הבעת הצער של ממשלת ישראל על פרשת ילדי תימן וכוונתה לפצות את המשפחות שנקבע באחת משלוש הוועדות שבדקו את האירועים כי הילד שלהם נפטר או שלא ידוע מה עלה בגורלו, ממש לא מספקת את אבנר פרחי, תושב שכונת בית אליעזר בחדרה, שמשמש כיושב ראש ארגון ילדי תימן.
"בעבר יזמנו הצעת חוק בכנסת שעיקרה היא הכרה באחריות המדינה וקביעת יום לציון הפרשה. הדבר האחרון שביקשנו אי פעם זה כסף", אומר פרחי על הכוונה לפצות את המשפחות בסכומים שנעים בין 150 ל-200 אלף שקלים.
"במהלך 25 השנים האחרונות, מאז עוזי משולם, איש לא העלה על שפתיו את המילה פיצוי. להצעת החוק הנוכחית התנגדנו כבר לפני שנתיים, כי לא מדובר בהכרה או התנצלות, אלא מובהר שזה לפנים משורת הדין".
למרות זאת, לדברי פרחי מדובר בצעד נוסף, בתהליך מתמשך של הכרה בפרשה. "יש שמץ של הכרה בהצעת החוק הזו שמתווסף לרחוב בשם 'ילדי תימן החטופים' ולזה שכבר לא יורים עלינו כמו לפני 25 שנה בפרשת עוזי משולם וכבר לא מתייחסים להורינו כהזויים", הוא אומר. "להתחיל דווקא בפיצוי כספי - זו פגיעה בעומק הלב. לדעתי זה בגלל תביעות משפטיות שהגיעו לבית משפט העליון והמדינה כנראה ניסתה ליישר קו".
לא הגיע הזמן אחרי 70 שנה להותיר את האירועים האלו מאחורינו?
"הייתי שמח אם היינו משאירים אותם מאחור ולא משליכים על ילדינו ונכדינו, אבל לא כך הדבר. את הכסף אפשר היה לשים בצד ולחשוב על הכרה ובקשת סליחה על המאורעות הקשים. מי שלא גדל בבית שחטפו בו ילד לא יודע צער מהו.
קראו עוד >>>
"לאמי היה עוד ילד שנפטר בדרך מתימן. שמעתי עליו לראשונה רק בגיל 35. על שושנה אחותי שנעלמה שמעתי מאמא בבכי, מאז ומעולם. כשהורים קוברים ילד, יש סיום והבנה והזמן עושה את שלו. במקרה של אחותי, לא היה כלום".
לא מסמך, לא קבר
משפחתו של פרחי, 63, עלתה ארצה בשנת 1949 והתיישבה במעברת עין שמר. לטענת המשפחה, הבת הבכורה שנולדה ב-1950 נחטפה כ-11 ימים לאחר לידתה. במשפחה טוענים כי האם בתיה הגיעה לבית התינוקות של המעברה להניק את בתה בצהרי היום ונאמר לה כי היא נלקחה לבית החולים משום שחלתה: "בבוקר אימי הניקה אותה והכול היה בסדר גמור", מספר פרחי. "אחרי יומיים כבר אמרו לה שהילדה נפטרה. לא הראו גופה, לא מסמך, לא קבר. שום דבר".
"לאמי היה עוד ילד שנפטר בדרך מתימן. שמעתי עליו לראשונה רק בגיל 35. על שושנה אחותי שנעלמה שמעתי מאמא בבכי, מאז ומעולם. כשהורים קוברים ילד, יש סיום והבנה והזמן עושה את שלו. במקרה של אחותי, לא היה כלום"
פרחי, שגדל עם סיפור ההיעלמות, לא יכול היה להניח לפרשה. מאז שנת 1994, הוא חוקר עצמאית מאות סיפורים ועדים ובין יתר פרסם את עדותה של המטפלת רוזה קוצ'ינסקי מבית הילדים בעין שמר, שסיפרה על חלקו של הממסד בהעלמות הילדים. אלא שקוצ'ינסקי חזרה מעדותה בשלב מאוחר יותר.
