רוזלורד בורז'לה, החלוצה של קבוצת מכבי כישרונות חדרה מליגת העל לנשים, לא תשכח עד סוף ימיה את יום ה-12 בינואר, 2010. לפני עשר שנים בדיוק (וכמה שבועות) עלתה בורז'לה, אז נערה בת כמעט 17, למגרש הכדורגל בהאיטי, לעוד אימון שגרתי עם נבחרת הנשים המקומית, כשלפתע האדמה התחילה לרעוד.
"התחלנו את האימון, והכול רעד וזז. בתים לידינו נפלו והתרסקו, וזה היה מפחיד מאוד", משחזרת רוזלורד את רעידת האדמה הקשה, שגבתה את חייהם של כ-230 אלף אזרחי האיטי. "אלה היו כמה ימים קשים מאוד, אבל לשמחתי מהמשפחה שלי, אף אחד לא נהרג. לצערי, המון אחרים מתו".
הבית שלכם שרד?
"כן, אבל במשך 24 שעות שנראו כמו נצח, לא פגשתי את אימא שלי ואת האחים שלי, ולא ידעתי מה מצבם והם לא ידעו מה קורה איתי. לא הייתה קליטה של טלפון סלולארי בגלל המצב, ולא יכולתי ליצור איתם קשר. הם חששו שמשהו רע מאוד קרה לי. רק אחרי יום חזרתי הביתה, וכשנפגשתי עם אימא שלי שתינו בכינו והתרגשנו. אנצור את זה כל חיי".
מסע עולמי
ספק אם באותם הימים, האמינה בורז'לה שעשר שנים לאחר מכן, כשהיא כמעט בת 27, היא תמצא את עצמה בישראל, מדינה שנמצאת בצד השני של הגלובוס, כשהיא מתגוררת ביחידת דיור קטנה בגבעת אולגה, במרחק 150 מטר מחוף הים. כשהיא מגיעה אלינו, אחרי ששיחקה בדרום-קוריאה ובצ'ילה, הצטרפה רוזלורד לפני חודשים לקבוצת כישרונות חדרה וכבשה אותה, תרתי משמע, בסערה עם עשרה שערים בשבעה משחקים בלבד.
"התחלתי לשחק כדורגל בגיל תשע, וזה מה שאני אוהבת לעשות כבר קרוב ל-20 שנה", מספרת החלוצה מהאיטי. "כשסיימתי את גילאי הנוער, עברתי בהתחלה לארצות הברית, שם שיחקתי בקבוצת בוסטון מליגת הנשים השנייה. אחרי כמה שנים שם הגעתי לדרום-קוריאה, ושם שיחקתי שנתיים בקבוצה מהליגה הראשונה. משם עברתי לקבוצת סנטיאגו מהליגה הראשונה בצ'ילה, שם שיחקתי עד שהגעתי לחדרה".
עשית ממש מסע מסביב לגלובוס: דרום-קוריאה, צ'ילה ועכשיו ישראל.
"יצא ככה, למדתי תרבויות, פגשתי אנשים וזה ממש נחמד, אני אוהבת את זה. בצ'ילה הייתי הכובשת המצטיינת בליגה עם 66 שערים ב-25 משחקים בעונה הראשונה, ובעונה השנייה הבקעתי עוד 36 שערים".
מספרים מדהימים. בקצב הזה, עם כמה שערים תסיימי את העונה בישראל?
"רק אלוהים יודע. אני אמשיך לנסות להבקיע כמה שיותר. אני רק יכולה להגיד שבעבורי, להבקיע עשרה שערים בשבעה משחקים זה לא כזה הרבה, ואני חושבת שאני מסוגלת אפילו ליותר".
איך מגיעים מצ'ילה לחדרה?
"המאמן דני אוסזלק חיפש מידע על שחקנית אחרת, אבל אז הוא נתקל בביצועים שלי, והתחיל לחפש דרך ליצור איתי קשר. הוא התחיל לעקוב אחרי באינסטגרם ופנה אליי שם".
