רשות ניקוז ונחלים שרון הגישה לאישור הוועדה לתשתיות לאומיות (הות"ל) את תת"ל 22, תוכנית ניקוז חדשה לחדרה והסביבה.
מדובר בתוכנית שמסדירה פתרונות ניקוז עבור כל אזור אגן נחל חדרה. התוכנית מותאמת לחמשת העשורים הבאים מבחינת פיתוח, בניה ותשתיות ולוקחת בחשבון גם השינויים העתידיים במזג האוויר. מימוש התוכנית יאפשר את הגדלת אוכלוסיית חדרה עד ל-300 אלף איש, מבלי שתהיה בעיר סכנת הצפה. על התוכנית עמלים ברשות הניקוז כבר שלוש שנים, בליווי מומחים, אדריכלי נוף ויועצים מתחומים שונים.
נסים אלמון, מנכ"ל רשות הניקוז שרון, מסביר כי התוכנית נולדה אחרי שברשות תכננו וביצעו כבר שלל תוכניות ניקוז, לרבות הרחבת נחל חדרה לכזה שיכול להוליך 300 קוב בשניה. לדבריו, הבעיה היא שעל פי בניית התשתיות, התעשיה והמגורים המתוכננת לעשורים קדימה, הנחל יצטרך להוליך 500 קוב של מי גשם בשניה, כלומר 200 קוב מעל היכולת שלו. המשמעות היא שללא יישום תוכנית ניקוז חדשה העיר תהיה בסכנת הצפה.
"אנו מכירים את המערכת היטב, יודעים מה היא מסוגלת ומה לא ומבינים מה הולך להיות בעשרות השנים מבחינת מגורים, רכבות, תשתיות, גשרים, בניה, תעשיה וכו', לכן אנחנו נערכים למה שהולך להיות מבחינת ניקוז אחרי שכל אלה ייבנו", מסביר אלמון. "בתוך זה לקחנו בחשבון גם את השינויים שהולכים להיות במזג האוויר. אנחנו עדים לשינויי אקלים במסגרתם בשנים האחרונות, מספר אירועי הגשם בחורף הולך וקטן. אם בעבר בחורף ממוצע היינו סופרים 12-14 סופות גשם, כיום יש בערך 6-7. העניין הוא שהעוצמות של הסופות הולכות וגדלות. לגשם בעוצמה גדולה בזמן קצר יש השלכות רבות. נקווים המון מי גשם מעל פני הקרקע, מה שמביא להצפה".
לא רק שינויי מזג האוויר מביאים להצפות, גם מגמות העיור והבניה המאסיבית גורמות לשינויים בהרכב הקרקע והופכות אותה לכזו שהגשם מתקשה לחלחל לתוכה. "ככל שהאדמה יותר עשבונית, למים יש יותר יכולת לחדור ולחלחל אליה. אבל כשכיסוי הקרקע הוא אספלט מדרכות ובטון, למים קשה לחלחל. כיום, אחוז הקרקע שהכיסוי שלה אטום בעקבות בנייה, גבוה מאוד לעומת מה שהיה פעם. גם חממות גורמות להצפות. כי הפלסטיק שלהן חלק והן גורמות למים להיערם על הקרקע. כמובן שזו פונקציה של כמה חממות יש באותו שטח נתון".
אלמון מביא כדוגמא את העיר חריש. "העיר נבנתה על הרים. קרקע שהיא מעין סלע גירי סדוק מאוד שעליו יש חורש ים תיכוני. לפני הבניה, 96 אחוז ממי הגשמים חלחלו לאדמה, מצב קלאסי מבחינת ניקוז. לאחר הבניה הפכו את החורש הזה לבתים, כך שהיום רק ארבעה אחוז ממי הגשמים מצליחים לחלחל לאדמה. הרכב הקרקע השתנה. הפער הזה יוצר לנו בעיה מבחינת ניקוזים. חשבנו איך להיערך לשנים הבאות כדי להגן על חדרה, כי העיר גדלה ומתפתחת. נחל חדרה חוצה אותה ואנחנו לא יכולים להוציא אותו מהעיר או להזיז את חדרה וצריך לתת מענה כדי שלא יהיה שטפונות כשהעיר תמשיך להיבנות ולגדול. הכנו תוכנית אב, ביצענו סקרי סיכונים, עשינו מחקרים על השטח והגענו למסקנה שכדי להגן על חדרה אזור גרנות ומזרחה לחדרה לרבות מה שיבנה בה בעתיד, אין ברירה, אלא להכין תוכנית אגנית מקפת של נחל חדרה".
כלומר, אם לא תהיה תוכנית מקפת כזו לעשרות השנים הבאות העיר תהיה בסכנת הצפה?
"בהחלט, כי היא נמוכה ואדמתה נאטמת על ידי בניה ומגורים. חדרה מתוכננת להיות עיר של 300 אלף תושבים. אי אפשר לא להתייחס לזה. בלי התוכנית העיר תוצף כל 10-15 שנה".