בעקבות פרסום העדות של קוצ'ינסקי, זומן למסור עדות בוועדת החקירה השלישית, ולאחריה בעקבות בקשת השופט יהודה כהן שעמד בראשה, הצטרף לצוות החוקר שלה. בשנת 2018 הצליח להנציח את הפרשה ברחוב קטן בחדרה, ובבחירות לכנסת בשנת 2019 רץ ברשימת "כל ישראל אחים", כדי לקדם הצעת חוק בנושא ילדי תימן.
לפני מספר שנים טס לארצות הברית בתקווה לאתר שם את האחות האבודה, שכן על פי המידע שצבר לאורך השנים, תינוקות רבים הועברו לארצות הברית, אך לא מצא מידע חדש.
פרשת ילדי תימן מלאה באמוציות, תאוריות והאשמות ומהווה פצע פתוח בחברה הישראלית. שלוש ועדות הקימה המדינה כדי לדון בפרשה: ועדת בהלול מינקובסקי בשנת 1967, ועדת שלגי בשנת 1980, וועדה בראשות השופט יהודה כהן בשנת 1995. שלושתן קבעו כי מרבית הילדים הנעדרים נפטרו.
יש חוקרים רבים שסבורים שלא היו חטיפות. לדבריהם רוב מוחלט של הילדים שמוגדרים כחטופים פשוט נפטרו. והטענות לחטיפה נובעות מהכאוס שהיה באותה תקופה.
"ראיתי בתקשורת אישה שהיה לה תיק אימוץ פתוח עוד לפני שנולדה. איך יתכן? ההסבר פשוט ונתקלנו במקרים רבים כאלו. למשל ילד שהוריו מקיבוץ שקנו אותו מרופא בהדר הכרמל. גילו בחלוף הימים שהוא חולה פוליו, החזירו את הילד וקיבלו אחר במקום.
"כל כך היה קל להשיג ילד תימני שלא פתחו תיק אימוץ בשם אחר. המשיכו עם השם של הילד הקודם. על כמה עובדות גם הם לא יכולים להתווכח: ביקשו מהמטפלות בויצ"ו להכין ילדים והן ראו שאירופאים באים ולוקחים את הילדים. זה עלה בעדויות בוועדות החקירה. בנוסף יש גם את העדות של רוזה קוצ'ינסקי שקראה לי בעצמה אחרי שראתה פרסומים שלי בנושא וסיפרה שהייתה מוציאה ילדים בריאים.
"יש גם מאות עדויות של בני משפחות שאמרו להם שהתינוק נפטר ואחרי שהן הקימו קול זעקה הביאו להם פתאום את הילד חי מהחדר השני. ברחוב יציאת אירופה בבית אליעזר בו גדלתי אין כמעט בית שלא נפגע. בנוגע לטענות על כאוס, כמי שנכנס למאות ארכיונים היה סדר מופתי בתיעוד. פשוט להגיד 'היה כאוס' יותר מחליק בגרון, מאשר להגיד שילדים נחטפו".
אז כל המערכת לטענתך שיתפה פעולה עם זה?
"הצליחו באמצעות טריק קטן וממזרי שגרם לכולם לשתף פעולה. הוציאו את הילדים מבית הילדים כאלמונים והיו מציפים את בתי החולים בעפולה ובחיפה בילדים אלמונים. לא כתבו מאיזה מחנה ומה לעשות עמם ומטפלות של ויצ"ו העידו 'אף אחד לא בא לקחת אותם'. כדי להבדילם משאר הילדים הצמידו לכולם בבתי הילדים את שם המשפחה 'אמץ'.
"מצאנו מאות כאלו, וזה כלל לא שם משפחה תימני. כשאימי באה להתלונן שומר תפס אותה ביד וזרק אותה לבוץ, בחורף הנוראי של 1950. באיזה תחכום המדינה הסבה את הפרשה ל'נפטרים'. גם הצעת החוק הנוכחית לא עוסקת בילדים היפים הבריאים שנלקחו מאיתנו. שיראו לנו קבר אחד, שנעשה בדיקת די.אן איי לאחותי, לא רק אגיד טעיתי. אני אשלם לכם 150 אלף שקלים".
