על רקע הציפיה מהציבור להפגין סולידריות עם הלומי הקרב ולא להשתמש בנפצים בחג הפורים, יש מי שכבר חושבים הלאה על ההשפעה של יום העצמאות וחגיגותיו, על צערן של המשפחות השכולות ובפרט אלו שהצטרפו למשפחה הכואבת הזו במלחמת 'חרבות ברזל'.
תושב חדרה אלי אלוש היה בן כחצי שנה כשאיבד את אביו וסבור שלאור המלחמה המתמשכת ומשפחות השכול הרבות שהתווספו, וכשחטופים עדיין בשבי, יש צורך בחשיבה מחדש על הצמידות בין יום הזכרון ליום העצמאות.
"אני בן שכול שאבי ז"ל נפל במילוי תפקידו בשנת 1960. הוא שירת בגולני והאמת היא שמעולם לא יכולתי להכיל את מעשה הכלאיים הזה שבין יום הזכרון לחגיגות העצמאות. ברור לי במאת האחוזים, שהרבה משפחות שכולות לא יכולות להכיל את הרצף שבין שני הארועים ובפרט בשנה הקשה מנשוא הזו, שכל כך הרבה משפחות שכולות, יתומים ואלמנות ומי יודע כמה עוד מעגלים נוספו לרשימת השכול. אני חושב שאולי ניתן לרווח, אפילו ליום אחד, כדי שהיום הזה יתן מקום לנפשות הכואבות והפצועות כוחות להכיל את חגיגות העצמאות".
ציון בוסקילה, תושב העיר, הוא אבא של סמ"ר אלירן בוסקילה ז"ל, שנהרג בפיגוע בשנת 2002 בעת שנסע לבסיסו באוטובוס 830 שאמור היה להגיע לטבריה. סמוך לצומת מגידו, נצמדה לאוטובוס מכונית עם מטען של 100 ק"ג חומר נפץ והתפוצצה. בפיגוע הרצחני נהרגו 17 אנשים, תשעה מתוכם תושבי חדרה המונצחים בכיכר התשעה בעיר.
בוסקילה הוא חבר הוועדה המייעצת להנצחת החייל של משרד הבטחון וגם יו"ר יד לבנים במחוז השרון הצפוני. לדבריו, הוא דווקא מבין את ההגיון שבצמידות הימים: ”אני כואב את כאב המשפחות החדשות ויודע שהם עדיין לא יודעות מה עומד בפניהן. אני 22 שנים סוחב יום יום את הכאב הזה וגם אני לא מוצא את עצמי ביום העצמאות", הוא אומר.
"אני ואשתי בורחים למקומות מבודדים, לקברי צדיקים, רק לא להיות באזור השמחה. הולכים להתבודד. אצל המשפחות השכולות שנתסוופו השנה, יהיה לא פשוט, כי יעטפו אותם, המון חברים, חיילים, בבית העלמין וגם בביתן. אבל אחרי הטקס הצבאי והביקורים של כל העולם, הם לא ימצאו את עצמם ביום העצמאות".
קראו גם:
בוסקילה ממשיך: "לאורך השנים, צף אצל המשפחות הקושי לעבור מזכרון לעצמאות ועולות שאלות 'למה זה כל כך צפוף?'. כאבא שכול, אני חושב שעם כל הכאב שלי עדיין יש מקום לצמידות הזו, מאחר והמדינה רוצה לשדר תקומה בסמיכות לזיכרון. להראות רצף שלפיו, למרות הכאב והקורבנות, עם ישראל חי".
"אני לא חוגג עצמאות, לא הולך לבמות ולא הולך למנגלים, וככה אני מתמודד עם זה. למרות הכאב הפרטי שלי, אני חושב שהמדינה צריכה לחיות עם הדבר ולהראות תקומה למדינה שלנו. אחרת, מה נחיה רק עם הקטע של האבל? אני מניח שהמשפחות ימצאו לאט לאט את הפינה שלהם ביום הזה ואני מקווה שהם יחובקו".
ומסכים איתו רמי דסטה, חברו של אסף אדברג ז"ל תושב העיר שנרצח בנובה: "אני חושב שלא צריך להפריד בין הימים, כי זה חג לאומי ויש חשיבות לציונו, כלומר שהחללים לא הלכו לחינם. לטעמי אולי היה אפשר להוסיף יום זיכרון נוסף, ככה הגיוני היה לעבד את הצער הזה, יומיים, וממנו לצאת לעצמאות. זה לא שיחגגו, אבל יהיה מעבר קל יותר".
