אסף אדברג תושב חדרה ובת זוגו סתיו ברזני, תושבת גן נר, נרצחו בשבעה באוקטובר במסיבה ברעים. בן 23 היה במותו. אסף הותיר אחריו את הוריו ברניקה ועמית ושני אחים: איתי (20) ומאיה (29) והמוני חברים שהיו לו כאחים ומתגעגעים אליו בלי סוף. הם מספרים על צעיר תאב חיים שחי את הרגע עם עומק ואינטליגנציה רגשית למכביר. בתחילה הוגדר אסף כנעדר, והחברים קיוו עד הרגע האחרון שיימצא בחיים, אלא שלבסוף הגיעה הבשורה המרה.
דור אופדיסנו, חבר ילדות של אדברג ז"ל, מספר כי עד שהגיעה הבשורה על זיהוי גופתו היה בטוח כי חברו הטוב יתגלה חי במחבוא כלשהו. "אסף היה אחד שיודע לצאת ממצבים. שועל כזה ולא האמנתי בחיים שיקרה לו משהו", הוא אומר. "הוא עבד עם אבא שלי ואיתי בפרגולות וכשאבא שלי שמע שאסף נעדר הוא הרגיע אותי ואמר: 'אסף יצא מזה אין סיכוי שהוא לא נחלץ מזה'. ככה חשב כל מי שהכיר אותו. היינו בטוחים שהכול יהיה בסדר. בחצי השנה האחרונה סתיו עברה לגור איתו בבית של אימא שלו והוא דיבר על למצוא דירה ביחד איתה. הוא לא עזב אותה לרגע וגם במסיבה עד הסוף הם היו יחד".
השבעה באוקטובר תפס את אמא של אסף, ברניקה, עם הודעה מסתיו ז"ל, בטלפון שלה. "קמתי מוקדם כדי להעיר את איתי הבן הצעיר שלי וראיתי הודעה מסתיו. היא כתבה שיורים עליהם", היא משחזרת. "הדלקתי טלוויזיה, דיברתי איתם והם אמרו לי שאין להם סוללה והם יתקשרו מאוחר יותר מטלפון אחר. לאחר מכן כל המידע כבר הגיע אליי מהטלוויזיה. הבנתי את גודל האירוע. התחלנו טלפונים לחברים שידעתי שהיו במסיבה, לברר מי ראה את אסף וסתיו, מי יודע מה איתם. ככל שעבר הזמן הם נכנסו לרשימת הנעדרים. שבוע לאחר מכן זוהתה גופתה של סתיו ואחרי שבוע נוסף זוהתה גופתו של אסף. הייתה לנו תקווה שהוא חי, שהוא יצא מזה, או אולי הוא חטוף".
"שמענו באפליקציה של בת הזוג שלי בפלאפון צבע אדום והתעוררנו מיד", מספר עמית אדברג, אביו של אסף. "ערב לפני כן המשפחה עשתה אצלנו על האש ואסף וסתיו באו, ראו את כולם וכמו נפרדו מכולם, כי אחר כך כבר אף אחד לא ראה אותם כי הם כבר הלכו למסיבה. בשבעה באוקטובר התקשרנו אליהם והם ענו 'אל תדאג, אנחנו באוטו בדרך חזרה' ממה שאנחנו מבינים הם עברו את הצומת שם בני העוולה ירו עליהם. הייתה לאסף וסתיו אהבה עזה. הכי כואב לי שאני לא יודע מה עבר עליו, עליהם ועם מה היה צריך להתמודד לפני מותו".
איתי לוי, חברו של אסף, שנסע איתו למסיבה הגורלית באותו הרכב סיפר על רגעי האימה: "נסענו ברכב אסף, סתיו, אני ואושר, חברה שלנו. אסף קנה כרטיסים למסיבה כמה חודשים לפני כן והתכוננו לזה ממש. כמוני הוא אהב ז'אנר מאוד ספציפי בתוך הטראנס שנקרא 'טראנס ניצחונות'. יום לפני המסיבה ישבנו אני, אסף ואושר וממש תכננו איך נביא אוהל, כסאות ואפילו בנינו לו"ז שלם. עד 6:30 היינו ביחד. אני זוכר חיבוקים ונשיקות של אסף וסתיו. היה מטורף. אף אחד לא דמיין מה עומד להתרחש. ואז התחילו טילים. עלינו לאוטו במטרה לצאת משם, בפקק הגדול, מחבלים ירו לנו על הרכב ורצנו החוצה. אושר, אסף וסתיו רצו יחד לכיוון אחד, אני איכשהו רצתי לכיוון אחר. הם הגיעו לחפ"ק מסיבה. משם התפצלו מאושר והקשר איתם אבד".
