השכנים של משפחת גורבנקו בקרית ים שמעו ביום ראשון השבוע שאגות אדירות מהבית. מהר מאוד הבינו שהילדה של ולדימיר ולריסה, האחות של אנה ומריה, שהפתיעה את כולם באולימפיאדה, רשמה עוד הישג אדיר בדרך לפריס 2024, והפעם הוכתרה לאלופת עולם.
ולדימיר גורבנקו, איש מחשבים במקצועו, נוהג ללוות את בתו לתחרויות, אבל הפעם בגלל הקורונה הוא נשאר בארץ.
ספר קצת על ילדותה של אנסטסיה.
"עלינו בשנת 2000 מאוקראינה. נסטיה הייתה ילדה אנרגטית שתמיד בדקה את הגבולות. זה מה שהיא עושה גם כיום בשחייה. היא ילדה תחרותית בכל דבר, ותמיד רצתה לנצח. מלבד ספורט, היא אוהבת ציור ועבודות יד למיניהן. היא הייתה ונשארה ילדה חברותית, אבל כרגע באופן טבעי רוב החברים הם מתחום השחייה".
קראו גם:
ולדימיר אמנם היה שחיין, אך הוא מודה שלא התקרב להישגים של בתו. "אני התמקדתי ב-400 מטרים בסגנון חתירה, אבל לא פרצתי בענף הזה. אלו היו שנים של פרסטרויקה, ולא היה הרצון להשקיע כל כך. מעבר לכך, יכול להיות שגם הייתי יותר עצלן ופחות ווינר מהבת שלי".
איך היא התחילה עם שחייה?
"רשמנו אותה לחוג שחייה. העדפנו להעניק לכל ילדה מספר חוגים שונים, אבל ההחלטה לאיזה תחום להמשיך הייתה שלהן, והיא אהבה את הבריכה והחליטה להמשיך. בפעם הראשונה ששמענו שלילדה יש פוטנציאל להגיע רחוק, הייתה כשהמאמנת בקרית ביאליק לודמילה זלנצוק דיברה איתנו, וסיפרה שיש לנו יהלום לא מלוטש בבית. התחביב של הילדה התברר כלא זול וגזל שעות רבות".
איך הסתדרתם עם זה?
"כל השנים מימנו אותה לבדנו. בשנים האחרונות, רק לאחר שרשמה הישג בין לאומי גדול ראשון באולימפיאדת נוער בבואנוס איירס, התחלנו לקבל סיוע מספונסרים, וזה לא היה קל. כיום יש לה כמה ספונסרים, הבולט בהם הוא בנק הפועלים, אבל גם היום יש לנו, במשפחה, הוצאות משלנו, בעיקר לאחות הקטנה אנה שמנסה גם היא להגיע לצמרת".
הופתעת מההישגים שלה?
"בוודאי. זה לא מובן מאליו. ההצלחה הראשונה גרמה לה להתאמץ יותר ולשפר עוד ועוד. כשהיא מתאמנת יותר חזק, היא מצליחה. אנחנו הבאנו אותה לתחילת הדרך בשחייה, וכבר מזמן ההישגים שלה הם לא בידיים שלנו, אבל אנחנו שלמים עם מה שהיא עושה, וסומכים על מי שאיתה כדי שהיא תשתפר עוד ועוד".
6 צפייה בגלריה
אנסטסיה גורבנקו לאחר ה-100 מטר מעורב אישי לנשים באליפות העולם באבו דאבי
( צילום: ALI HAIDER ,EPA)
ולדימיר מדבר בכל יום עם בתו בטלפון, גם כאשר הוא לא לצידה בתחרויות, אך השיחות השבוע היו המיוחדות ביותר. "קשה לי לתאר את ההרגשה שהייתה לכולנו בכל פעם שראינו את נסטיה על הפודיום עם המדליה ומאחוריה דגל ישראל מתרומם כשברקע מתנגן המנון התקווה, כולנו התרגשנו עד דמעות".
מה היו המילים הראשונות ששמעתם ממנה אחרי הזכייה?
"אבא, אמא אני אוהבת אתכם, זה הכל בזכותכם. אחר כך היא ביקשה לדבר עם הסבתא, רעיה, שהיא חלק משמעותי בחייה. לאחר השיחה המרגשת בין השתיים הן הזכירו גם את סבא ויקטור, שהלך לעולמו לפני מספר שנים, חבל שהוא לא זכה לראות את הנכדה שלו בימים כאלה גדולים".
איך שומרים על קשר כשהיא כל כך רחוקה, באימונים בארה"ב?
"הקשר שלנו עם הילדים בכלל ועם נסטיה בפרט הוא קשר נהדר. בחצי השנה האחרונה היא הרבה בחו"ל, ויצא לנו להיפגש שם, אבל אין ספק שהריחוק קשה לכולנו".
מה היעד הבא?
"מתחילת הדרך המקצוענית שלה, החלום והשאיפה הגדולה ביותר שלה היה מדליה אולימפית. לכך היא חותרת. גם באיגוד השחייה ובוועד האולימפי חותרים לזה, וכולנו מקווים שנסטיה תגשים את החלום".
מה המקום שלכם בהצלחה שלה?
