אורי לוקר ז"ל כבר לא יאכל את הפיצה החריפה שכל כך אהב, ולא ישתה את הבירה שבאה בטוב לצידה. אבל במסעדת 'רוברטה וינצ'י' בפרדס חנה־כרכור הן יוגשו אחר כבוד לזכרו: יחד עם הוריו של אורי, הפיקו במסעדה את 'הפיצה של אורי' לצד בירה גולדסטאר, הנושאת כיתוב לזכרו.
2 צפייה בגלריה
אורית לוקר (מימין), אורי לוקר ז"ל (משמאל)
(צילום: אורית - אלעד גרשגורן; אורי ז"ל - פרטי)
מדובר בהנצחה אחת מיני רבות, שמשפחתו וחבריו של לוקר עמלים עליהן מאז נפילתו ב-7 באוקטובר.
"מאז שאורי נפל החיסרון כה גדול, שאנחנו עסוקים בהנצחתו כמה שיותר, זה נותן לנו כוח. זה מה שנשאר לנו", אומרת אמו אורית. "אורי אהב מסיבות, לשתות בירה, לנגב חומוס, לאכול פיצה ולטייל בשבילי ישראל. מאחר והוא מאוד אהב לאכול פיצה ולשתות איתה בירה, פנינו למסעדת רוברטה וינצ'י, ושאלנו אם אפשר לעשות מחווה לאורי שלנו. עידו פיינר, בעל המסעדה, נענה מיד ברגישות גדולה. בחרנו את הפיצה שאורי אהב והם פנו לגולדסטאר וביקשו שיכינו כיתוב לזכרו יחד עם הסמל של גולני, וגם הם נענו מיד".
התרגשות גדולה אחזה בכולם כשהמנה של אורי הושקה במסעדה. "אכלנו ובכינו ורצינו לזכור את אורי כמו שהיה", אומרת אורית. "המסר שאנו רוצים להעביר הוא: תרימו כוסית ותחגגו את החיים כמו שאורי רצה לחגוג אותם. הוא כל כך אהב את החיים, ואנחנו רוצים להעביר את השמחה שלו לכמה שיותר אנשים".
המחבלים יצאו מהשיחים
סמל אורי לוקר, לוחם בגדוד 51 של גולני, נפל בקרב הירואי בשבת השחורה יחד עם עמית צור ז"ל והמ"מ איתי מאור ז"ל. משפחתו עדיין ממתינה למסקנות התחקיר הצבאי, אבל כבר עתה יודעת שאורי מת מות גיבורים. "בשש וחצי, כשנורו הטילים, הוא היה בסיור באזור נתיב העשרה ב'דוד' (ג'יפ מוגן). הם ירדו ממנו וניהלו קרב קשה, שבזכותו אף מחבל לא נכנס ליישוב דרך השערים, רק דרך רחפנים", אומרת אורית. "אחרי לחימה ארוכה נאמר להם להתפנות כי מגיע טנק. הם עלו לג'יפ ובדרך לבסיס ראו ג'יפ נטוש, וכנראה חששו שמדובר בחטיפה. הם יצאו מהג'יפ באמצע שום מקום ומבין השיחים יצאו עשרות מחבלים. הם ניהלו קרב גבורה עד הכדור האחרון".
קראו גם:
יש נחמה בעובדה שהוא נפל כגיבור?
"אין נחמה. התנהל שם קרב גבורה, מחבלים הרוגים נמצאו לידם והם הצילו בדרך אזרחים, אבל לא הצליחו להציל את עצמם. נתתי לו את כל החיים, היו לו הורים שמתים עליו, סבא וסבתא שמשוגעים עליו, כולם אהבו אותו. הדבר היחיד שלמדתי מזה שצריך גם מזל בחיים".
המגרש של אורי
"מאז נפילתו אנחנו מבינים יותר מתמיד שהמשפחה והחברים מעל הכל", אומרת אורית. "חשוב לחגוג את החיים כדי שמותם לא יהיה לשווא. שינציחו, שיזכרו אותם, שאנשים יבינו מה הילדים האלה נתנו ואיזה מחיר עצום המשפחות משלמות לכל החיים".
את כאב אובדנו של אורי ז"ל בחרה המשפחה לתעל לשלל יוזמות משמחות לכבודו: "אורי אהב לטייל בשבילי ישראל ומאוד אהב כדורגל. מספר שבועות אחרי נפילתו התחלנו לפעול להקמת מגרש כדורגל לזכרו, שיקרא 'המגרש של אורי'. גייסנו עוגות פס שמכרנו ב'בוסתן של סבא יוסי' בפרדס חנה־כרכור, והייתה היענות מדהימה של תושבים שהביאו עוגות ובאו לחבק אותנו. כל הבית שלנו היה מלא עוגות והיה פקק אדיר. הצלחנו לגייס ביום אחד סכום יפה. כעת אנו לקראת פגישות עם מועצת היישוב, נבנה מגרש ליד המתנ"ס שיישא את שמו של אורי. במקביל, פנינו למועדון כדורגל פרדס חנה־כרכור בו אורי שיחק מכיתה א'־י"ב וגייסנו אותם כך שליגת הנוער תיקרא על שמו, וגם טורניר כדורגל ייערך לזכרו בתיכון חדרה, שם הוא למד.
"בפורים ובחנוכה אימצנו את הילדים במרכז חירום ובפנימיית נווה מיכאל לנוער בסיכון ביישוב. הרקדנו, הפעלנו, הבאנו ממתקים, הכל כדי להפיץ את האור והשמחה של אורי. הנצחה נוספת שעשינו היא מדבקות שונות עם דמותו של אורי, שהגיעו לרחבי הארץ.
"סיפור האהבה של אורי עם נופי הארץ, אהבותיו ואורו הגדול, מונצחים גם בקברו בבית העלמין, שנעטף בטבע, בסלעים עם ירקת, בקערות מים לציפורים ובעץ אלון קטן, שהוא גם הסמל של גולני".
