לפני שבועיים, נסגר באופן בהול "בית חנקין", אחד מסמלי העיר חדרה, לאחר שבהליך ניטור ארצי שביצעה החברה הממשלתית להגנת מצוקי החוף, התגלה כי המצוק החופי עליו הוא עומד אינו יציב. בנוסף נמסר כי קיימת סכנה למבנה המסעדה הפועלת במבנה ההיסטורי ולבאי המקום ועיריית חדרה הפסיקה את הפעילות במקום.
קראו עוד:
סוגיית בית חנקין העלתה שוב לכותרות את בעיית המצוקים באזור. גם בנתניה ובעמק חפר ישנם מצוקים מסוכנים, ולרשויות קשה ולעתים בלתי אפשרי להתמודד עם שיקומם. בשנת 2009 גרמה מפולת במצוק בעמק חפר למותו של תושב כפר מונש הראל ברלין, שישן באוהל בחוף הים מתחת למצוק.
חדרה: 3 קילומטר של מצוקים
ברשויות המקומיות שבשטחן מצויים המצוקים מנסים כבר שנים לקדם פתרון לבעיה, מבהירים כי מדובר במשימה לאומית וקובלים על כך שהמדינה משיתה את האחריות על הרשויות המקומיות שאינן ערוכות לכך, לא ברמת הידע ולא בהיבט התקציבי שנאמד בעשרות מיליוני שקלים. חלק מהרשויות הבהירו כי בכוונתן לעתור לבג"ץ נגד המדינה, אם זו לא תיחלץ לעזרתן.
בנתניה, שעתרה בעבר בנושא לבג"ץ וניצחה מתבצעות בשטח עבודות להגנות ימיות (בניית שוברי גלים) בהיקף נרחב ביותר על ידי החברה הממשלתית להגנה על המצוקים. הבעיה המרכזית היא שעל פי מומחי סביבה, אין די בשוברי גלים כדי למנוע התמוטטויות של מצוקים ונדרשת גם הגנה פיזית יבשתית על המצוקים. אלא שהם יקרים להחריד ומביאים עמם אתגרים ובעיות חדשות.
אינג' נדב הדר, מהנדס העיר חדרה. "ברשויות המקומיות אין את הידע לטפל בנושא. אלו לא עבודות פיתוח שרשות רגילה בהן. זה נושא שמחייב מיומנויות שאין אותן כרגע. מובן שאפשר לרכוש ידע, אולם זה עולה כסף והרבה. להערכתי כל נושא הטיפול במצוק יגיע לעשרות מיליוני שקלים"
אינג' נדב הדר מכהן כמהנדס העיר חדרה. "המצוקים בחופי הים אינם רק משאב של הרשות המקומית, אלא כולם משתמשים בו, ולכן לא הגיוני שבאירוע כבד כמו סכנת התמוטטות, האחריות תוטל אבסולוטית על הרשות המקומית", הוא מסביר. "זה אבסורד שקיימת חברה ממשלתית להגנה על מצוקי חופי הים התיכון, אבל היא מטפלת רק בהגנות הימיות ומתעלמת מההגנות היבשתיות. ברשויות המקומיות אין את הידע לטפל בנושא. אלו לא עבודות פיתוח שרשות רגילה בהן. זה נושא שמחייב מיומנויות שאין אותן כרגע. מובן שאפשר לרכוש ידע, אולם זה עולה כסף והרבה. להערכתי כל נושא הטיפול במצוק יגיע לעשרות מיליוני שקלים".
הדר מסביר כי המצוק במפרץ בנימין (אזור חוף כפר הים) שעל ראשו מתנוסס בית חנקין, מתפרק בקצב מהיר יותר ממה שסברו: "הסכומים האלו זה לא סכומים שיש לעירייה. צריך לנטר, לבדוק, לתחזק וזה אירוע שגדול על רשות מקומית בוודאי בסדר גודל של חדרה. לנו יש כ 7 ק"מ חוף בערך ב3 ק"מ ממנו יש מצוקים שזקוקים לטיפול, יש עוד אחד דרומית מבית חנקין ואחר באזור חוף אולגה ושמורת גדור".
