הסופר אלעד וינגרד שמתגורר בבית חרות, הוא איש תוכן ודיגיטל ומשמש גם כדובר המועצה האזורית עמק חפר. לאחרונה הוציא את ספרו החמישי, "המקום הכי יפה בחוף", בהוצאת "אגם" ובאיוריה המופלאים של ענת ורשבסקי.
הספר, אותו כבר ניתן למצוא בחנויות, מגולל את סיפורן של שלוש חיות המנסות להיאבק בפרויקט נדל"ן שאפתני על חוף הים, סיפור שאינו זר למציאות שלנו.
קראו גם:
"בראשית הספר השועל מכנס את כל החיות ומודיע להן שהוא הולך לבנות מרכז קניות מדהים במקום הכי יפה בחוף, שיהיה בו ממש הכול", מספר וינגרד, "החיות מאוד מתלהבות, אבל אחרי שרובן מתפזרות, נותרות על החוף שלוש מהן - צבת ים, ג'ירף וקוף, שיודעות שהמרכז יפגע להן מאוד באורח החיים. הקוף גר על עץ בחוף, צבת הים מטילה בחוף את ביציה ולג'ירף המרכז העצום והגבוה יסתיר את מראהו של הים, שממנו הוא נהנה כך. אז הן מחליטות לצאת למאבק".
למה דווקא בחרת בנושא הזה, של מאבק סביבתי?
"בשנים האחרונות ילדים נחשפים להפגנות, למאבקים שונים, לאקטיביזם. הם נחשפים לזה גם בתקשורת וגם פיזית. הרי עד לא מזמן, לא היה יום בו יכולת לעבור עם הילדים שלך מבלי לראות מפגינים על גשרים, ורבים מהילדים גם השתתפו ומשתתפים עם הוריהם בהפגנות, בנושאים פוליטיים, סביבתיים ואחרים. גם במערכת החינוך הם נחשפים לחשיבות של קיימות, שמירה על הסביבה והתנגדות להרס הטבע. בכלל, אנחנו חיים במציאות שיש בה המון מאבקים ואי הסכמות, של קבוצות רבות שמנסות להיאבק על הדברים שחשובים להן, וילדים הם חלק מכך. גם כשהם לא חלק פעיל, הם רואים ומרגישים את זה".
וינגרד כותב ספרים, שירים ומחזות לילדים. בין ספריו שיצאו עד היום - "בטח יש ילד" (אשר נבחר למצעד הספרים של משרד החינוך וראה אור גם בסין), "דברים שגורמים לי לחשוב" ו"בדיוק בשנייה הזאת" שראו אף הם אור בהוצאת אגם, ו"איפה המפלצת" בהוצאת קלסיקלטת (אשר ראה אור גם בספרדית ובערבית). הוא חיבר את המחזמר "בטח יש ילד", כתב שירי ילדים לרחוב סומסום ולתוכניות טלוויזיה נוספות לילדים.
ספרו החדש עוסק לא רק במאבק סביבתי, אלא גם ואולי בעיקר בפשרה וביכולת לראות את האחר, שחסרה היום בשיח הציבורי. "אני מרגיש שאנחנו חיים בעידן של קיצוניות", הוא אומר, "של שחור ולבן, של אפס או מאה. עידן שבו אנשים רבים מתקשים להבין ולראות את האחר והשונה. העמדות שלהם מגדירות את זהותם, והם דבקים בהן. אבל המציאות תמיד יותר מורכבת. במובנים רבים, היכולת לקבל דעות אחרות אבדה בשיח, וזה מפריע לי. זו כנראה הסיבה שכתבתי את הספר הזה".
הילדים שלך כבר קראו את הספר?
"ברור. כמו בכל ספר שלי – הם היו הראשונים לקרוא".
לעדכונים: חדשות חדרה
