מאז פלש צבא רוסיה לאוקראינה במטרה לכבוש את המדינה, יאנה דורושנקו מתקשה למצוא מנוחה. שחקנית הכדורעף האוקראינית, שבימי שגרה היא הכוכבת הבלתי מעורערת של מכבי חדרה, ושהובילה את המועדון להישגים ולהשתתפות היסטורית במפעל אירופי, חושבת פחות על כדורעף ובעיקר על בני המשפחה ועל החברים שנותנו במולדת.
אני שמה לי שעון מעורר כל שעה עגולה, מתעוררת ושולחת להם הודעה ושואלת אם הכול בסדר, אם הם משיבים לי שהם בסדר, אני חוזרת לישון. ככה עד הבוקראני שמה לי שעון מעורר כל שעה עגולה, מתעוררת ושולחת להם הודעה ושואלת אם הכול בסדר, אם הם משיבים לי שהם בסדר, אני חוזרת לישון. ככה עד הבוקר. אני חרדה להם בעיקר בלילהאני שמה לי שעון מעורר כל שעה עגולה, מתעוררת ושולחת להם הודעה ושואלת אם הכול בסדר, אם הם משיבים לי שהם בסדר, אני חוזרת לישון
קראו עוד:
דורושנקו היא גם בעל אזרחות אזרית ואף משחקת בנבחרת אזרבייג'אן, אבל היא נולדה באוקראינה, אזרחית אוקראינית וכל משפחתה חיה במדינה. מאז פרצה המלחמה גופה אמנם בחדרה, אבל לבה במולדת המופגזת.
לדבר עם אמא
זו העונה השנייה של דורושנקו בישראל. לדברי יו"ר המועדון גדעון רוזנשטיין היא שחקנית מצטיינת, שהמועדון מעוניין להנות מכישוריה גם בעונה הבאה. בשל העובדה שהיא כה אהודה בקבוצה, היא מכהנת כקפטנית. למעשה דורושנקו היא הקפטנית הזרה הראשונה בתולדות המועדון. הקבוצה עצמה פועלת מאז שנת 1998 ומאז, רוב הזמן הייתה בליגת העל. השנה, כאמור לראשונה, גם שיחקה הקבוצה בגביע אירופה. בכל שנה מצטייד המועדון בשלוש שחקניות זרות, ודווקא בעונה הנוכחית יצא שהן הגיעו מאוקראינה, רוסיה ובלרוס.
דורושנקו, 27, הותירה בקייב את הוריה, אחות קטנה בת 13, משפחה מורחבת וחברים רבים. "בימי שגרה אני מדברת עם אמא שלי המון", היא מספרת. "היא כמו חברה טובה שלי, מאז החלה המלחמה, הייתי בלחץ גדול כי אני כאן ואני לא יכולה לעשות שום דבר למענם. אחותי הקטנה שגם היא משחקת כדורעף הייתה במחנה אימונים ומיד החזירו אותה הבייתה לקייב. סיפרו לי שבתחילת ההתקפות אחותי רעדה בכל הגוף. זה לא קל לשמוע את זה, במיוחד כשאת כל כך רחוקה".
דורושנקו ממשיכה ומספרת: "אני עוקבת אחרי הדיווחים בטלוויזיה ומדברת עם המשפחה המון בווטסאפ. בהתחלה היה ממש גרוע וחוסר ודאות, פחד ודאגה. כיום, אני טיפה יותר רגועה כי אני יודעת שהם גרים במעין חניון מקורה, מתחת לאדמה, עם דודה שלי ובני משפחתה. ככה שלאחותי יש עם מי לשחק והיא לא ילדה יחידה שם. הכלב שלנו גם איתם, אז לפחות אני מתנחמת שהם ביחד. זה לא מצב מיטבי, הם מפחדים, אבל לפחות הם ביחד ובמקום מוגן מההפצצות. המקום הזה קרוב לבית הוריי, ככה שההורים לפעמים הולכים לזמן קצר להצטייד באוכל, לבשל משהו ומיד חוזרים עם הציוד למקלט".
"אני שמה לי שעון מעורר כל שעה עגולה, מתעוררת ושולחת להם הודעה ושואלת אם הכול בסדר, אם הם משיבים לי שהם בסדר, אני חוזרת לישון. ככה עד הבוקר. אני חרדה להם בעיקר בלילה"
דורושנקו מספרת כי ביום הראשון של המלחמה, הייתה ערה במהלך כל הלילה: "לא ישנתי בגלל התחושה הזו של חוסר האונים. זה מאוד קשה לא לדעת מה קורה שם ולא להיות מסוגלת לעזור. עכשיו המצב של המשפחה קצת יותר טוב, אז אני שמה לי שעון מעורר כל שעה עגולה, מתעוררת ושולחת להם הודעה ושואלת אם הכול בסדר, אם הם משיבים לי שהם בסדר, אני חוזרת לישון. ככה עד הבוקר. אני חרדה להם בעיקר בלילה, כי בלילה המצב שם יותר קשה מאשר במהלך היום".
