עמישב (עמי) חסן, דמות אהובה ומוכרת בגבעת אולגה הלך לעולמו בשבוע שעבר, בגיל 59, לאחר מאבק במחלה קשה. חסן היה מוכר כבעל נתינה אינסופית. במקצועו כנגר תרם עבודות נגרות למעוטי יכולת תוך שהוא סופג את העלויות היקרות. הוא היה ידוע כאדם רחב לב, שהצליח להרחיק ילדים ובני נוער מהרחובות ומהסכנות שהם טומנים בחובם.
מגיל צעיר התמודד חסן עם בעיות בריאות. הוא לא הקים משפחה, אך הותיר אחריו המוני בני נוער, לרבות אחייניו ואחייניותיו שהיו כילדיו. חלקם אפילו קראו לו "אבא".
קובי חן אחיינו של עמישב, סיפר על הדוד שהיה לו כאבא: "עמי ז"ל היה אח של אבא שלי והוא גידל אותי וכמוני עוד עשרות אחיינים וילדים מאולגה. הבית שלו היה פתוח תמיד לכולם, יש הרבה מאוד ילדים שחייבים לו את הנעורים שלהם, נערים שאסף מהרחובות, נתן להם מהלב, קנה להם, נתן להם כסף, הבית שלו היה פתוח והייתה לו נתינה אינסופית. הוא איש שכולם אהבו, שלא ידע להגיד לא. היה האבא של השכונה ועכשיו האבא של השכונה נפטר. אם הוא נתן לי דמי כיס כאחיין שלו ולידי עמד חבר שלי הוא נתן גם לו, אין אנשים כמו עמי, פשוט אין. עמי לא נישא. מגיל צעיר היה במצב בריאותי מורכב, אבל הוא נאחז בילדים, באחיינים, זה מה שהציל אותו".
מה הוא היה עבורך?
"בשבילי הוא היה כאבא. אבי הביולוגי היה רוב הילדות שלי בבתי סוהר ועמי היה 'האבא' שהכרתי. עמי קנה לי בגדים, בילה איתי בחופשות, דאג למה שצריך בבית ספר, הכול זה עמי. יש לי 10 ילדים כיום וגם הם גדלו אצל עמי, הוא פינק אותם, הכיר להם את בית"ר ירושלים, אהב אותם והם אהבו אותו אהבת נפש. הוא השאיר חור כל כך גדול בלב שלנו, שכמה שנספר איזה צדיק רחב לב הוא היה זה לא יספיק. אני רגיל ל-20 שיחות ביום איתו ו-40 ווטסאפים ופתאום חלל ריק. לא רק 'האבא' שלי מת, ה'אבא' של אולגה מת".
מזל חן אחותו של עמי מספרת: "אחי טוב הלב המשיך לעבוד למרות מצבו הרפואי, עשה עבודות נגרות ומטבחים לכל כך הרבה אנשים מעוטי יכולת וקשישים כשהוא סופג את העלויות. הבית שלו גידל עשרות ילדים זרים ואחיינים. מאות מהם הגיעו להלוויה שלו כואבים ועצובים. יש שני ילדים שעשו לו חולצה עליה הדפיסו 'תודה, אבא'. הוא הציל המוני ילדים מהרחובות, קנה להם, נתן להם כל מה שהיה לו, דיבר איתם וסייע. גם כל מה שאני הזדקקתי לו אי פעם או בנותיי הוא נתן. עמי היה הכתובת שלי להכול. אחי אהב את בית"ר ירושלים ולא פספס אף משחק וגם של הפועל גבעת אולגה כשהייתה קיימת. אהב את להקת הבי ג'יז. אין תקליט שלהם שלא היה לו. את כלבתו קיקה שהיתה אהבת חייו לקח עכשיו לגדל אחד הנערים שהיה כמו בנו, כדי שהכלבה של עמי לא תישאר לבדה".
אופק חסן, אחיין נוסף, הספיד את הדוד המיוחד וכתב: "יום קשה מאוד עבורי בו אני נפרד ממך לנצח. היית בן אדם מדהים, תמיד נותן, כמה שהיית מיוחד. תמיד ידעת איך לגרום לי לחייך, תמיד היית שם בשבילי, בשמחות ובעצב. היית חבר אמיתי, דוד מושלם. אזכור את החופשות שהיינו מבלים יחד, את הטיולים, את השיחות. לימדת אותי כל כך הרבה דברים בחיים, לימדת אותי להיות אדם טוב, להעריך את הדברים הקטנים, לימדת אותי לחשוב חיובי. תודה על מי שהיית עבורי".
רפי אוליאל בן השכונה לשעבר, סיפר על מפעל החסד של עמישב: "אחת הדמויות הכי מיוחדות שצמחו בשכונה. גדל בשכונת אלי כהן, בן למשפחה קשת יום מרובת ילדים, שבגיל צעיר מאוד, עבר הליך רפואי לא פשוט ששינה לחלוטין את חייו. הוא קיבל כוחות מילדותו, מהחיים בסמטאות האלה, תוך התעלמות באומץ מהמגבלות שנכפו עליו. היה משהו מכמיר לב באישיות של הילד גבר הזה, אהבתו לקבוצת בית"ר ירושלים היתה כל כך טוטלית. הוא ליווה אותה בכל משחקייה, כשהוא נותן את כל כולו. הוא למד את מקצוע הנגרות והתגלה מהר כאמן, עבד בכמה מקומות כשכיר ופתח נגריה משלו שהפכה לסוג של כיתת אמן".
קראו גם:
אוליאל סיפר על מעשי חסד רבים שעשה חסן: "אני יודע שהנגרייה הזו הפכה עם השנים לסוג של בית תמחוי. עמי עשה עבודות נגרות כמעשה חסד ונתן פתרונות לאלה שידם אינה משגת לבצע עבודות נגרות בביתם. הוא לא הקים משפחה משלו, אבל היה מוקף בעשרות רבות של אחיינים שאותם הפך לבניו ובנותיו. ביתו הפך למקום מקלט ומפלט לכל אחיין שמרגיש שהוא צריך לקבל מנת אהבה, אבל הוא לא הסתפק רק בכך. הוא קיבץ סביבו ילדים ונערים שהיכולת שלהם להגיע למקומות אפלים מוחשית ועסק בהצלת הילדים כמו סוג של שליחות אלוהית. רבים בשכונה יודעים שהם חייבים לעמישב את היכולת שלהם להיות אזרחים נורמטיביים שומרי חוק. מספיק היה לראות ולשמוע את האחיינים והנערים האלה ממררים בבכי נורא בבית העלמין כדי להבין את האהבה העצומה שהאיש הטוב הזה קיבל. שכונה שלמה הרכינה ראש כשהיא מבינה את גודל האבדה הנוראה".
