כבר מילדות ידע ג'בור הלון כי הוא הולך להתמודד עם אתגר לא פשוט, אבל תמיד האמין כי שום דבר לא יכול לעמוד בפני כוח הרצון.
הילד שנולד עם שיתוק מוחין הצליח להגשים את חלומו ולהפוך לרופא. כיום הוא מתמחה בבית החולים "הלל יפה" בחדרה ועבורו השמיים הם הגבול. "חשוב מאוד להעלות את המודעות לאנשים עם מוגבלויות, וזו הזדמנות לומר לכולם שאנחנו לא שונים מאחרים".
קשה להשתלב
ד"ר ג'בור הלון (30), תושב עכו, נולד פג בשבוע ה-28 (חודש שישי) במשקל של 800 גרם. הלידה לא הייתה רגילה וכללה סיבוכים כתוצאה מאי ספיקת חמצן למוח, וכתוצאה מכך הוא נולד עם שיתוק מוחין, שגרם לצליעה.
הילדות של ד"ר הלון לא הייתה קלה. "היה לי קשה להשתלב במשחקים עם ילדי השכונה או לרכוב על אופניים, אבל בכל זאת ניסיתי לשחק איתם וליהנות מהילדות שלי. עד גיל שש התניידתי באמצעות הליכון וקביים, והצלחתי בכוחות עצמי להשתקם. עם הרבה מאמצים וכוחות הצלחתי לעמוד על הרגליים וללכת".
ד"ר הלון נשלח ללמוד בגן ילדים במקום מגוריו, אולם מהר מאוד הבינו הוריו כי אין לו סיכוי להתפתח מאחר שלא הייתה מספיק מודעות לאנשים עם מוגבלות. "הסתכלו עלי כעל אדם מסכן שזקוק לעזרה ורחמים. הרגשתי שאני שונה מאחרים, ובמקום להכיל אותי הם ריחמו עלי", הוא אומר.
הוריו החליטו להעביר אותו לבתי ספר יהודיים, תחילה ל"ויצמן" בעכו ולאחר מכן לתיכון בקיבוץ עברון סמוך לנהריה. "הם ידעו שאין לי סיכוי להתקדם במסגרות אחרות. באותה תקופה הייתה בעיה בגישה בסביבה שלי, בנוגע למחשבה וקבלת האחר. בבתי הספר בהם למדתי ההתייחסות הייתה שונה. הם תמכו בי, עזרו לי ולא נתנו לי שום הרגשה שאני שונה מאחרים. ההכלה הזאת עודדה אותי להאמין בעצמי יותר ולהתקדם. אז התברר לי שהורי באמת צדקו".
כמו משפחה
ד"ר הלון הוא האח הבכור במשפחתו. אחותו ג'ואנא (23), עורכת דין. אמו לינא, אחות במקצועה, נולדה בעכו ואביו איליא נהג משאית תושב כפר מכר במקור. אחרי התיכון התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת קראיובה ברומניה, שם סיים את לימודיו בשנת 2018 ("למדתי שש שנים בחו"ל וכל הזמן הייתי לבד והתמודדתי לבד עם כל דבר"), ולפני כשנה וחצי התחיל התמחות במחלקה פנימית ב' ב"הלל יפה" ("אני מאוד שמח שהגעתי לכאן, האווירה כמו במשפחה, יש תמיכה, עזרה ועידוד").
למרות שד"ר הלון מוגדר כבעל מוגבלות, הוא לא מתייחס לעצמו ככזה: "אני לא מציג את עצמי כבעל מוגבלות ותמיד מנסה לחיות כרגיל. קיימת היום מודעות גבוהה יותר בקרב החברה הערבית בפרט והחברה הישראלית בכלל לעניין המוגבלות ובעלי הצרכים המיוחדים, וצריך להמשיך ולעורר את הנושא".
לדברי ד"ר הלון, כבר בכיתה ט' הוא תכנן את עתידו בתחום הרפואה וחלומו היה להיות רופא. "בתיכון בו למדתי פתחו מגמת רפואה והצטרפתי. היו לוקחים אותנו ללמוד בבית החולים בנהריה וזה קירב אותי יותר לנושא. גם אמא שלי שהיא אחות במקצועה עודדה אותי, והשאר היסטוריה", אומר ד"ר הלון שמתכוון להתמחות בתחום ההמטולוגיה.
קראו גם:
לאחרונה חל היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. "המסר שלי לכלל הציבור והחברה הוא שאנחנו לא שונים משאר הציבור, אל תתייחסו אלינו ותסתכלו עלינו כאנשים אחרים. ולציבור המוגבלים, אין שום דבר בעולם שנקרא בלתי אפשרי. אכן יש קשיים בדרך, יש מחסומים ומכשולים, אבל צריך לקום ולנסות ולא להרים ידיים. עם רצון ותמיכה אתה יכול להגשים כל חלום וכל דבר שאתה רוצה לעשות והשמיים הם הגבול".