בקבוצה שלך, משחקת העונה גם שחקנית רוסיה, דיאנה בלאי. איך היחסים ביניכן?
"אנחנו מדברות על המצב, גם עם השחקנית מבלרוס, אף אחת מהן לא רוצה מלחמה ושאנשים ימותו. אנחנו חברות, ויש לי המון חברים רוסים, שבעצמם לא רוצים את המלחמה הזו. יש ברוסיה הרבה כוכבים שהתבטאו נגד המלחמה, כלומר זה שיש מלחמה לא אומר שיש עוינות בינינו. ההפך, יש לי חברים מרוסיה שמבקשים להתעדכן דרכי מה קורה, כי ברוסיה לא תמיד החדשות שמשודרות מהימנות. הם שואלים אותי אם יש משהו שהם יכולים לעשות למען הוריי והמשפחה שלי באוקראינה".
לפני שהגעת לשחק כאן, הכרת את ישראל? שמעת עליה?
"לא ביקרתי כאן אף פעם, אבל כן שמעתי על ירושלים ותכננתי מתישהו לבוא לבקר כאן. כשהתקשרו אליי ממכבי חדרה נעניתי מיד ושמחתי לבוא לכאן. אני מרגישה שהגעתי למקום חם, אנשים טובים וחמים, שהם משפחה של ממש, קיבלו אותי מיד כל כך יפה בזרועות פתוחות. השחקניות עצמן, ההורים שלהן, הצוות. יומיים לאחר פרוץ המלחמה דיברתי עם אמא שלי וסיפרתי לה שיש לנו משחק חשוב נגד קריית אתא והיא אמרה לי: 'את חייבת לשחק ואתן חייבות לנצח בשביל אוקראינה' ובאמת ניצחנו. כל הבנות התאספו ואמרו שזה בשביל אוקראינה. ככה שאני מרגישה כאן מאוד טוב. תומכים בי ומחזקים אותי".
התגייסות מרגשת
השנה האחרונה לא הייתה קלה עבורה. בשל הגבלות הקורונה, לא שבה לארצה במהלך פגרת השחקניות ולא יכלה לפגוש את משפחתה. "ועכשיו יש מלחמה, ככה שיש געגועים רבים למשפחה", היא מספרת. "מצד שני זה משהו שבמהלך החיים אני חיה אותו. שיחקתי באזרבייג'אן ובמהלך 10 שנים ראיתי את המשפחה רק פעם בשנה, בגלל שזה היה החוזה שלי. אני רגילה לזה, זה קשה, אבל זה חלק מהחיים שלי כבר המון זמן. גם עוזר שיש לי כל כך הרבה חברים ואנשים טובים בארץ ובקבוצה שמקיפים אותי".
אם המלחמה תסתיים תסעי לבקר את המשפחה בפגרה הקרובה?
"אני לא רוצה לנסוע לשם. אני מעדיפה שהוריי יבואו לבקר אותי כאן, הם מאוד רוצים לבקר בירושלים, בים המלח ולראות את הארץ וביקשתי עזרה מגדעון בנושא. אני גאה שנולדתי באוקראינה, האנשים שם טובים, פטריוטים מאוד, ורואים את ההתגייסות שלהם למען המדינה עכשיו בצורה משמעותית ואת המחויבות אליה. העובדה שאנשים ברחבי העולם ובאירופה מתגייסים לסייע לאוקראינה בכל מיני נושאים כעת, היא וואו בעיניי. מרגשת".
מערך האימונים שלה כולל, ארבעה אימוני בוקר, חמישה אימוני ערב ומשחק. חוץ מלתפקד כשחקנית הקבוצה, דורושנקו היא חלק משמעותי, מהוויי הקבוצה. מדי פעם בתום האימון, השחקניות מתכנסות לארוחת ערב או מפגש משותף, זאת בעקבות האני מאמין של יו"ר המועדון לפיה 'קבוצה צריכה להיות צוחקת ושמחה. שאר הדברים יקרו כבר מעצמם'.
כבר קלטת קצת מהעברית?
"מעט מאוד. אני יודעת להגיד: מה נשמע, בסדר, הכול טוב, סבבה, תודה ובבקשה, בשאר הדברים אני מסתדרת עם אנגלית או אוקראינית".
מה הכי חסר לך מהבית, אוכל מסויים?
"לא. יש כאן הכול יש את 'מעדני מניה' עם דליקטסים מבית אמא, ויש את 'קשת טעמים'. אז אני קונה את כל מה שמזכיר לי את הבית. באוקראינה אני סתם קונה מוצרים רגילים".
