפוטה ממאיר פנים מנצחות על כל ההפקה הגדולה הזו של האוכל. יש לנו את דוד פרטוש סא"ל במילואים, והוא ראש מערך הלוגיסטיקה שלנו, כל ערב מקבל משימות, בוחר נהגים, מסדר להם את כל המסלולים שלהם לאן ללכת מי איש הקשר וכו'. אני מביא את הכסף והתורמים ויש לנו מאות מתנדבים עם לב רחב שעוזרים ועושים ללא לאות ותורמים יקרים. יש לנו תקציב כרגע להמשך פעילות לשבועיים הבאים".
וטין סיפר כי פנה לבתי הספר באזור וביקש שהתלמידים יכינו ברכות שיצורפו למנות האוכל של החיילים: "התלמידים בבתי הספר בזכרון יעקב, פרדס חנה, בנימינה, אור עקיבא וקיסריה הכינו לנו ברכות. מצד אחד זה מאפשר לילידם לפרוק ולבטא מה הם מרגישים ומצד שני ההתלהבות והשמחה של החיילם מהברכות היא אינסופית. החיילים כל כך אוהבים את הברכות שהם תולים אותם על הנגמ"שים ועל הקירות, כמה שזה מרגש קשה לתאר".
וטין עלה ארצה מצרפת, לפני 47 שנים בדיוק ביום בו התקיים מבצע אנטבה (בתאריך 5 ביולי 1976) את "קרן אור קיסריה" ייסד לפני 20 שנה. הוא מתחזק שלוש קבוצות ווטסאפ של תומכים ותורמים בשלוש שפות, עברית, אנגלית וצרפתית.
קראו גם:
"יש לנו תורמים מצרפת, אנגליה וקנדה. בניו יורק ולונדון יש קבוצת תורמים, יש לנו גם במינסוטה, ניס ופריס. לא מדובר בתרומות ענק וזה לא קל לגייס את הכספים לשם הפעילות, אבל המוטיבציה שלהם היא גבוהה ביותר כיום. כולם אומרים לנו 'בלי ישראל אנחנו כלום'. מבחינתם כל תרומה זה כמו ביטוח חיים. אנחנו ביום מוציאים בין 60-70 אלף שקל על הפעילות, ואין לנו שום הוצאות אחרות, חוץ מהפעילות והעזרה עצמה. כולם מא'- ת' בהתנדבות. כאן אין משכורות. איש לא מקבל שקל. הכול תרומה נטו".
אתה מרגיש שינוי בערבות ההדדית בקרב ישראלים ויהודי העולם מאז המלחמה?
"אני 47 שנים בארץ. חוויתי הרבה אירועים טראומטיים, ונכון שאחרי כל מבצע יש מן רוח אחדות. אבל, רוח אהבה וערבות הדדית כמו שיש היום לא חוויתי לעולם. כשאנחנו נפגשים, עם החיילים ברור לנו שלא כ"כ חשוב מה אנחנו מביאים להם, הקבלת פנים שאנו מקבלים מהם כזו שמחה ומרגשת ולמה? כי הם מרגישים שהעם מאחוריהם ויש להם מורל גבוה, כי העם מאוחד. כל מי שמנסה לפלג את העם זה, זה ארור. אנחנו חייבים להחזיק את האחדות הזו ויש לי תקווה שהפעם זה יישאר. דווקא בגלל הפילוג והשנאה שהיו לפני המבצע. לא משנה בכלל איזה צד היית לפני השנאה הכל כך כואבת. היום משהו השתנה".
רוצים לתרום ?
קרן אור קיסריה
בנק הפועלים סניף מבוא ים 673
חשבון 39147
