מתווה החזרה ללימודים שפרסם משרד החינוך לקראת ה־1 בספטמבר הותיר את ההורים לילדים העולים לכיתה א' מאוכזבים. במסגרת ההנחיות של משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים התיר המשרד להורה אחד בלבד ללוות את הילד/ה העולה לכיתה א', דבר שגרם תסכול להורים רבים, כמו גם לסבתות שהתכוונו ללוות את נכדיהן למעמד המרגש. אולם לא רק ליווי הילדים למסגרת החינוכית החדשה מעורר חששות אצל ההורים, אלא גם נושאים כמו רצף חינוכי ופערים לימודיים מהגן, בשל שנת הלימודים הקודמת שנעצרה בשיאה בגלל התפרצות הקורונה.
בתמונה: טניה ומיה יעקובוב, דינרה ואמילי ניסנוב, אביטל ועדיאל בנולול, דורית ואורי סיקרי, נגה הילה ואיתי מותנה, ליאת וענהאל אדר אוחנה
קראו עוד:
בהתאם לתוכנית הפדגוגית לשנת תשפ"א שפרסם משרד החינוך על רקע המאבק בקורונה, תלמידי כיתות א' יגיעו לבית הספר בצורה מדורגת, בקבוצות של עד עשרה תלמידים. לכל תלמיד יתלווה השנה הורה אחד בלבד, בשונה משנים עברו. קבלת התלמידים בתוך בית הספר צפויה להיעשות במתחמים נפרדים, כשבמתחם לא ישהו יותר מ־20 אנשים.
תוכנית הלימודים עצמה תכלול בתחילתה השלמת תהליכים חסרים מתקופת הגן, ומיד לאחר מכן יתחיל צוות המורים לעמול על הקניית מיומנויות של קריאה וכתיבה לילדים.
ההתרגשות בשיאה
דורית סיקרי, אמו של אורי בן השש שעולה לכיתה א' בבית הספר "אחד העם" בחדרה, מספרת על ההתרגשות לצד הקושי שלא ללוות את הילד בהרכב משפחתי מלא. "זה בננו הבכור, הראשון שעולה לכיתה א', והוא גם נכד ראשון; אז יש רצון מאוד גדול להיות שם איתו ברגע משמעותי כזה", היא אומרת. "כפי שהדברים נראים כרגע, נראה שאני אלך איתו, למרות שגם בעלי מאוד רוצה והסבתא גם הייתה רוצה להצטרף. אני עדיין מקווה שתהיה לנו אפשרות להתחלף במהלך הליווי. אורי נרגש מאוד, הוא כבר הצטייד בתיק ובקלמר של כדורגל ובכל הציוד הנלווה של ספיידרמן שהוא אוהב".
איך התחושות שלך?
"אני כבר כמה לילות לא ישנה וחושבת איך יהיה המעבר מחממה של גן למסגרת גדולה ומחייבת יותר. אני לגמרי מהאימהות שעומדות ליד השער ומעריכה שאתקשה להיפרד; כך היה גם בגן. עם זאת, אני מאמינה שהוא יסתדר ויהיה לו טוב. יש איתו בכיתה חברים שהוא מכיר, כפי שביקשנו, כך שזה מרגיע".
יש חשש מהלימודים בצל הקורונה?
"זה חשש מתמשך, הרי מאז מרץ לא עשינו דברים שרצינו בגלל החשש, וכך גם היה בחופש הגדול. מקווים שנעבור את התקופה ובעיקר מקווים שלא תהיה הפסקה ברצף החינוכי כתוצאה מאיזה סגר. ממילא יש חגים שקוטעים את הרצף, וכיתה א' היא קריטית לרכישת מיומנויות למידה".
אילנה פרבר, אמא של אדם העולה אף הוא לכיתה א' בבית הספר "אחד העם", מספרת אף היא על החששות: "גם אצלנו זה בן בכור, ונכד ראשון בצד של בעלי, ככה שההתרגשות בשיאה. מאז שהוא נולד ברור לנו שאחד הרגעים המרגשים ביותר ואבן דרך בגדילה שלו זה העלייה לכיתה א'. כעת התברר לנו שרק הורה אחד ילווה אותו. אנחנו מנהלים עכשיו שיח על מי ילווה. בעלי רוצה נורא להגיע ולי קשה לוותר, עדיין לא החלטנו מה לעשות".
