בסוף השבוע שעבר המטפל הרוחני ארז ארג'ונה כרמל, אישיות מוכרת מאוד בקהילת המטפלים בפרדס חנה-כרכור, נמצא ביער אלונה ללא רוח חיים. לאחרונה החלו להישמע עדויות של נשים שטענו כי תקף אותן מינית, במסגרת הטיפולים שהעניק ובאתר "פוליטיקלי קוראת" עמד להתפרסם תחקיר בעניינו שחושף את מעשיו. ארג'ונה כרמל שם קץ לחייו טרם התפוצצות הפרשה.
קראו עוד:
בפוסט שכתב בפייסבוק יומיים לפני מותו כתב: "התקופה המשמעותית הזו, המעבר ממציאות ישנה לחדשה גורמים לנו לפתוח עיניים חדשות וראייה חדשה במרחב האישי שלנו. כשאני מתבונן לאחור על ההתנהלות שלי בעבר, אני מזדעזע מגודל גוף הכאב שניהל אותי.
הצמא המטורף להכרה וחוויית הבדידות שגרמה לי לחפש תשומת לב ואהבה בחוץ ואז גם לפגוע באחרים, להיות חסר רגישות ומרוכז בעצמי ומתנהל בעיוורון ולעיתים בטמטמת חושים שאין בה אהבה. ישנן סיטואציות שמייסרות אותי עד היום.
האנרגיה החדשה היום היא של ריפוי והכלה, סליחה ומחילה עצמית וקולקטיבית, יש בכולנו צד טוב ומיטיב וצד אפל וכאוב. כולנו צפים כעת ומבקשים מקום. השליחות החדשה מרגיש לי, היא לחבק את כל הצדדים בתוכנו. לחמול. לרפא את הפצעים הכי עמוקים שלנו. שם נמצאת 'הגאולה' והדרך חזרה אל המקור האלוהי בנו שאין בו שיפוט או ביקורת והוא חובק אותנו באהבתו האינסופית. תמיד וכך הוא!"
התאבדותו של ארג'ונה כרמל הזכירה לתושבת פרדס חנה את המפגש הטראומטי שהיה לה, לטענתה, עמו בעבר.
"אני מקרה מאוד ישן. זה קרה כשהייתי בת 20. הרבה שנים לא חשבתי על זה, כאילו מחקתי את זה, רק התמונה בעיתון וזה ששמעתי שהתאבד הקפיצו לי הכול בחזרה", סיפרה השבוע ל', תושבת פרדס חנה. "אחרי הצבא הייתי בסיני, צעירה ותמימה והוא היה שם וכולם נורא העריצו אותו, היה מסתובב עם גלביה לבנה ושיער ארוך. עפו עליו.
אני לא התחברתי לז'אנר, לא הייתי בכלל בקטע של רוחניות. אמנם אני מפרדס חנה, אבל לא מעניין אותי הסגנון הזה ואני מכירה את כל הרוחניקים בשקל. ארז תפס אותי לשיחה אולי כי לא הבעתי עניין כמו כולם והוא ממש לחץ עלי לבוא לדבר איתו בחושה וניסה מאוד לשכנע אותי שאני צריכה טיפול, אמר שיש לי משהו עצוב בעיניים ושרואים שעברתי חוויות קשות בילדות. הוא נורא ניסה שאקשיב ואאמין לו ותוך כדי כך היד שלו התחילה לטפס לי בין הירכיים, והוא המשיך וניסה לטפס למעלה יותר. נבהלתי, מיד הורדתי לו את היד וחתכתי החוצה מהשיחה הזו. סיפרתי לאנשים בחוף ופשוט אף אחד לא האמין לי.
"הוא המשיך וניסה לטפס למעלה יותר. נבהלתי, מיד הורדתי לו את היד וחתכתי החוצה מהשיחה הזו. סיפרתי לאנשים בחוף ופשוט אף אחד לא האמין לי"
17 שנה חלפו מאז ואני חושבת אחורנית כמה נשים עברו דברים איתו בזמן הזה. התקשרתי לחברה שהיתה איתי בסיני, וסיפרתי לה. היא אמרה 'אני זוכרת. כולם ממש אהבו אותך בחוף עד שהתחלת לדבר על ארז וכולם שנאו אותך'. אמרו לי שאני סתם מלכלכת לו את השם. ראיתי אותו במהלך השנים פה ושם בפרדס חנה, וזה לא שהתחלחלתי כל פעם מחדש, כאילו מחקתי את זה. בבוקר שלמחרת הפרסום הייתי חצי יום בקופת חולים, אמרו לי שם שזה סטרס. עובדה שאני זוכרת כל פרט מהאירוע גם כעבור 17 שנה. איך נראתה החושה, מה לבשתי ומה הוא לבש. בדיעבד מסתבר שזו טראומה לבחורה בת 20, וגם העובדה שהייתי צריכה להסביר וחשבו שאני משוגעת וממציאה"