למרות המצוקה, הבהיר הדר כי באירוע בית חנקין שכבר מתרחש, החל לפעול מיידית: "יש תקציב או אין אני כבר התחלתי לפעול. ביקשנו מרשות המצוקים להעמיק את הסקר למקיף יותר ועימו נלך לשלב התכנון. התקווה היא שעד שיסתיים שלב התכנון כבר ימצא מקור המימון. לבית חנקין הוצאתי, צו מבנה מסוכן, סגרנו מעברים ולקחנו יועץ בטיחות לצורך הגידור והשילוט ולשם הנחיות לביצוע. נצטרך לחסום גם את מעבר הולכי הרגל, שבגב מסעדת בני הדייג. בית חנקין עצמו גם בסכנת התמוטטות. בעבר עשו באזור המצוק שם כבר קיר, אבל חסרים משהו כמו 30 מטרים. זו עבודה מאוד רצינית, צריך יסודות עמוקים ביותר ולהרים לגובה קיר של 15-20 מטר שיתמוך עד למעלה, ומדובר בהוצאה אדירה. אין הגיון שאנחנו בחדרה נחזיק גיאולוג ימי, וקילומטר מאיתנו בעמק חפר יחזיקו גם מומחה ובנתניה וכן הלאה, זה מסרבל ומיותר. צריכה להיות החלטת ממשלה שרשות המצוקים תטפל בנושא והם יזרימו לה את סכומי העתק שנדרשים לשם כך".
נתניה: שוברי גלים לאורך החוף
בעיית המצוקים לא פסחה גם על נתניה. החברה להגנת מצוקי החוף נמצאת בימים אלה בעבודות נרחבות להקמת שוברי גלים, מחוף ארגמן צפונה. מדובר ב-12 שוברי גלים שצפויים למנוע את הדף הגלים ובתוך כך – את הבליה של המצוקים לאורך החוף. בשלב ראשון נבנים שבעה שוברי גלים וחמישה ייבנו בהמשך.
בעירייה מסבירם כי פרויקט ההגנה על המצוק החופי בנתניה הינו פרויקט לאומי, הכולל הקמה של שוברי גלים והזנת חול לצורך הרחבת רצועת החוף. הפרויקט מתפרש על פני כ-3.5 ק"מ של רצועת חוף, אשר בעורפה המזרחי מתנשא מצוק כורכר בגובה של עד 40 מטרים. המצוק החופי בנתניה נמנה על המצוקים הגבוהים והדחופים ביותר לטיפול על פי תמ"א 9/13.
בנוסף מסבירים בעירייה כי הקמת החברה למצוקי החוף, אשר משרדיה ממוקמים בנתניה – הינה תוצאה של מאבק ממושך של למעלה מעשור שנים, שניהלה ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר אל מול גופים ממשלתיים ומקצועיים רבים ואף לווה בפנייה לבג"ץ, בשיתוף עיריות הרצליה ואשקלון.
מרים פיירברג־איכר: "לזכותי ניתן לזקוף את העובדה שמדינת ישראל קיבלה החלטה להתמודד עם בעיית המצוקים. אני הייתי בשעתו כמו הילד שצועק בסיפור בגדי המלך החדשים. עוד בקדנציה הראשונה שלי צעקתי שבעיית המצוקים משמעותית ושמדינת ישראל לא נתנה עליה את הדעת"
בסיס ההחלטה הייתה ההכרה שמצוקי החוף נמצאים באחריותה של המדינה ולפיכך על המדינה לדאוג לחיזוקם, כאשר הכוונה הייתה לטפל במצוקי החוף הנסוגים ובמפולות המתמשכות שפקדו את המצוק ולשמר את המבנה הטופוגרפי הייחודי של העיר.
ב-40 השנים האחרונות איבדה בימת המצוק לאורך חופי נתניה כ – 100 דונם, מה שהביא כאמור את עיריית נתניה לגבש תוכניות רחבות היקף במטרה להתמודד עם כוחות הים שמכים בבסיס המצוק, עם הנגר העילי שגורם לחתירה לרגלי המצוק וכן לגבש תוכנית להגנת המדרון, כאשר הקמת שוברי הגלים הינה הפתרון המושכל להתמודדות עם גלי הים התיכון המביאים לתהליכי בלייה של המצוק.
"לזכותי ניתן לזקוף את העובדה שמדינת ישראל קיבלה החלטה להתמודד עם בעיית המצוקים", אומרת ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג-איכר. "אני הייתי בשעתו כמו הילד שצועק בסיפור בגדי המלך החדשים. עוד בקדנציה הראשונה שלי התחלתי תכתובות ענפות עם כל הגופים ומשרדי הממשלה, מבקר המדינה, וצעקתי על כך שבעיית המצוקים היא בעייה משמעותית שמדינת ישראל לא נתנה עליה את הדעת, למרות שיודעים שכל שנה המצוק שמורכב רובו מכורכר, בנסיגה מסוימת. המצב הזה בסופו של דבר מסכן לא רק מתרחצים, אלא צפוי לסכן גם מבנים שלאט לאט עלולים להתמוטט. התרעתי בכל כוחי ובכל מקום ובסופו של דבר מבקר המדינה הורה לטפל במצוקים".