הציוד מוכן?
"לאדם יש את ילקוט בית הספר שלו כבר מלפני שנה. כל הציוד מוכן ויש התרגשות גדולה גם מצדו. יש חברים שיהיו בכיתה ביחד איתו מגן 'תאנה' שבו הוא למד, וזה משמח אותי - כי אמנם המסגרת חדשה והצוות חדש, אבל לפחות יש ילדים שכבר הייתה לו איתם אינטראקציה בעבר. יש לנו חשש מסוים מהקורונה, אבל זה משהו שהיה ברקע גם בשנה שעברה. לא היינו רוצים שיהיה סגר נוסף סמוך לתחילת הלימודים, כיוון שקטיעת הרצף תקשה עוד יותר על הילדים להבין שזו מסגרת לימודית מחייבת, על כל המשתמע מכך".
ליאת גולדשטיין אוחנה היא אמה של ענהאל אדר אוחנה, בת שש, שעולה לכיתה א' בבית ספר "הגורן". "זה בהחלט מעמד מרגש. זו לא הילדה הראשונה שלי שעולה לכיתה א' אבל ההבדל הוא מהותי, כי לנוכח הקורונה, יש פה רגשות מעורבים - כמו פחד מבידוד או מפגיעה ברצף החינוכי. גם חמישה ימי לימוד במקום שישה זה משהו שמפר שגרה".
מן הסתם תהיה דרושה גם הסתגלות חברתית.
"מפגשים עם חברים זה לא אותו הדבר בצל הקורונה. אצלנו מתווסף גם חשש נוסף, כי בתי אלרגית למוצרי חלב. יש חשש ממעבר למסגרת בית הספר, על רקע האלרגיה. אני מכירה את בית הספר 'הגורן' ויודעת שהם תומכים ועושים כל שביכולתם כדי לסייע באתגרים שבתי מתמודדת איתם, אבל בכל זאת יש חששות".
הבחירה האוטומטית
נגה הילה מותנה, אמו של איתי בן השש שעולה לכיתה א' בבית הספר "המכיל", מספרת כי היא חוששת בעיקר מבעיות חברתיות בבית הספר, ופחות מסוגיות לימודיות. "איתי הוא בננו הבכור. זה בהחלט מרגש אבל פחות מפחיד ממה שחשבתי שיהיה", היא אומרת. "זאת כיוון שבחרתי לו בית ספר שאני מאוד מתחברת לגישה שלו, ויודעת שיראו אותו. במקצועי אני גם מדריכת הורים, ככה שאני עושה המון עבודה עם ילדיי על התכוננות, דמיון מודרך וגם עושה את זה לעצמי, כי גם אני מתרגשת ולא יודעת איך זה יהיה. המורה שלו גם הגיעה לביקור בית של עשרים דקות, כך שזה היה מאוד מרכך. אני מאוד רגועה וסומכת עליו שנתתי לו מה שאני יכולה כדי להתמודד בכל מיני סיטואציות".
מה בכל זאת גורם לך לחשוש?
"מה שאותי מפחיד אלה סיטואציות חברתיות. רוב חבריו הלכו לבית הספר אילן רמון, ככה שאנחנו לא מכירים הרבה תלמידים בבית הספר המכיל ובשלב מסוים גם הוא רצה ללכת לאילן רמון, עם חבריו. כל עניין המיומנויות החברתיות יכול להוות אתגר, כי אף הורה לא רוצה שבנו יחווה דחייה. אני יודעת, למשל, שבני רגיש; ויודעת שיש בבית הספר שבחרתי אנשים שיוכלו להכיל אותו. אני אמנם לא אהיה שם, אבל יהיה לו מענה מיטבי".
מי בר המזל שמלווה אותו ביום הראשון?
"לא חשבנו עדיין מי, אבל נראה לי שהבחירה האוטומטית היא שזו תהיה אני. נראה פשוט שהחלטתי שאני הולכת, ואשלח לבעלי תמונה".
ואיתי נרגש?