לברניקה עדיין קשה לדבר על אסף. "קצת לפני המסיבה הוא וסתיו חזרו משלושה שבועות בסרי לנקה. הוא אהב כל כך לטייל, לגלוש ולאכול. היה שולח לי סרטונים של אוכל מהטיקטוק ומבקש שאנסה להכין. סתיו הכינה טורטיות עם בשר באחת הפעמים והן יצאו לה קצת עקומות. הבטחתי שנעשה יחד ובאמת עשינו והקפאנו. עד היום החברים של אסף שמגיעים כל יום שישי, אוכלים מהטורטיות האלו".
"אספי שלי היה ילד מקסים, אהוב, חייכן, מנומס, מכבד. אהוב ליבי, מפונק שלי. הוא הבן הבכור שלי" היא מספרת. "אהבנו את התא המשפחתי הקטן שלנו (אני אסף ואיתי) הבית שלנו תמיד היה שמח ומלא חברים של הילדים. ואז סתיוי עברה לגור אצלנו והיה לכולנו מושלם. ילדה יפה ואהובה. החור שנפער בלבי מאז השבת השחורה, הוא עצום, החוסר שלהם הוא בלתי נסבל. אני חושבת עליהם כל יום כל היום. מתגעגעת אליהם עד כאב".
"אסף היה ילד מיוחד, נוטף כריזמה", אומר האב עמית. "כולם תמיד רצו להיות בחברתו והוא היה המרכז. בהלוויה שלו כל העיר הייתה סגורה. מאות ביקרו אותנו עד השעות הקטנות של הלילה. הוא אהב את הים, שהיה החיים שלו. את קברו עשינו עם גלשן והכיתוב שהגתה מאיה אחותו: בים על הגלים שקיעה בשעת הדמדומים, כל יעד, כל חלום, לנצח ילד של החיים".
במרפסת ביתה של ברניקה בצהרי יום שישי, מתאספים החברים של אסף, שלא עוזבים אותה לרגע וממשיכים להגיע, כמו בימים שאסף היה בחיים. "כיף לי לבוא לכאן, לצחוק לשוחח עם ברניקה, זה משחרר אותי. היא כמו אמא בשבילי", סיפר החבר עומר דנינו. "יש חברים שקשה להם נפשית להגיע. לי זה עושה טוב".
דור אופדיסנו מוסיף: "כשאסף הוגדר נעדר, היה לי קשה להגיע, נתתי למשפחה את הזמן שלה. אבל מאז שהגיעה הבשורה הקשה, אני כל הזמן כאן. כשהיה פיגוע בחדרה לפני כמה שנים, אני ואסף דיברנו. הוא לא פחד על עצמו אלא דאג למשפחה ואמר אז, שאם יקרה לו משהו, הוא רוצה שידאגו למשפחה שלו, שלא ישאירו אותה לבד".
קראו גם:
זיו מורגן, כדורגלן הנבחרת הצעירה של ישראל, שמשחק בליגה הרומנית, הוא חבר של אסף מגיל הגן. "מגיל שנה אנחנו יחד. המשפחות הפכו חברות בעקבותינו", הוא אומר. "אני קורא לברניקה 'אמא שתיים' ואסף קרא לאמא שלי 'אמא שתיים'. זה לא חבר זה אחי. אני משחק ברומניה וכשאסף נעדר הייתי בארץ בביקור וכמובן קיווינו לסוף טוב. כמה היינו כמו אחים? כששיחקתי בקריית שמונה, חזרתי הביתה באיזה יום ואני רואה את אסף יושב עם אבא שלי. אמרתי לו: 'מה אתה עושה כאן, אני חייב תכף לצאת שוב'. הוא ענה לי 'מי בא אליך בכלל, באתי לאכול'. הוא היה בן משפחה. לא פספס אף משחק שלי, ידענו הכול אחד על השני. כשהייתי בקריית שמונה, לא יצא לנו לדבר כל יום. כשסימסתי לו 'מה קורה' הוא היה עונה לי 'שתוק, מה אתה רוצה' כלומר: 'מה אתה מסמס, תתקשר'. אסף היה סתלבטן, שנון מאוד. מצד אחד הכי שטותניק מצד שני היה לו עומק, היה עם מי לדבר. הוא חי את הרגע, אהב את החיים כל כך, וידע מה לעשות כדי להיות מאושר".
