מאז השבת השחורה, במשך כחודש וחצי, מפוני קיבוץ יד מרדכי מתגוררים במלון ריזורט בחדרה והמקום הפך, בעקבות הנסיבות הקשות, לבית ארעי. כחלק מהניסיון לייצר שגרה מסוימת ולהתפרנס חברו שרון לבנון ודויד קליין, שני מוזיקאים מוכשרים מיד מרדכי, למופע מרגש שעלה השבוע לראשונה באולם המוזיקה בבית הספר המכיל בעיר תחת הכותרת "כשדויד פגש את שרון בחדרה".
3 צפייה בגלריה
שרון לבנון ודויד קליין. "עד שאנשים לא ישבו על כיסא במופע, הם לא ידעו כמה הם היו זקוקים להפוגה הזו"
(צילום: אלעד גרשגורן)
שרון לבנון (46) הוא קיבוצניק ותיק, מוזיקאי ובעל אולפן הקלטות ביד מרדכי והוא גם מנהל השיווק של קייטרינג יד מרדכי. בימי שגרה הוא מריץ מופע של שירה בציבור. דויד קליין (46) הוא מוזיקאי שמנגן מוזיקה קלאסית, כותב שירים, מלחין ומורה למוזיקה. בשנתיים האחרונות התגורר ביד מרדכי. למעט שיתופי פעולה נקודתיים באירועי קיבוץ, השניים מעולם לא עבדו יחד. המלחמה והפליטות הכפויה, הביאו עימם גם דברים טובים כמו שיתוף הפעולה היצירתי הזה שהם מקווים שיהפוך למופע רב פעמי.
מי שעשתה את החיבור בין השניים היא תושבת העיר עו"ד בלה אבי נתן חפץ, מומחית בניהול משאבים ויועצת משרד הכלכלה - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. "מהשבוע השני למלחמה הוצבתי ב'מילואים' מטעם משרד הכלכלה והתבקשתי להיות נציגה של המשרד במלון, למען המפונים מיד מרדכי שלהם עסקים קטנים ובינוניים. בשבועיים הראשונים למלחמה, בתוך הבהלה והחרדה אף אחד לא מצא כוחות לעשות כלום. אחר כך הגיע השלב בו תהו בעלי העסקים איך מחזיקים את העסקים שלהם כשהם מנותקים קילומטרים מהבית ומהקהילה בה הם רגילים לפעול ואז השלב של איך יוצאים מהקופסא ומתחילים לפעול. אנחנו עדיין לא בשלב הריפוי והחזרה לשגרה מלאה, אלא בשלב של ניסיון לייצר שגרה כלשהי בכאוס הזה".
איך נוצר הקשר עם דויד ושרון?
"פגשתי את שרון ודויד, מוזיקאים מוכשרים ומקסימים מסגנונות שונים, והעליתי רעיון לחבר ביניהם. זה לא היה קל לעיכול והיו חששות על רקע השוני, כי אחד יותר בסגנון של גיטרה קלאסית ומופעי סולו והשני בכיוון שירה ישראלית. אבל הם היו פתוחים לזה וקראנו למופע 'כשדויד פגש את שרון בחדרה' משום שעכשיו הם נפגשים לחיבור מוזיקלי עסקי בפעם הראשונה. מייצרים תנועה במרחב החדש".
אבי נתן חפץ ממשיכה: "ברור לנו שלאף אחד אין חשק לצאת להופעות ולשמוח. מנגד, כולנו רוצים להתנדב ולחבק איפה שרק אפשר. מה יותר מחבק מלצאת למופע של מפונים שמחפשים את דרכם בתוך קהילה חדשה? המופע משלב גיטרה קלאסית ומעין התבוננות פנימית ומופע שירה בציבור בעברית עם כל השירים שאנחנו אוהבים. רתמתי את בית הספר לב המכיל בשכונת דניה בראשות המנהלת נורית אקשטיין והיא נתנה את אולם המוזיקה ואת ההגברה והכרטיסים נמכרים במחיר קהילתי של 50 שקלים לזוג. פנאי העיר דאג לכיבוד קל והציבור הגיע לפרגן".
