אחד הטרנדים בשנים האחרונות בישראל הוא לחגוג מסורות וחגים מרחבי העולם. רק לאחרונה, צוין בחדרה במספר שכונות ההלוואין, כשחגיגות הנובי גוד והשנה החדשה בפתח. אלא שכעת מסתבר שבעיר חוגגים גם חג נוסף – "הבפאנה".
מדובר בדרך כלל בתושבים ממוצא לובי, שהוריהם או סביהם, חוו כיבוש איטלקי בעת שחיו שם וספגו מעט מן הפולקלור.
"אבא שלי עלה ארצה מלוב, הוא היה ילד כשהיה שם כיבוש איטלקי והוא נשלח ללמוד במנזר", מספרת תושבת העיר. "כילד משהו מהפולקלור שלהם עבר אליו, למד קצת איטלקית וכנראה זכר שציינו את יום הבפאנה באזור חג החנוכה. מאז שהיינו קטנים, בתקופת חנוכה, היה איזה יום שחיכינו שבפאנה יביא לנו מתנות קטנות, שחיכו לנו בתוך גרב מתחת לכרית. לימים גם אני הפכתי את זה למעין מסורת משפחתית וגם אני עושה 'בפאנה' לילדים שלי. אני חושבת שחוץ מבני העדה הלובית, אף אחד לא מכיר את המנהג הזה ומציין אותו".
את סופגת ביקורת על המנהג שמגיע מהנצרות ?
"קודם כל חשוב לי לציין שגם אני וגם אחיי ובוודאי הוריי מאוד מסורתיים, אין לזה שום קשר לדת, אנחנו למדנו בבתי ספר דתיים, ואנחנו מאוד מחוברים לזהות היהודית שלנו. זה לא חג שלנו ואנחנו לא מציינים אותו באדיקות. זה יותר מנהג משפחתי שקשור לזיכרון וגעגוע לילדות של אבא שלי. אבא מאוד אהב קולנוע איטלקי, השפה הזכירה לו את ילדותו, מבחינתו, זה געגוע לילדות ומבחינתנו זה מנהג משפחתי בלבד, לא חג, לא דת ולא שום דבר כזה. כמו שלמשפחות אחרות אולי יש טקסים משלהן. אז אין מקום לביקורת. זה ממש קטע משפחתי, בעיניי".
"בפאנה" או "לה בפאנה" מסמן את סוף חג המולד וחגיגות השנה החדשה באיטליה. עבור הילדים האיטלקיים בעיקר מסמן החג את העובדה שהטובים בהם יקבלו מתנות מהמכשפה המכונה "בפאנה" ואלו שהתנהגו פחות טוב, מקבלים גושי פחם. תושבים שמציינים הבפאנה, הפכו אותו למעין מנהג משפחתי להחביא מתנות באחד מימי חנוכה בתוך גרב, עבור הילדים הקטנים: "כשגדלנו הבנו שמדובר באיזו מכשפה מהתרבות הנוצרית-איטלקית ספציפית, אבל זה בכלל לא משהו שקשור אלינו. אבא שלי הביא משם רק את השם והמנהג לשים גרביים מתחת לכרית", סיפר תושב. "אין בזה דבר שמאיים על הזהות היהודית המובהקת שלי ושל ילדיי".