פיירברג-איכר ממשיכה: "בעקבות זה החל הליך התכנון שנמשך שנים. המדינה החליטה שבהיבט היבשתי, הרשויות המקומיות יקבלו את האחריות, גם על זה יש ויכוח ולאט לאט הם קצת מסייעים גם בזה. באשר להגנה הימית, הוקמה החברה להגנת המצוקים. אצלנו, שיש לנו את רצועת החוף הארוכה ביותר בחופי הים התיכון 14 ק"מ, וחלק מהעיר ממוקמת על מצוק בגבהים של 50 מטר גובה, הפתרון שהתאים הוא הקמת 12 שוברי גלים, חלקם עיליים חלקם שקועים, שתפקידם להרחיק את המים מהמצוק. זו הבעיה, מאחר ובכל חורף הם פוגעים במצוק וגורמים להתמוטטויות. אנו גם צריכים לתת מענה לחלק הצפוני של רצועת החוף, עד אזור עמק חפר שם יש רעיונות אחרים, יצירתיים, כדי למנוע את אותה נסיגה של המצוק".
"אחרי שהוקמה החברה הממשלתית להגנת המצוק, התוכנית לא התקדמה במשך כשלוש שנים, היו בה חילופי מנכ"לים ורק כעת 15 שנה לערך מאז התחלתי להתריע בנושא, הפרויקט סוף סוף יצא לדרך וכבר עכשיו אנחנו יכולים לראות שובר ראשון שנבנה בימים אלה. הפרויקט מתפרס באורך של שלושה קילומטרים וחצי, מחוף הרצל עד ארגמן. בהמשך, יינתן מענה מהרצל, לעמק חפר."
ומה באשר להגנות היבשתיות?
"יצרנו רצועה ארוכה של טיילות לכל אורך המצוק, גינה ציבורית גדולה, שהן לא רק יפות ונעימות, בסופו של יום כולן תתחברנה עד הדרום והרצועה הזו הדשא והצמחיה בה מחזקים את החלק העליון של המצוק. אנו מניחים רשתות בכל מיני מקומות מסוכנים על המצוק, כל מה שיכול לסייע להקטין את הסיכון".
פיירברג הדגישה את חוסר ההיגיון בעובדה שהאחריות על המצוקים, הושתה על הרשויות המקומיות: "המצוק בעצם בבעלות המדינה וחוף הים בבעלות המדינה, אבל האחריות על העירייה. אם מישהו נופל זו אחריות שלנו. זו אנומליה, זה הדבר הכי לא הגיוני שיש במדינת ישראל".
עמק חפר: בכל חורף יש נפילות
ד"ר גלית שאול העומדת בראש המועצה האזורית עמק חפר ומהנדס המועצה ארמין אברמוביץ', שיגרו לאחרונה מכתב לאילן לביא העומד בראש החברה הממשלתית להגנת מצוקי החוף וקראו לקדם בדחיפות הגנות ימיות בעמק חפר ללא תלות בהשלמת ההגנות היבשתיות. במקביל הבהירו כי המועצה מפצירה שנים במשרד הפנים, במשרד להגנת הסביבה ובחברה הממשלתית לסייע בהתמודדות עם בעיית המצוקים בכל רצועת החוף ובדגש על השגת תקציבים נוספים למיגון המצוקים.
לדברי שאול בשבוע שעבר, התקיים דיון בכנסת בנושא המצוקים, ביוזמתה. "זה היה דיון שיזמתי יחד עם יו"ר הוועדה לפניות הציבור יעל רון בן משה מכחול לבן, שפניתי אליה בנושא המצוקים. כל הזמן יש ועדות וכלום לא התקדם. היא לקחה את זה לידיים והיה דיון בזום, בו השתתף גם ראש עיריית חדרה, צביקה גנדלמן, שסיפר על מה שאירע בחדרה עם המצוק, ואחריו דיבר אילן לביא ראש רשות המצוקים. אחרי אסון מירון, פנו אליי לעשות כתבה בנושא 'הכתובת הייתה על הקיר', אמרתי שאצלנו זה לא כתובת זה כבר אחרי. אסון כבר קרה. תושב מכפר מונש שישן באזור נהרג מנפילה שהייתה מהמצוק. היו בנושא שני דוחות מבקר מדינה ולא קורה כלום".