"אזעקת צבע אדום ב-6:30 בשבת ההיא תפסה אותנו בנוהל הקבוע של ריצה לממ"ד עם הבנות ומיד הייתה תחושה שהמתקפה גדולה מבדרך כלל", מספר לבנון. "במהלך היום שמענו קולות מקלעים לא רחוק מהיישוב והגיעו הודעות על חדירת מחבלים לישובים סמוכים והיה חשש גם אצלנו. היינו במרחב המוגן המון זמן ובשלב מסוים התחילו לזרום ידיעות והבנו שזה אירוע גדול, עדיין לא ידענו באיזה מימדים. אחר כך היה נתק באינטרנט ולא היה איך לתקשר איתנו. מישהו מכיתת הכוננות עבר עם אופניים וביקש לצאת מהקיבוץ כמה שיותר מהר. בדיעבד הבנו שהקיבוץ שלנו ניצל הודות לכיתת כוננות וכוחות ימ"מ ומג"ב שהדפו עשרים מחבלים בכניסה לקיבוץ. מאז הפינוי אנחנו בחדרה".
איך אתם מרגישים פה בעיר?
"מחד, לא כיף להיות פליטים. מנגד, עיריית חדרה המקסימה דאגה לנו בצורה יוצאת דופן, שכונת עין הים ואולגה ותושבי העיר פתחו את הלב שלהם ודאגו לכל מחסורנו. ודווקא עכשיו צו השעה שלנו הוא להגיע יותר למקום של יציבות ופחות נזקקות. כבר יצקנו תוכן כמו מסגרות חינוך אלטרנטיביות לילדים וחוגים והמופע הוא ניסיון שלנו לחזור לעשות מוזיקה וגם להתפרנס. בשגרה אני מתפרנס ממוזיקה לצד העבודה בקייטרינג. בשבועיים הראשונים כאן לא נגעתי בגיטרה עד שמשפחה מקסימה מעין הים אירחה אותנו לארוחה והבאתי את הגיטרה. אחר כך הוזמנתי ללוות בגיטרה את אחד מילדי עין הים בבר המצווה שלו, נוצרה חברות חדשה והרעיון הוא גם לייצר אינטראקציה עם תושבי המקום".
על המופע המשותף עם קליין אומר לבנון: "דויד הוא אמן בסגנון פולק, קלאסי, ספרדי ואני מגיע משירה בציבור. אנחנו נפגשים במופע משותף. נפגשנו במלון דרך בלה. לפני כן בקיבוץ שיתפנו פעולה בכל מיני פרויקטים של הקיבוץ אבל שום דבר רציני. כאן לראשונה נפל האסימון שיכול להיות נחמד שכל אחד יביא את הצד המוזיקלי שלו. התחושה שלי היא שלהופיע זה לא רק להתחזק בעצמנו אלא גם לחזק ולהגיד תודה לעירייה, לבית הספר, למשרד הכלכלה ולכל הגורמים שעזרו לנו. היו כל כך הרבה התנדבויות. בנות מאולפנה הביאו עוגות ומשחקים לילדים, מלא אומנים הגיעו לשמח אותנו, בנות באו לאפר, יש לנו פינה חמה לחדרה ותמיד תהיה לנו. הילדים נהנים בטירוף כאן. עשו קורסי צלילה ושיט. לכולם יש רק רצון לסייע. הם התאהבו פה בכל כך הרבה דברים שאני לא רואה איך אני עוקר אותם חזרה לקיבוץ. ברור שמתגעגעים הביתה ומודים שהקיבוץ נותר על כנו. אבל לא נחזור לפני שיהיה שקט והאיום יוסר".
לא היה חשש שלאנשים לא יהיה מצב רוח עכשיו ללכת למופע?
"ברי סחרוף ורביד פלוטניק הגיעו לשמח אותנו, ראינו בביקורים שלהם כמה טוב לפרוק כאב ולזכור את השגרה שהייתה לנו. המופע הזה הוא מעין פיילוט שאנחנו מקווים להמשיך להופיע איתו באזור. לי יש גם מופע עצמאי אחר 'שרון לבנון במופע שירה בציבור', שגם איתו אשמח להופיע באזור. גם לדויד יש את מופע הסולו העצמאי שלו".