ככה זה ב-2020? פונים לשחקנית דרך אינסטגרם?
"הוא חכם מאוד. זאת הייתה הדרך הכי מהירה להגיע אליי, הוא שלח לי הודעה ואמר שהוא התרשם מאוד ממני, ושהוא רוצה שאגיע לישראל כדי לשחק בחדרה".
איך הגבת?
"אמרתי לו שאני צריכה לשחק בצ'ילה עד סוף 2019, אבל אחר כך אני אוכל לבוא. הוא אמר שהוא מוכן לחכות לי, ובאמת בינואר הצטרפתי לקבוצה".
מה ידעת על ישראל לפני שהגעת לכאן?
"לא פגשתי ישראלים לפני כן. אמנם שמעתי כמובן שיש מדינה כזאת, אבל לא הרבה מעבר לזה. כולם מכירים את ישראל בעיקר מהחדשות, אבל אני דווקא לא פחדתי מהמצב הביטחוני כמו שהרבה חושבים, אלא ממשהו אחר, אבל לשמחתי זה התברר כלא נכון".
במה מדובר?
"אמרו לי שישראל היא מדינה גזענית, אבל בחודשיים שאני כאן לא נתקלתי בשום דבר כזה. אני שמחה שזה לא המצב, אבל אני כן יודעת שהיו לכם כאן בחירות בפעם השלישית בתוך פחות משנה וזה די מוזר. פעם ראשונה שאני שומעת על מצב כזה. גם אצלנו המצב הפוליטי במדינה לא מושלם, ויש הרבה עוני".
מה עם הקורונה? הווירוס הגיע להאיטי?
"אם כבר, זה משהו שאולי קצת מפחיד אותי. הבנתי שבישראל יש כבר כמה תושבים שנדבקו. אני יכולה להגיד שבהאיטי אנחנו לא נותנים לאנשים שהגיעו ממדינות עם קורונה להיכנס למדינה, ואומרים להם לחזור חזרה למדינה שלהם".
מה המצב בהאיטי כיום? עשר שנים אחרי רעידת האדמה הקשה?
"לא משהו. זאת מדינה ענייה עם הרבה מובטלים. לקנות אוכל בסופר זה משהו יקר מאוד. הרבה תלמידים לא הולכים לבית הספר. אנחנו לא מרוצים מהנשיא שלנו, שלא עוזר לשפר את המצב, ואני מקווה שבקרוב אוכל לחזור לבקר שם, כי לא הייתי במדינה ולא פגשתי את המשפחה שלי כבר שלוש שנים".
הרבה זמן.
"כן, זה המון זמן. לא ראיתי את המדינה או את המשפחה, כי אחרי צ'ילה טסתי ישר לישראל. אני מתגעגעת מאוד לאימא שלי, לארבעת האחים הגדולים שלי ולאחותי הקטנה. אני מדברת איתם כמעט כל יום, עושים שיחות וידיאו ולפעמים אימא שלי בוכה וגם אני, כי היא מתגעגעת אליי ואני אליה".
מתכננת להביא אותם לבקר בישראל?
"זה רק לא העניין של מרחק, אלא עניין הוויזה. יקר מאוד לטוס לישראל מהאיטי, וגם להוציא את הוויזה עולה הרבה כסף. נחכה לסוף העונה בחדרה, ואני מבטיחה שאטוס הביתה לפגוש את כולם".
מה עם מערכת יחסים? הבנתי שהייתה לך בת-זוג לא מעט שנים.
"בארץ אני לבד, אבל הייתי במערכת יחסים של שבע שנים עם בחורה ששמה צ'אדלין. גם היא במקור מהאיטי, ואפילו עברה לגור איתי בצ'ילה. היינו יחד המון שנים, אבל אני עדיין לא מוכנה או רוצה להתחתן. כרגע אנחנו במצב קצת שונה, כי אני כאן בישראל והיא נשארה לגור בצ'ילה, כי אין לה מסמכים כדי לחזור להאיטי, אבל נראה מה יהיה".