גלית שאול, ראש מועצת עמק חפר: "החליטו שהאחראית היא הרשות המקומית, אצלי למשל הם העריכו את עלות העבודה על הקטעים הכי מסוכנים במצוק ב-120 מיליון שקלים, שזה רבע מהתקציב של עמק חפר שעומד על 500 מיליון. זו בעיה לאומית שהם משיתים על הרשויות ואין בכך הגיון"
שאול מסבירה כי, "החליטו שהאחראית היא הרשות המקומית, אצלי למשל הם העריכו את עלות העבודה על הקטעים הכי מסוכנים במצוק ב-120 מיליון שקלים, שזה רבע מהתקציב של עמק חפר שעומד על 500 מיליון. זו בעיה לאומית שהם משיתים על הרשויות ואין בכך הגיון. תארו לכם, לשם המחשה, שכל הרשויות שגובלות בכביש 2, היו צריכות לתקן בעצמן את הליקויים בו שבשטחן, איך היה נראה הכביש? זו משימה לאומית שהמדינה צריכה לטפל בה".
הסוגיה הנוספת לדברי שאול היא האבחנה בין טיפול ימי שהוא באחריות המדינה (הקמת שוברי גלים) ובין הטיפול הישבתי במצוק (ניטור חיזוק ותחזוקת המצוק) שהוא באחריות הרשות המקומית: "לא מובן לי למה הפרידו ימית ויבשתית, הרי מה שתעשה בימית ישפיע על היבשתית זה הכול תלוי אחד בשני. אנחנו חושבים שצריך לתת לרשות המצוקים גם את האחריות על היבשתי, אנחנו נעזור, אבל שיקחו אחריות ויראו את התמונה הכוללת. המדינה פשוט מתנערת".
לדבריה, השלב הבא המתוכנן הוא הגשת בג"ץ כנגד המדינה: "פניתי לעשר רשויות הכי גדולות עם בעיית מצוקים ונתבע את המדינה. בעמק חפר בכל חורף יש נפילות. בשנת 2018 נתנו לנו 4.2 מיליון כשהעלות היא 120 מיליון, מה שהצלחנו לעשות זה קיר הגנה על 500 מטר באזור הכי בעייתי של המצוק, רצינו 650 מטר אבל לא הספיק. זה אירוע מאוד קשה שהמדינה לא מתייחסת אליו. זו סכנת נפשות, הכתובת על המצוק מה שנקרא".
לדבריה יש כשני קילומטר של מצוקים שמצריכים טיפול בצוקי ים, נעורים, שושנת העמקים, ובית ינאי: "אנחנו מגדרים ושמים שילוט ככל יכולתנו, אבל אף אחד לא יכול לצפות מראש איפה תהיה המפולת הבאה, עד שלא יהיה אסון לא יתעוררו".
תגובה
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "האחריות לטיפול במצוק מחולקת בין הרשויות המקומיות למדינה.
הרשויות המקומיות אחראיות על ההגנות היבשתיות בתחומן ועל בטיחות המבקרים בתחומן. בשל הדחיפות בהגנה על המצוק, קודמה תוכנית מתאר מפורטת להגנות דחופות, שמאפשרת לרשויות המקומיות להוציא מכוחן היתרים להגנות אלו.
האחריות על ההגנות הימיות היא של המדינה. ההגנות הימיות מורכבות ויקרות יותר, ודורשות ראייה רוחבית של קו החוף כולו. החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון משמשת כסמכות המקצועית בנושא ההגנות הימיות, ואחראית על תכנון והקמה של הגנות ימיות בלבד.
תפקיד החברה הממשלתית שנקבע במספר החלטות ממשלה, מעבר לביצוע ההגנות הימיות, הוא לסייע לממשלה בתכלול בין ההגנות הימיות לאלה היבשתיות, והחברה אכן ממלאת תפקיד זה.
סוגית ההפרדה באחריות בין הים ליבשה נדונה פעמים רבות, אך לרשויות המקומיות הסמכויות והכלים המתאימים לטיפול במצוק ביבשה.
הממשלה הכריעה בנושא מספר פעמים ועמדה בעקביות מאחורי מדיניות זו, גם בעתירה שהגישו הרשויות המקומיות בעבר (בג"צ 9139/12) שבה טענות הרשויות המקומיות על כך שאין להן אחריות על ההגנות היבשתיות בתחומן בתחומן לא התקבלו".
פורסם לראשונה: 08:13, 22.08.21