"ביותר. הוא מתעניין ושואל מה אם יענה תשובה לא נכונה, וזה טוב, כי אז אנחנו יכולים לייצר שיח סביב נושא ההצלחה ומה נחשב להצלחה. אני כל הזמן אומרת לו שאני בטוחה שיצליח ומחזקת אותו. הוא כבר יודע מספרים, קורא, כותב ומנקד, ומכיר את הצלילים. זה בא ממנו, מרצון שלו בלבד. הוא נהנה ללמוד ומרגיש הצלחה, ובתקופת הקורונה כבר לימדתי אותו לנקד".
אביטל בנולול, אמא לעדיאל בן השבע שעולה לכיתה א' בבית הספר "צליל", משתדלת לקחת את פתיחת הלימודים בקלות: "עדיאל הוא בן הזקונים שלי. כיוון שזו הפעם האחרונה שאלווה אחד מילדיי ליומו הראשון בבית הספר, אני סופר מתרגשת", היא אומרת. "לא משנה כמה פעמים את עוברת את זה, בכל פעם זה מרגש מחדש, מעורר את כל הרגשות האימהיים החזקים ביותר - את הרצון לגונן, לשמור, להגן ושתהיה לו חוויה לימודית הכי טובה שיש. אני אמנם מתרגשת מאוד אבל עדיאל עדיין לא שם, עדיין לא מתרגש. אני מניחה שסמוך ליום הראשון כבר נראה עליו אותות התרגשות. מה שכן, הוא בהחלט שמח מילקוט ה'פורטנייט' שהצלחתי להשיג לו, אחרי שהסתובבתי ברחבי הארץ בשביל זה. ברור לי שרק אחד ילווה אותו, וזו תהיה אני. אני לא מתלוננת, זה המצב, אלו גזרות הקורונה וצריך להישמע להן. זו התקופה שבה אנו חיים".
את חוששת מסגר שיפריע בתחילת הלימודים?
"יש חששות, אבל אני לא בלחץ. ברור לי שבסוף הם ילמדו, כולם יצאו משם כשהם יודעים קרוא וכתוב וכל מה שצריך - אם זה בלמידה רגילה או ב'זום'. מה שהכי חשוב בעיניי זה שתהיה להם שנה מהנה, כי זו שנה ראשונה במסגרת בית הספר והיא יכולה להשפיע על כל השהות במערכת החינוך. בטווח המיידי מטריד אותי יותר שהוא מכיר בבית הספר רק שני ילדים, ואני חוששת שיהיה לו קשה להתרגל לשינוי, למסגרת. יחד עם זאת אני מרגיעה את עצמי במחשבה שהלחץ הוא בעיקר שלנו, ההורים, כיוון שילדים הם סתגלנים וחברותיים ויסתדרו ללא כל ספק. אני סומכת על עדיאל והורדתי לגמרי את מפלס הלחץ".
דינרה ניסנוב, אמא של אמילי, בת שש וחצי, מספרת: "הילדה מתרגשת ברמות על. קנינו לה כבר הכל, כל מה שצריך ולא צריך. היא מוכנה ונרגשת".
מי ילווה אותה?
"רוב הסיכויים שאני זו שאלווה אותה, וזה די מבאס שלא תחווה את היום הראשון כמו אחותה הגדולה, שם באנו ממש בתהלוכה. יש לה חמישה חברים שעולים איתה מהגן, ככה שזה משמח ומנחם. החששות העיקריים שלי הם שמשהו יקרה ושנת הלימודים לא תיפתח. היא כל כך תתאכזב, היא מחכה ומתרגשת בטירוף".
מאיה בת השש, בתה של טניה יעקובוב, עולה לכיתה א' בבית הספר "צפרירים". "זו ילדה שלישית שלי עולה לכיתה א'", מספרת טניה, "זו התרגשות גדולה בשנה מורכבת כזו. אני גננת בעיר וגם ככה לא מלווה אותה, אבל ציפיתי שבעלי ואמא שלי יילכו יחד; אך השנה זה לא יקרה".
את חוששת מאיך יתקיימו הלימודים?
"לפחות לא מפצלים אותם לקפסולות. זה נותן תחושה של שגרה וזה חשוב במיוחד בכיתה א'".
כל העדכונים - חדשות חדרה