יש חוויה משותפת שאתה זוכר?
"לאקסית שלי היה רייזר ויום אחד התקשרתי אליו שיבוא לסיבוב. נסענו לדיונות של יער חדרה והוא השעין את הראש אחורנית ועצם עיניים. כולו רוגע. הייתה איזו מהמורה בדרך והתהפכנו איזה שלוש פעמים. נחתנו על הצד. הייתי לחוץ, שאלתי את אסף 'אתה בסדר?' הוא לא ענה לי, ופתאום התחיל לצחוק ולא הפסיק איזה 40 דקות. זה משקף אותו מאוד. תמיד חי את הרגע וגם נהנה ממנו".
אסף וסתיו ז"ל עבדו בחוף מנאו במכמורת. הוא כטבח והיא כמלצרית ותכננו לחפש דירה יחד. כחלק ממיזמי ההנצחה לזכרם, המסעדה ומועדון הגלישה בחוף יצרו מעגל גולשים לזכרם. ברניקה הביאה את הגלשן של אסף, שלבסוף נשאר בשטח כמזכרת מאסף. "לכל מקום שהוא הגיע הוא הכניס אור. אדם מתוק כזה", מספר עומרי דנינו ואיתי לוי מוסיף: "הוא היה רוקסטאר. לא היה צריך להכיר אותו כדי לאהוב אותו".
דור אופדיסנו קעקע את דמותו של אסף על גופו, כמחווה לחבר שלנצח יישאר איתו: "לפני המסיבה בנובה הייתי בטיול גדול בדרום אמריקה וכשחזרתי לארץ, ראיתי אותו אבל לא לבד, תמיד עם חברים. אחר כך שוב טסתי והתגעגעתי אליו, אני לא יכול לתאר כמה. הוא הולך איתי כל החיים. יום לפני השלושים למותו, קעקעתי על היד שלי את דמותו. חיפשתי תמונה ופתאום מצאתי את התמונה שלו מחייך אלי, אותה קעקעתי על היד שלי".
איתי לוי מוסיף: "אני ודור ורמי דסטה, עוד חבר שגם היה איתנו במסיבה הולכים לים מדי יום וכל שקיעה חושבים על אסף. אנחנו לא מדברים על כלום שם חוץ מאסף, הראש סביבו".
כחלק מהרצון להנציח את זכרו, יזמה המשפחה ציור קיר של אסף וסתיו על חנות החיות "סמארט פט" בחדרה, אותה יצר האמן החדרתי לירן טפירו. חלק מהחברים מבקשים להנציח את זכרו בחוף הים, אולם בגלל המלחמה המתמשכת הנושא לא מתקדם. החברים גם פנו לפרויקט 'סיפור חיים' במסגרתו כותבים ועורכים התגייסו להנציח את הקורבנות בספר. "רמי דסטה, חבר של אסף, כתב הלחין והקליט שיר ראפ שכתב עליו, על המסיבה, על סתיו ועל עצמו בצבא", מספר לוי. "היינו איתו באולפן באור יהודה כשהוא הקליט את השיר. זה היה כל כך עוצמתי שקשה לתאר. רמי גם שתל שם הקלטה שאסף שלח לו כשרמי היה בצבא, שבה אסף אומר לו : 'דוד יקר שלי שומר ישראל'. זה היה מצמרר".
ברניקה מספרת שאחד העובדים במנאו, קעקע את מפת ארץ ישראל על ידו עם הכיתוב israel כשהאותיות s ו-a מודגשות כמחווה לאסף וסתיו."ההנצחות מרגשות אותי מאוד. יש אישה שאנחנו לא מכירים ששמעה על אסף, ציירה אותו והגיעה מחיפה כדי לתת לנו את הציור", סיפרה ברניקה שבעצמה, עונדת שתי שרשראות חדשות האחת נושאת את האות a ושנייה את האות s.