מקווה לפגוש אותה
פרחי מספר כי בצעירותו לא היה ער לממדי הפרשה וסבר כי מדובר במקרה בודד שאירע לאימו: "מסתבר שחדרה הייתה עיר הבירה של הדברים האלה. היו המון מחנות עולים מסביב, הרבה מהצוות הרפואי גר בחדרה ובית היולדות הישן בנורדאו היה די פעיל.
"חשבתי שזה קרה רק לאימי, כי מי בכלל גונב ילד? רק אחרי שהתבגרתי ונחשפתי לאירועי יהוד, הבנתי כמה נאיבי הייתי ושאין משפחה בעליה של שנת 49 שלא נפגעה. כשהבנו שיורים על בית עם ילדים בפרשת משולם הבנתי כמה שהמדינה חרדה בנושא פרשת חטופי תימן".
תוך כדי חיפושים אחר אחותו, הצליח לדבריו לסגור מעגלים בהקשר להיעלמותה: "קיבלתי למערכת בה עבדתי בעברי כעיתונאי טלפון מרוזה קוצ'ינסקי, שקראה כתבות שלי בנושא ורצתה לדבר. הייתה לה בטן מלאה והיא התעקשה שאגיע מייד.
" היא דיברה בשטף. כשסיימה הבנתי שיש לי פצצה ביד. עשיתי עותק כמו בסרטים ונתתי לחברה. כדי שאם יקרה לי משהו היא תעביר את זה הלאה. בעדות שלה בין היתר היא אמרה 'אז הייתי אחות גרועה, אבל הם קיבלו חינוך טוב'. ראינו מכתבים שרופאים שיגרו לבן גוריון וכתבו שהעולות כמו קופות מטפסות על עצים והילדים יכולים להיפגע.
"כלומר מתבקש שהאוכלוסייה הוותיקה תיקח אותם תחת חסותה. המערכת סברה שייטב לילד אם ינותק מהוריו, בטח על רקע הביקוש האדיר לאימוצים אחרי מלחמת העולם השנייה".
לדבריו, מעגל שני נסגר בעבורו בראיון טלוויזיוני. "במסגרת ריאיון נשאל השופט שלגי שעמד בראש אחת הוועדות, כיצד קבעה הוועדה כי שושנה אחותי נפטרה וקבורה בעין שמר, ורק 10 שנים אחרי פטירתה בכלל הוקם בית הקברות. הוא הודה שכנראה טעו במקרה הזה ועוד הוסיף: כי גם בוועדה קודמת היו 34 מקרי טעות", אומר פרחי.
רוזה קוצ'ינסקי, חזרה בה מעדותה בסופו של דבר.
"הוועדה הגיעה לבית משפט בחדרה ובעדותה שם היא גמגמה ואמרה שהכרחתי אותה להגיד את הדברים. השופט עצמו אמר לה 'תשמעי את הטון שלך בהקלטה, הוא לא מדבר בכלל, זה נשמע שאת מספרת מרצונך בשטף וללא הפסקה'.
"היה כנראה מי שהפחיד אותה והיא חזרה בה. שש שנים פעלה הוועדה, חרכה את הארץ בחקירות עד שהשופט קדמי שהחליף את השופט כהן כתב דוח מסכם שלא קשור כלל לעדויות ולממצאים שלנו".
פרחי, בעל מכון העתקות "קופי רייט" בחדרה, מספר שאמו בתיה ז"ל, לא הפסיקה לדבר על בתה שושנה עד יומה האחרון: "גם אני עדיין מקווה שאפגוש אותה. עד כדי כך שכשאבי נפטר והלכנו להעביר את הרכוש על שם אמא, בבית הדין הרבני בנתניה, הייתה הבנה מצידנו ומצידם שיש אחות שלא נמצאת איתנו וחלקה נשמר".
לעידכונים: חדשות חדרה