את מתגעגעת אליה?
"אני משתדלת להתרכז בכדורגל ובקבוצה שלי כאן, ולא מתעסקת בזוגיות או במערכת יחסים. אני כן יכולה להגיד שאני מתגעגעת יותר למשפחה שלי".
קוסקוס מושלם
חדרה, העיר שבה משחקת בורז'לה, לא תיקח אליפות, אבל החלוצה הכובשת מהאיטי מאמינה שהיא בהחלט יכולה להוביל את הקבוצה לזכייה בתואר השני בחשיבותו — גביע המדינה. "אני ווינרית, שתמיד מאמינה שאפשר לנצח ולזכות בתארים", היא אומרת.
את כבר חודשיים בישראל, ממה הספקת להתרשם?
"אני רוצה מאוד לבקר בירושלים. עוד יצא לי, אבל זה בלי ספק ברשימה שלי. בנוסף, אכלתי כאן מאכל שאהבתי מאוד, אבל אני לא זוכרת את השם שלו".
חומוס? שקשוקה? פלאפל?
"לא לא, זה היה משהו כמו אורז. באותו הסגנון. אה רגע, קוסקוס? כן, כן, קוסקוס. בחיים לא טעמתי משהו כזה, וזה היה מושלם. זה האוכל הישראלי האהוב עליי, ומאז אני מנסה להכין את זה בדירה שלי".
איך תושבי חדרה מקבלים אותך?
"בדרך כלל אני או באימון או בבית, לא אוהבת להסתובב הרבה, אבל מי שכן יצא לי לדבר איתו בחנות כזאת או אחרת, נראה נחמד. לרוב הם מדברים קצת אנגלית, ועוזרים לי להבין את מה שאני צריכה, הם נחמדים ומחייכים וממש לא גזענים כמו שהפחידו אותי. כאן בארץ בטוחים שאני מאפריקה, אבל זה בסדר מבחינתי. אני אפריקאית בשורשים, אז אין לי בעיה שחושבים ככה".
את כבר מבינה קצת עברית?
"ממש בקטנה. אני יודעת להגיד שלום או סבבה".
מה את אוהבת חוץ מכדורגל?
"רק כדורגל. יש לי שאיפות להיות מאמנת אחרי שאפסיק לשחק, וגם בזמני הפנוי אני אוהבת לשבת מול הטלוויזיה ולראות בעיקר כדורגל. אני כן אוהבת לבשל קצת אוכל בסגנון קאריבי, כמו שעועית עם בשר בשילוב אורז, זה אוכל שמזכיר לי את הבית. אני באמת צריכה להזמין חברות מהקבוצה ולתת להן לטעום מהבישולים שלי".
מי הכדורגלן האהוב עלייך?
"מסי הכי טוב בעולם, אבל השחקן האהוב עליי הוא רונאלדו. אני אוהבת את סגנון המשחק שלו ומנסה לשחק כמוהו. הוא המודל לחיקוי שלי, ואני ממש משוגעת עליו. כל פעם שיש משחק שלו אני צופה בו בטלוויזיה, ובגללו הפכתי בשנים האחרונות לאוהדת של יובנטוס. איפה שהוא משחק, זאת הקבוצה האהובה עליי".
יש לך אמונה טפלה לפני משחקים?
"לא. אני מאמינה בעיקר באלוהים, וחוץ ממנו שהוא מספר 1, זאת אימא שלי כמובן, שבאה לאחר מכן".
הספיקו כבר לקחת אותך לארוחות ערב שישי? לקידוש?
"כן. יצא כבר כמה פעמים שהגעתי לארוחות ערב והיה נחמד מאוד. אין כמו אוכל ביתי, ואני שמחה שמזמינים אותי לארוחות כאלה".