"אני מאמין שכל מה שהיא יודעת כיום מגיע מאמא ואבא. תמיד תמכנו והינו שם ברגעים קשים. אני חושב שיש לנו חלק גדול. אנחנו משפחה מלוכדת, ומשפחתיות חשובה לא פחות מההישגיות של כל אחד ואחד מבני המשפחה. ארוחות שישי כשכולנו סביב השולחן הן הדבר החשוב ביותר לנו. זה נותן לכל אחד מאיתנו לחלוק את אשר עבר באותו שבוע, ואנחנו אוהבים את זה.
"הרבה ימי שישי לא יוצא לנסטיה לשבת איתנו, כי היא הרבה בחו"ל. האווירה בארוחה קלילה, הרבה צחוקים סביב לשולחן. כולנו אנשים עם הומור".
וביום שישי האחרון?
"התכנסנו סביב לשולחן, אבל זה היה עוד לפני הארוחה. האמת, התקשינו להאמין בהישג של הילדה. אמרו לנו כמה פעמים שנסטיה תהיה שחיינית גדולה, אבל אני הבנתי את זה בפעם הראשונה רק ביום שישי, כשהיא עמדה על הפודיום וזכתה באליפות העולם. אמרתי לה מתחילת הדרך שהיא אלופת העולם בשבילנו, אבל עכשיו היא אלופת העולם בשחייה".
מה סוד ההצלחה שלה?
"קודם כל היא אוהבת את מה שהיא עושה, וזה מתחיל משם. היא אוהבת את המאמנים, את השחיינים שאיתה ואת האווירה הנהדרת שם. הדבר השני שיש לה כנראה את הכישרון והגנים להיות כזו. נסטיה לא ויתרה לעצמה על כלום בחיים, וכך גם בשחייה, גם כשיש אפשרות לוותר על אימון, היא תמיד תרצה לעשות עוד אימון".
יש לכם עוד אירוע חשוב בשבוע הבא.
"ב-28 לחודש הזה היא תתגייס לצה"ל, ולמרות שהיא תהיה ספורטאית עילוי, אנחנו מתרגשים גם מזה, וגם היא. אנחנו מכינים לה את כל הציוד הנדרש, כי היא בתחרויות ואפילו זמן לזה אין לה, אבל אנחנו אוהבים לעשות גם את זה. השירות בצבא הוא אחד הדברים החשובים במדינה שלנו, ואנחנו גאים בה ובזה".
10 דברים שכדאי לדעת על אלופת העולם
אנסטסיה למדה במגמה ביולוגית. בתיכון השכימה קום בשעה 5:40, וסדר יומה היה מתוזמן בקפידה, כך שכל דקה נוצלה.
היא נולדה וגדלה בחיפה, האמצעית בין שלוש בנות, ונחשבה תמיד לילדה אנרגטית. בבית מעולם לא הרגישה מיוחדת, על אף התמיכה והפירגון.
בבית הוריה היו כלב וחתול, ואהבת בעלי החיים הובילה לחלום ילדות נוסף שלה: להיות וטרינרית או רופאה. אילו היתה מוצאת לכך זמן, היתה מתנדבת במגן דוד אדום או בצער בעלי חיים.
אמה, לריסה, היא מורה לחינוך מיוחד, ואביה ולדימיר הוא איש מחשבים, שהיה בצעירותו שחיין ושחקן כדורמים באוקראינה. הוא זה שעודד אותה להתחיל לשחות בגיל תשע. במקביל הצטרפה לחוג להתעמלות אמנותית, ובגיל 12 פרשה מהתעמלות אמנותית לטובת שחייה.
היום תמונתה של אלופת העולם הצעירה אנסטסיה גורבנקו מוכרת ומתנוססת על גבי כל מדיה, אך עד לאחרונה לא זיהו אותה ברחוב. למי שמבקש מנה סלפי היא תמיד נענית ברצון.
בשנה שעברה, יומיים אחרי שעמדה על הפודיום בבודפשט ועשתה היסטוריה כישראלית הראשונה שזוכה באליפות אירופה, מיהרה גורבנקו לחזור לארץ לבחינת בגרות באנגלית.
היא מאוד מחוברת לבית והמדינה. בגיל 14 עזבה את הבית ואת המועדון בקרית ביאליק ועברה לגור באקדמיית השחייה במכון וינגייט, והחלק הקשה ביותר במעבר היה הפרידה מהוריה ומאחותה הצעירה. כשזכתה במדליית זהב באולימפיאדה לנוער, הקדישה את הניצחון לסבא שלה, שנפטר חודש לפני כן.
היא פרצה לתודעה הציבורית ב-2018 כשהיתה בת 15, לאחר שזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בארגנטינה במשחה ל-200 מטר מעורב, וניפצה את השיא הישראלי.
היא באה ממשפחת עולים צנועה, שבה מורגלים לעבוד קשה ותומכים בה ללא תנאים. לפעמים היא מרגישה שהוריה ממוקדי מטרה אף יותר ממנה וזה עוזר לה להישאר ממוקדת.
בגל הראשון של הקורונה, כשנאלצה להסתגר בבית למשך חודש ימים, אביה קנה בריכה קטנה לחצר הבית, כדי שלא תפסיק לשחות. אהבתה למים לא מסתכמת רק בשחייה: בעבר לקחה קורס גלישה בסן דייגו.
