חיים דיקר מכפר ברוך חווה את הכאב העמוק ביותר כאשר איבד את שלושת יקיריו: אשתו רותי הלכה לעולמה לפני 15 שנה בגיל 52 כתוצאה ממחלה בכלי הדם; חמש שנים לאחר מכן הוא איבד את בנו ארז, קצין במשטרה שנפטר מדום לב בגיל 37; ולפני כחודש הוא שכל גם את בתו מירב, שהלכה לעולמה בגיל 44 לאחר שהתמודדה עם מחלת הסרטן.
מעבר לכאב והסבל שהוא חווה עם פטירתם של שלושת בני משפחתו, דיקר בן ה־78, שעובד כחקלאי, חש תסכול עמוק, בדידות וסבל ומרגיש שהוא מופקר לגורלו מצד מוסדות הרווחה. "אני מרגיש שנפתחו שערי הגיהינום", הוא אומר בכאב, "לאבד שני ילדים ואת אשתי זה כאב שאי אפשר לתאר. אני חייב לעבוד בשביל להתפרנס כי אין לי אפשרות אחרת, אני מקבל רק קצבה מביטוח לאומי.
"אני חקלאי והחקלאות לא תמיד מצליחה ומשתלמת. אני מרגיש שאני מופקר לגורלי, אף אחד לא שואל עלי מהמוסדות. בשבוע שעבר הייתה אצלי עובדת סוציאלית מטעם המועצה, שבועיים וחצי אחרי שמירב נפטרה, היא מאוד נחמדה ואין לי טענות כלפיה אבל אין לה כלים לעזור לי".
בתו מירב, אם לשני ילדים, התגוררה בשנים האחרונות בקיבוץ אליפז בחבל אילות, אליו עברה לאחר נישואיה, וב־28 בפברואר נפטרה ממחלת הסרטן. "היא עברה כריתת שד לפני כשלוש שנים והייתה במעקב", מספר דיקר על התקופה הקשה שבה התמודדה בתו עם המחלה.
"גיסתי ליוותה אותה באיכילוב, היא מאוד אהבה את מירב וסעדה אותה כשהייתה בבית החולים. גם בתי הצעירה סעדה אותה חודשים והייתה איתה בקיבוץ, ואני הייתי מגיע לבקר אותה בכל פעם שהיא הייתה מתאשפזת בבית החולים. גם הקיבוץ עזר לה וחיבק אותה ברגעיה הקשים. אני לא מכיר דברים כאלה".
לרפא את הרפואה
לתחושתו של דיקר, הרפואה בפריפריה צריכה שיפור באופן דחוף. "כשמירב עברה להתגורר בחבל אילות, זה היה כמו ללכת לארץ לא זרועה, אבל אף אחד לא חלם על זה שלחלות במחלה קשה זה כמו גזר דין מוות", הוא אומר.
"אני לא יודע מה היה קורה אילו היא הייתה מטופלת בבית חולים אחר ואם התוצאה הייתה אחרת, אבל הסיכוי היה אחר. איך אפשר לטלטל בן אדם חולה ברמה כזו, לטוס במטוס למרכז ואחר כך עם כיסא גלגלים. לא יכולתי לנסוע אליה הרבה, אבל זה לא טיפול מה שהם קיבלו שם.
"אנשים צריכים לעבור מרחקים עצומים בשביל להגיע לבית חולים במרכז. היה הרבה יותר קשה לבת שלי לנסוע לסורוקה שלוש שעות באוטו מאשר לטוס לבית חולים במרכז. כל חולה צריך לטוס לבית חולים במרכז בשביל לקבל טיפול או צילום MRI".
מה היית מציע כדי לשפר את הרפואה בפריפריה?
"אני לא רוצה להציע לאף אחד הצעות. אני רק יודע שיש הבדל עצום בין אנשים שהם אידיאליסטים אמיתיים שהולכים ליישב את הפריפריה של מדינת ישראל, אבל לא מקבלים את הטיפול הרפואי שהם צריכים לקבל. מי שצריך לתת את התשובה זה לא אני, אני רק כועס ומאוכזב".
לא רוצה להתקרבן
לפני כחודש ציין דיקר את האזכרה במלאות עשר שנים לפטירתו של בנו הבכור ארז, רב פקד במשטרה שנפטר במפתיע מדום לב. האובדן של דיקר עצום ובנוסף הוא נאלץ להתמודד עם החיים, שלא מתחשבים וממשיכים במסלולם. "אני מרגיש פגוע מכל הבחינות: נפשית וגם כלכלית, אני לא בדיוק הפועל הכי מוצלח בעולם וגם לא נמצא כל־כך בקו הבריאות.
"יש לי עוד בת ובן: הבת שלי לא עובדת והיא יותר צריכה להסתמך עלי כלכלית מאשר אני עליה; הבן שלי שגר לידי גם הוא פגוע, כשהוא היה בן 14 אמא שלו נפטרה ואחר כך אחיו ועכשיו אחותו, כולנו במשפחה מרגישים פגועים. העובדת הסוציאלית מאוד נחמדה, אבל אני מרגיש שאני מופקר לגורלי. זה לא נראה טוב. מי שחושב שאפשר להשתקם אחרי דבר כזה טועה".
איך אתה מצליח בכל זאת לקום בבוקר ולהמשיך בחיים?
"יכול להיות שאני אדם חזק. השתתפתי במלחמות וידעתי להתגבר על קשיים, אבל זה יותר מדי כבר, אנשים אומרים 'זה מצער' ועוברים הלאה. הייתי פעם אדם די אמיד, אבל אחרי כל כך הרבה אסונות אתה לא מתפקד כמו שצריך. אני לא יודע איך להסביר את זה, לא הצלחתי".
אחרי כל מה שעברת, יש לך מסר או תובנה שהגעת אליה?
"יש לי מסר לחברה: תחשבו קצת שכל אחד יכול להגיע למצב קשה, אולי המצב שלי הוא מצב קיצון אבל אף אחד לא מסתכל עלי. אני מרגיש לגמרי לבד. אין שום ערבות הדדית, אני לגורלי. זה בלתי אפשרי. אם אני עוד אאריך ימים, אצטרך למכור את הבית שאני מתגורר בו. הבן הצעיר שלי, שהוא גם קצין משטרה, אמר לי שאני יכול לצאת כאילו אני 'מתקרבן'.
קראו גם:
"אולי פעם הייתי חושב כמוהו, אבל עכשיו אני כבר לא חושב כך כי כלו כל הקיצין, איך יכול להיות שאני במרום גילי, צריך להילחם על הפרנסה וחייב להמשיך לעבוד. אני לא יודע בכלל איזה כלים יש לרווחה במועצה לעזור, העובדת הסוציאלית לא אשמה בכלום.
"המדינה לא נותנת כלים, מעבר לזה שהקשישים מקופחים מבחינת התנאים שהם מקבלים מהמדינה. מה שקורה פה זה לא מקרה רגיל של קשיש שנקלע לצרות, זה פשוט אסון משפחתי בקנה מידה שלא ייאמן. לא יכול להיות שאני אצטרך להילחם על הגרוש בגיל שלי אחרי כל האסונות, אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אין לי כבר כוחות נפשיים ואולי אפסיק לעבוד".
פורסם לראשונה: 07:59, 12.05.23
