המועצה הדתית אור עקיבא וחברה קדישא יפצו משפחה מחדרה, לאחר שבחלקת קבר שרכשה המשפחה מבעוד מועד נקברו לבסוף אנשים אחרים. "לתובעים נגרמה עוגמת נפש עצומה, צער וסבל רב", קבע בית משפט השלום בחדרה ופסק פיצוי בסך 200 אלף שקלים לבני המשפחה.
בתביעה שהגישה המשפחה נטען כי המנוחים ארמונד ורחל פרץ ז"ל, תושבי חדרה, רכשו בשנת 2000, עוד בחייהם, חלקה בבית העלמין באור עקיבא, בתמורה ל-5,000 שקלים. בתביעה נטען כי בני הזוג רכשו את החלקה הרצויה בבית העלמין באור עקיבא, במיקום הספציפי שבחרו, לפי רצונם להיקבר זו בצמוד לזה, ובסמוך לקבריהם של בני משפחת המנוחה, הקבורים שם.
ארמונד פרץ הלך לעולמו ביום ה-15 לפברואר 2020, וכאשר הגיע בנו יעקב לבית העלמין על מנת לטפל בסידורי קבורתו, גילה להפתעתו כי אדם זר קבור בחלקה הרצויה. לאחר התגלית ובלית ברירה (שכן לפי אמונתם של בני המשפחה אין להלין את המת, ויש לקיים את הקבורה מהר ככל הניתן) נאלצו בני המשפחה לקבור את המנוח בחלקת קבר אחרת, באזור הגושים החדשים של בית העלמין, המרוחקת מרחק רב מהחלקה הרצויה, ואשר מצויה בגב מבנה הטהרה והשירותים ובסמוך לחנייה.
"כאשר ביקשנו להביא את אבינו היקר לקבורה נדהמנו לגלות ש'חברה קדישא' באור עקיבא קברה אדם זר בחלקת הקבר שרכש אבינו לפני שנים רבות", סיפרו בני משפחת פרץ.
בתביעה טען הבן יעקב כי לא ניתנו לו אלטרנטיבות ראויות וסבירות לבחירת חלקה אחרת, והחלקה החליפית הייתה היחידה הזוגית שהוצעה. בני המשפחה הדגישו כי הוריהם רכשו את חלקת הקבר על מנת להיקבר בבוא היום בסמוך לבני המשפחה של האם רחל ושילמו ממיטב כספם על מנת להבטיח את מקום קבורתם, מתוך ציפייה כי החלקה תישמר עבורם.
בעקבות המקרה הגישו בני המשפחה, האישה רחל ושלושת ילדיה, תביעה בבית משפט השלום בחדרה נגד המועצה הדתית אור עקיבא וחברה קדישא. עורכי הדין לואי גנאים ותמר איטח המייצגים את המשפחה טענו כי למשפחה לא ניתנו אופציות ראויות וסבירות לבחירת חלקה אחרת, והחלקה החליפית הייתה היחידה הזוגית שהוצעה. בתביעה נטען כי "התובעים מדגישים כי המנוחים רכשו את חלקת הקבר על מנת להיקבר בבוא יומם בסמוך לבני המשפחה של המנוחה ושילמו ממיטב כספם על מנת להבטיח את מקום קבורתם ומתוך ציפייה לגיטימית כי החלקה תישמר עבורם. לא זו בלבד שהתברר כי הנתבעות ברשלנותן לא דאגו לשמור עבורם את החלקה, הרי עם הסיטואציה אליה נקלעו בצורך למצוא ולבחור חלקת קבר חלופית ברגע האחרון, בד בבד עם העיסוק בסידורי הלוויה, נגרמה עוגמת נפש אדירה".
לטענת בני המשפחה, לו רצה המנוח, כחלק מצוואתו, להיקבר בכל חלקה שהיא, לא היה טורח ומשלם ממיטב כספו בעבור החלקה הרצויה. בתאריך ה-26 לינואר 2023, במהלך המשפט, נפטרה רחל והובאה למנוחות ליד בעלה.
הנתבעות התנצלו על האירוע המצער. לטענתן, לאחר שהאב נפטר, התברר כי בשל תקלה הנובעת, ככל הנראה, משמות פרטיים קרובים בצליליהם נקבר בחלקה הרצויה אדם אחר. הנתבעות טענו כי בזמן אמת הציעו לתובעים מספר אופציות לבחירת חלקת קבר.
השופטת יפעת אונגר ביטון קבעה בפסק הדין כי התובעים הוכיחו את רשלנותן של הנתבעות. "אני סבורה כי לא יכולה להיות מחלוקת לעניין הקשר הסיבתי שבין המחדל, באי שמירת החלקה הרצויה למנוחים ז"ל, לבין הנזק הרב שנגרם למנוחים ולילדיהם, מחמת ההכרח לקבור את המנוחים בחלקה החליפית, במקום בחלקה הרצויה בה בחרו, בימי חייהם, להיקבר".
השופטת אונגר ביטון ציינה בפסק הדין, כי עולה בצורה ברורה כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש עצומה, צער וסבל רב כתוצאה מכך שהמנוח ז"ל, ולאחריו גם המנוחה ז"ל לא זכו להגשים את משאלת לבם האחרונה ולהיטמן בחלקה שרכשו, החלקה הרצויה להם והמצויה בסמיכות לקברי בני משפחת המנוחה. "אין לתאר את הצער והסבל שחוו וחווים הילדים בכך שלא זכו למלא את משאלתם האחרונה של הוריהם ז"ל, סבל וצער שעולה ומתעורר בהם בכל פעם בה הם פוקדים את קבריהם... מתוך העדויות עולה כי עוגמת נפש זו שבה וחזרה על עצמה הן בעת קבורת המנוחה והן לאחר שהמנוחה הלכה אף היא לעולמה במהלך המשפט".
קראו גם:
השופטת אונגר ביטון הוסיפה: "ספק בעיני אם הפיצוי הכספי יביא מזור, ייתן נחמה, או יעלים את התחושות הקשות שחשו בעת גילוי המחדל, או את הרגשות המצערים שילוו אותם בעניין זה בעתיד".
השופטת פסקה לתובעים פיצוי בסך של כ- 200,000 שקלים כולל שכר טרחה.
עוד ציינה: "כל פיצוי בכל סכום לא יקל עליהם. מצד שני ייתכן והאמירה שבפסק הדין תגרום לכך שחברת קדישא תפיק לקחים ותשנה את נהליה".