דויד קליין הוא הצלע המוזיקלית השנייה במופע. "התחילה הרעשה כבדה מאוד ב-6:30", הוא משחזר את השבת השחורה. "הכלבה שלנו קלטה לפנינו מה מתרחש והתחילה לנבוח כמו מטורפת. היינו שעות בממ"ד. עם הזמן שמענו יריות והיינו מנותקים במשך שעות. רק בלילה הבנו את גודל האירוע ולמחרת יצאנו מהקיבוץ והגענו לחדרה. היו לי הופעות סולו מתוכננות בדרום עד פברואר. אבל הכול נדחה או בוטל. אמרתי לעצמי שמוזיקה זה דבר שמעלה את התדר של כולנו ואנחנו צריכים את זה. לא יעזור שנתייסר כל היום מול הטלוויזיה. החלק שלי במופע עם שרון הוא רסיטל עם הסבר מתקופת הרנסנס עד ימינו. יש בארוק, מוזיקה רומנטית, מוזיקה ספרדית מאוד מפורסמת שעושה טוב לאנשים. המטרה שלי היא לא לנגן לאנשים, אלא לשלוח להם אהבה. זו הכוונה שלי כשאני מנגן ואם זה קורה אצלי, אני יודע שהם מרגישים את זה".
קראו גם:
חוץ מהמופע המשותף עם שרון צפויות עוד הופעות באזור?
"זה קורה לאט, השבוע הופעתי בהתנדבות בדן קיסריה למפונים. יש לי הופעות לחנוכה בשיתוף הקונסרבטוריון בחדרה. פניתי לכל מיני מקומות וצריך לעשות עבודה שיווקית אנחנו בזירה חדשה לנו. צריך סבלנות. זה קורה לאט לאט".
ספר על שיתוף הפעולה עם שרון.
"שרון הוא יליד הקיבוץ, אדם מקסים ואושיה מוזיקלית. אני קיבוצניק שנתיים והסגנונות שלנו כמו שני קווים מקבילים, למרות ששנינו עושים גם מוזיקה מקורית. לכל אחד הייתה את מרכולתו המוזיקלית. כשהגענו לחדרה נוצרה הזדמנות למשהו שונה וחדש. אני לומד להעריך מאוד את המקום אליו הגענו. גבעת אולגה שכונה מקסימה. אנשים פתחו את הלב מאוד חזק כלפי המפונים. הלוקיישן מהמם, ים ואנשים טובים, מה עוד צריך? אנחנו לא בבית ולא בסביבה הטבעית שלנו, אבל אם נתנתק לרגע מהנסיבות שבגללן הגענו, סך הכול מצבנו טוב".
אנשים מתקשים לצאת ולהנות בתקופה הזאת.
"יש אנשים שאפילו אם מחייכים במקרה, הם מרגישים עם זה לא בנוח. אני מבין את זה, כמו כולם. יחד עם זה אני חושב שעד שאנשים לא ישבו על כיסא במופע, הם לא ידעו כמה הם היו זקוקים להפוגה הזו. זה כמו ספורט שאף פעם לא בא לך לעשות וברגע שאתה מתחיל אתה אומר 'וואו, למה לא התחלתי לפני שבוע?' אני חושב שזה מאוד נחוץ דווקא בימים האלו".
כמה התרגשת לפני המופע הראשון?
"אני תמיד מתרגש לפני מופע בין אם זה מול חמישה אנשים או 500. האינטימיות של המופע הזה מרגשת אותי והיה גם באזז מסביבו בגלל הסיטואציה. מאחר ואני מתרגש בכל הופעה - כל הופעה היא חד פעמית. ההתרגשות הופכת את היצירות לרעננות כל פעם מחדש. רוב המוזיקה במופע נעימה, הרמונית ומלטפת, חלק מהיצירות מאוד מוכרות וזה ממש שניים, במחיר אחד. אנחנו מודים לבלה שזה היה רעיון שלה המוצר החדש הזה. היא רתמה את כולם בפשטות ובאלגנטיות. שרון מאוד מוכשר ויצירתי ואני מאמין שאם נתמסר לזה, זה יכול להגיע למקומות שלא היינו חולמים עליהם".
