מנהיגה הרוחני של הקהילה הלובית בעיר חדרה, הרב נח יעקב דואני ז"ל, יונצח בשבוע הבא בעיר, כשסמטה הסמוכה למקום מגוריו, תישא את שמו.
קראו עוד:
הרב דואני ז"ל שהלך לעולמו לפני כשנתיים בגיל 89, היה איש חינוך, מורה ומנהל, מתנדב עשרות שנים בחברת קדישא, ובעיקר איש שצמח בקהילה ופעל כל ימיו למענה בצניעות וענווה. "הסמטה שנבחרה להנציח את אבינו, נבחרה לא רק בשל סמיכותה למקום מגוריו אלא גם בשל צניעותה. זה לא רחוב גדול ומרכזי וזה בדיוק התאים לערכים של אבינו. זו סמטה עם מספר בתים, גן ילדים, ודרך שמובילה לבית כנסת וזה מסמל את כל מה שהוא היה: החיבור שלו לבית, האדמה, ערכי החינוך, הכול מוביל לדרך של מוסדות חינוך ותורה", הסביר השבוע בנו רוני דואני, "אבא לא אהב תארי אצולה מיותרים. הוא היה איש של מעשים גדולים ופחות של דיבורים".
הסמטה המדוברת מחברת בין רחוב הטייסים לרחוב הרב קוק בצפון העיר ובשבועות האחרונים שופצה לשם כך. תשתיותיה חודשו והותקנו בה מספר עמודי תאורה. טקס החנוכה צפוי להתקיים ב־4.1.22 במעמד הרב הראשי של העיר, ישראל מאיר ביטון, הרב דוד ורנר, ראש העירייה צביקה גנדלמן, אנשי ציבור, בני משפחה ומוקירי דרכו.
מורה ורב
הרב דואני נולד בשנת 1931 בעיר מסרצ'ה שבלוב. הוא התייתם מאביו לפני גיל בר מצווה ועלה ארצה בעליית הנוער בשנת 1949 בהיותו בן 18, למעברת בית ליד. לאחר שהות בת 11 חודשים ב"שדה עוזיה", הגיע למעברת אגרובנק בחדרה.
הוא שירת בצבא בחיל התותחנים והשתחרר באמצע שנת 1954 כשעם שחרורו, החל לעבוד כממלא מקום בבית הספר הממלכתי־דתי במעברה. במקביל, עבר בחינות הסמכה להוראה ונשלח לעבוד כמורה במושב ספסופה שבגליל העליון. דרכו החינוכית נמשכה בניהול בתי ספר בחדרה ובבנימינה משך שלושה עשורים ואחריהם, כיהן בתפקידים ציבוריים ובין היתר כיו"ר המועצה הדתית בחדרה, חבר הנהלת וגזבר החברה קדישא בחדרה בהתנדבות ומנהל אדמיניסטרטיבי בישיבת המתיבתא בגבעת אולגה.
אולם מעל הכול נודע הרב בסיוע לנזקקים, ליתומים ואלמנות, וכמי שהקדיש את חייו לקהילה ולקירוב לבבות, לצד חיי המשפחה שניהל. בעשורים האחרונים לחייו עסק בהקמת מפעלות לתורה וחסד בחדרה, בייסוד בית הכנסת ובית המדרש "חזון גבריאל", בראשו עמד שנים רבות. "אמרתי בלוויה שלו שהרגשתי תמיד שאבא שלי היה האבא של כולם, אבל יחד עם זאת אף פעם לא הרגשתי שזה בא על חשבון האבא הפרטי שלי", סיפר רוני בנו.
שמחה דואני, אלמנתו של הרב: "הוא היה מורה ומנהל וכשפרש בגלל בעיה במיתרי הקול, החל לסייע לישיבה באולגה. כשהקים את בית הכנסת, הוא הפך להיות הבית שלו", סיפרה, "הוא היה איש של נתינה שכול הזמן חשב איך הוא עוד יכול לעזור. ברגע ששמע שיש לו סרטן ריאות, הוא כבה. מבחינתו כבר הכול נגמר. כל הזמן הבית היה מלא אנשים שכל כך אהבו אותו, והוא כבר לא רצה שיראו אותו. הוא נפטר בבית והשאיר חור גדול".
בתו של הרב, אתי דואני קינן אומרת כי העשייה למען הקהילה היא זו שהותירה אותו פעיל וחיוני, גם אחרי ששכל את בנו מסיבוכי מחלה לפני 13 שנים: "ההשערה שלי היא שמה שכיבה אותו ולא נתן לו להילחם זו ההבנה שלא יוכל לפעול עוד למען הציבור".
לדבריה, אביה היה מתחיל את יומו כבר בשעה 3:30: "הוא חינך אותנו לאהבת חינם, עזרה לזולת ולהיות אנשים אנושיים ו'במקום שאין אנשים השתדל אתה להיות איש'. הוא היה איש צנוע ועניו שלא עשה דבר על מנת לקבל תעודות הוקרה ולכן ויתר על אות יקיר חדרה".
רוני דואני, על אביו: "עשרות שנים הוא עסק בחינוך וניהול בתי ספר בחדרה ובנימינה ואלפי תלמידים התחנכו אצלו. הוא דגל ב'אמור מעט ועשה הרבה'. אבא לא רק דאג לחיים. עיקר התנדבותו בעשרות השנים האחרונות בחברת קדישא חדרה, כחבר הנהלה וגזבר, דחף להרחבה ודאג לרכישת עשרות דונמים בבית העלמין. הוא אמר לי 'אחרי שדאגתי לנפטרי העיר עשרות שנים קדימה אני יכול ללכת בשלום לבית עולמי'".
קובי דואני, נכדו של הרב המנוח, מורה בישיבת "יבנה" בחיפה: "סבא היה נר לרגליי. לראותו יושב ולומד בשקידה עורר אצלי רצון עז ללכת בדרכו הטובה".
"חי את האנשים"
ניר שטיבי, מתפלל בבית הכנסת של הרב: "הוא היה כמו אבא בשבילי וככה חש כל מי שהתפלל שם. בית הכנסת יושב בתוך שכונת האוצר הותיקה, הרב התגורר בשכונה, ככה שהוא ממש חי את האנשים. בית הכנסת שלו 'חזון גבריאל' פתוח לכולם, לחילונים כמו לדתיים, כולם היו מגיעים לבית כנסת אם זה בשמחות או בצער וכולם התקבלו כבניו".
אבי מיכאלוב, מתפלל נוסף: "היינו באים לבית כנסת ומתקבלים כאילו באנו לביתו, כל משפחתי התחברה אליו".
רחל מיכל רפאל, גיסתו של מיכאלוב: "נקשרתי לרב, הוא התייחס לכל אדם כאל בנו, הוא היה אבא של כולם".
"הוא היה מעמודי התווך של הקהילה הספרדית בחדרה, איש מופלא שסייע בכל דבר רוחני משמעותי שקרה בעיר במשך יובל שנים. אני שמח ונרגש שעלה בחלקי הזכות לאשר קריאת רחוב על שמו", אומר השבוע סגן ראש העירייה, בועז ביטון.