עם הבנת הצורך האקוטי בתוכנית מקיפה לאזור, החליטו ברשות הניקוז ללכת למהלך יצירתי ולקדם את התוכנית מול הוות"ל. המשמעות היא שהתוכנית תבוצע במימון המדינה. "מדינת ישראל הגדירה נושאים מסוימים כשתשתיות לאומיות וניקוז לא נחשב ככזה", מסביר אלמון. "לכן לא הקצו מספיק משאבים ומחשבה לפתרונות בנושא לאורך השנים אנחנו הכנו תוכנית אגנית לנחל בכדי להגן על העיר וסביבותיה והלכנו איתה לוות"ל. זה לא היה פשוט, כי היו גורמים שהתנגדו למסלול הזה, כי יש לתוכנית השלכות כלכליות. לכן התוכנית גם מעט התעכבה, כי לקח לנו זמן לשכנע אותם. צריך להבין שאת הפתרונות להווה כבר ביצענו, לאורך השנים הכנו תוכניות לנחל וביצענו אותן בשטח. העניין הוא שאחרי שהרחבנו את הנחל והגדלנו את כושר ההולכה שלו ל-300 קוב מים בשניה, הגענו למקסימום. בעתיד יהיה לנו פער של 200 קוב שלא נוכל להעביר ויכולים להציף את העיר. לכן יצאנו עם התוכנית האגנית".
על פי התוכנית של רשות הניקוז, מי הגשמים יעצרו טרם ירידתם במורד לנחל באמצעות מתקנים וגשרים, וגם כשיירדו, הדבר יקרה בצורה מווסתת שלא תגרום להצפה. "כדי להעביר 500 קוב בשניה, התוכנית היא לעצור את המים במעלה בשטחי בור או בשטחים חקלאים. בעזרת מתקנים נאט את המים וניתן להם לזרום במורד בקצב מווסת שלא יגרום להצפה. הקצב המקסימלי יהיה 250 קוב לשניה. כך נגן על חדרה ועל כל אזור כביש 65".
על פי דרישת הוות"ל, ברשות הניקוז, בחרו צוות שיוביל את התוכנית בראשות אדריכל עמוס ברנדס והצטיידו גם במשרדי מומחים בשלל תחומים: הידראוליקה, נוף וסביבה ואקולוגיה וביועצים רב תחומיים בנושאים נוספים.
קראו גם:
"לפני כשבועיים הגשנו את התוכנית לוות"ל אחרי עבודה של שלוש שנים, קיבלנו הערות טכניות ובקשות להבהרה והצוות עובד עליהן. בימים הקרובים יושלמו המענים והחומר יוחזר לוות"ל", מסביר אלמון. "אחרי שהתוכנית תאושר מאחר וזו תשתית לאומית, הביצוע יהיה במימון מדינה. בחישובים הכלכליים ובאומדנים של כל מה שנלקח בחשבון, עלות התוכנית היא סביב מאה מיליון שקלים. להערכתי העבודה לא אמורה להתפרס על פני יותר מדי שנים. זה כמה פרויקטים שאפשר לעבוד עליהם במקביל. החלק המרכזי של העבודה יהיה בליבת האגן, אבל אין סיבה לא לגמור אותה בשנה אחת. גם שאר הדברים יחסית לא מסובכים".
אלמון מכהן בתפקידו מעל 30 שנה והוא גאה בתוכנית העתידית כמו גם בפרויקטים אחרים שכבר מצילים את העיר מהצפה בהווה. למשל הרחבת נחל חדרה.
"לא חיכינו לתוכנית הזו כדי להכין את המערכת. שנים הכנו תוכניות במסלול של מפעל ניקוז דרך הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ולכן הפעם האחרונה שהיה שטפון בחדרה זה ב2013 באזור המזרחי של העיר", הוא מסביר. "מאז ההצפה ההיא הרחבנו את הנחל והגענו להולכה של 300 קוב בשניה. אם לא היינו עושים את זה, העיר יכלה להיות מוצפת ארבע פעמים. אנחנו יודעים כי מדדנו את האירועים הללו. אני מאוד גאה במה שעשינו עד עכשיו ובתוכנית האגנית הגדולה שבנינו בראייה עתידית של מה שהולך להיות באזור לטווח הכי ארוך שיכולנו לצפות. זו פעם ראשונה שעושים תוכנית כזו דרך ות"ל וזו יוזמה של רשות הניקוז. תת"ל 122 היא תוכנית שאני גאה בה, יש בה מחשבה יצירתית ועתידית. אף גוף לא עשה תוכנית כזו כדי להגן על חדרה. הפתרון שלנו הוא אלגנטי והוא יגן על העיר עשרות שנים קדימה. אמרתי למתכננים שלי: 'אני לא יכול להגיד לכם מה יהיה בעוד 200 שנה, אז תתכננו ל-50 שנה קדימה. אבל בחשיבה שלכם לכו הכי רחוק שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, תחשבו על עוד 200 שנה".
